נכים

את רוזה הכרתי במעון נכים בנתניה. כשראיתיה לראשונה, היא תפסה את תשומת ליבי. ראיתי בחורה קטנת מימדים, נאה, מטופחת עד מאד יושבת בכיסא גלגלים ממונע גבוה משהו ומניעה אותו בעזרת ראשה - פיה. מראה זה סיקרן אותי, התקרבתי אליה, התיידדנו. קשר זה הפך עם הזמן לידידות עמוקה ואמיתית בלב ובנפש. אך אתחיל מההתחלה,...
טור -- 22/07/2012 -- 2 תגובות
כאשר אני באה לכתוב על הדמות החשובה ביותר בחיי, זו שנתנה לי את הרגשת הביטחון במשך ימי ילדותי ואף מאוחר יותר, היא אמי, אני נזכרת בכמה דברים מהימים ההם. נולדתי בקיבוץ בגליל המערבי, קיבוץ של פעם, עם כל החיובי והשלילי שהיה בו. אני הצעירה מבין האחים. אני זוכרת שבשנים הראשונות של חיי, אבי היה לרוב עסוק...
טור -- 03/07/2012 -- 2 תגובות
 לפני זמן מה נזכרתי בסיפור שקרה לי בילדות, כאשר נתקלתי לראשונה בדחייה שהופנתה כלפי. זה קרה עקב אי הבנה וחוסר מודעות של ילדים ומבוגרים, שלא הכירו ולא ידעו איך להתמודד עם הנכות שלי. מאז עברו הרבה שנים אך פעמים אין ספור נתקלתי בתופעה זו, על כן אני רואה חשיבות גדולה להעלות את הצורך למודעות  לנכות...
טור -- 03/06/2012 -- 4 תגובות
אני חוזרת לנושא המטפלות כי יש הרבה דברים חשובים שלא ידועים לקהל הרחב, זאת הבנתי כאשר לאחר פרסום הכתבה הקודמת בנושא, "המטפלות שלי ואני" ,נשאלתי הרבה שאלות, ולכן החלטתי לחזור כדי להסביר, להעמיק ולהבהיר את הדברים. ביושבי לחשוב מה לכתוב ובמה אתחיל, עשיתי לי רשימה של שאלות, מה חשוב, איך להסביר את זה,...
טור -- 26/05/2012 -- 1 תגובות
ברצוני לספר פה מעשה במסע קניות שערכתי לפני שנים בערים הקרובות למקום מגורי. הלכתי, בכיסא הגלגלים, בעזרת המטפלת שלי, לקנות לילדי בגדים לחג, תמיד היה לי חשוב שילדי יראו הכי יפה, מן הסתם ככל האימהות ואף יותר מכך. הסתובבתי ברחוב הראשי ואף במדרחוב של העיר, עברתי בחנויות רבות, עד שהגעתי לחנות קטנה, שבחלון...
טור -- 15/05/2012
בעקבות קריאה בבלוג של אורנה רוני על יחסיה עם המטפלות - העובדות אצלה,  עלו בי מחשבות ותהיות על הנושא, לכן ברצוני להעלות כאן פן נוסף של היחסים בין מטופלים ומטפלות ואת דעתי על כך:  את שנות ילדותי עשיתי כמו כל ילדי הקיבוץ דאז, בבית הילדים. במשך כל הזמן הזה היו לי מטפלות אישיות, חברות קיבוץ - מאז היותי...
טור -- 21/05/2012 -- 3 תגובות
לקריאת אהבה בת יותר מעשרים - פרק ראשון התעוררתי מוקדם. סטיוארט קם כל בוקר לפני חמש. בדרך-כלל אני מתעוררת, לוקחת את הכדורים של הבוקר וחוזרת לישון. הבוקר לא יכולתי להרדם שוב, אז קמתי, הגשם שירד בחוץ עשה הרגשה של עוד-יותר-קר. כל המזגנים בבית דלקו. כאילו שהאביב שכח להיות אביב, ואולי זה הגשם האחרון....
טור -- 23/04/2012 -- 2 תגובות