ירושלים של כולנו

וליד יאסין 09:17 | 29-10-08


תגובה לכתבתו של שוקי ברנדווין "ירושלים שלי", הממעיטה מחשיבות העיר ירושלים לפלסטינים ולאסלאם.

בכתבה שפרסם כאן שוקי ברנדווין בתגובה לדבריו של השר ג'אלב מג'אדלה על חשיבות אלמסג'ד אלאקצ'א (הר הבית) למוסלמים, הוא מספר על שיחה שהתנהלה לפני שנים בינו לבין המנהיג הפלסטיני המנוח פייסל אלחוסיני והשרה יולי תמיר. הוא טוען כי הניח בפני אלחוסיני את התנ"ך והקוראן ושאל אותו כמה פעמים מופיע השם ירושלים בכל אחד מהם. זאת עשה, לדבריו, כדי להוכיח שירושלים היא יהודית ולא מוסלמית, וחוסייני ותמיר "התפתלו בכיסאותיהם, וברור היה שהדיון הסתיים".
אני לא יודע כמה אמת יש בדברים הללו, והאם באמת לא הייתה לחוסייני, המאמין והמשכיל הפלסטיני הגדול, תשובה לשאלתו של ברנדווין. קשה להאמין שאלחוסייני לא הזכיר את הפסוק שכל ילד מוסלמי יודע בעל פה - "בשם אלוהים הרחמן הרחום. ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל מסג'ד אלאקצ'א, אשר נתנו ברכתנו על סביבתו, למען נראה לו את אותותינו, הוא שומע ומבחין" (סורה 17 - המסע הלילי, פסוק 1).
אינני איש דת או פרשן של הקוראן, גם לא ספרתי ואיני מתכוון לספור את הפעמים שבהן מוזכרות בו ירושלים או ארץ הקודש. ולמרות זאת - עם קצת ידע והבנה, ובהסתמך על פירושיהם של גדולי אנשי הדת המוסלמיים ושל מתרגמי הקוראן לעברית, אפשר בהחלט להפריך את טענותיו של ברנדווין. לפני שאצטט כמה פסוקים אני מבקש להדגיש שהעניין איננו מספר המילים או הפסוקים בקוראן. כל מאמין - מוסלמי, יהודי וגם נוצרי - יכול לבסס את קדושתה של ירושלים על הקשר הדתי וההיסטורי שלו אליה, בלי להישען על מילים ופסוקים.

מקובל לראות בפסוק הראשון של הפרק "המסע הלילי" אזכור של ירושלים בקוראן, אם כי לא בהכרח בשם המוכר לנו. הפסוק מדבר על "אלמסג'ד אלאקצ'א אשר נתנו ברכתנו על סביבתו", כשהסביבה המבורכת כאן היא כל ארץ הקודש, כל האדמה המבורכת. פרשני הקוראן מציינים כי כל אזכור בו של האדמה המבורכת מתייחס לאחד משני המקומות שבירך אלוהים: מכה - עירו של הנביא מוחמד, וירושלים - שאליה הגיע באותו מסע לילי וממנה עלה לשבעת הרקיעים בלוויית המלאך גבריאל.
יש כמה דוגמאות של פרקים מהקוראן, המציינים בפירוש את האדמה המבורכת (ירושלים, פלסטין) ומדגישים את הקשר שבין האסלאם לאתר השני בחשיבותו לכל מאמין מוסלמי. חשוב לציין שקשר זה אינו חייב לדבר ישירות בנביא מוחמד, אלא בכל נביא אחר. זאת משום שהמוסלמים מאמינים בכל הנביאים כשליחי אלוהים, והקוראן מעניק לכל אחד מהם את אותו הכבוד הניתן לנביא מוחמד, כולל אברהם אבינו, משה, ישוע הנוצרי ושאר הנביאים, להם הוקדש פרק שלם בקוראן.
אוכל להביא עוד פסוקים מהקוראן שהפרשנים אומרים כי הם עוסקים בירושלים. איני עושה זאת כי ברור שהוויכוח לא יסתיים בכך, כפי שאני בטוח שאמירתו של ברנדווין לא הביאה - למרות עדותו - לסיום הדיון המתואר. אין ספק שירושלים נמצאת בלב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי בכלל. לדעתי, כל עוד יהיו טענות לבלעדיות עליה בהסתמך על ספר קדוש זה או אחר, לעולם לא נגיע לסיום הסכסוך.
ירושלים אינה שייכת לעם היהודי יותר מאשר למוסלמים, לנוצרים ולכלל הערבים. היא עיר האור, והאור הוענק לכולם. אני סבור שהפיכתה לבירה בינלאומית של כל הדתות יכולה להיות פתרון הולם לכל צד, כשכל אחד מכבד את דתו של האחר ואת מקומותיו הקדושים. מי שחושב שבשאלה דמגוגית כמו זאת של ברנדווין אפשר להכריע דיון ולסיים סכסוך, אינו אלא זורה חול בעיני עצמו ובעיני העולם כולו.

סורה 17

כאשר אתה אומר שתביא דוגמאות, אז תביא. אבל לא הבאת.
סורה 17 מספרת רק על המסגד הקיצון ויש פרשנים מוסלמים שאומרים שזה מסגד בטאיף שמוחמד התפלל בו כאשר היה מחוץ למכה.
ירושלים התקדשה בימי החליף אל ואליד ואביו שחיפשו תחליף למכה בתקופה שנשלטה בידי בני זובייר ולכן סורא 17 התפרשה כירושלים לנוחות כל המאמינים.

ארץ ישראל מובטחת בקוראן לעם ישראל

* סורה 5 פסוק 21 (5:21): משה: "בני עמי ,היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוקים".

* סורה 10 פסוק 93 (10:93): "אחר כך הושבנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב".

* סורה 17 פסוק 104 (17:104): "אחרי פרעה אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ וכאשר תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ פזוריכם".

( סורה = פרק )

* אנשי הדת המוסלמיים, שמכירים את הפסוקים האלו ופסוקים נוספים בקוראן המראים שארץ ישראל שייכת ליהודים, מסתמכים על כך שרוב המוסלמים אינם קוראים את הקוראן.

ציטוטים מהקוראן המראים שהארץ שייכת לבני ישראל :

לפני כן צריך לומר - "ירושלים" ("אל קודס") לא מוזכרת בקוראן אפילו פעם אחת.
"מסגד אל אקצה" "אל אקצה" =המסגד הקיצון, המרוחק.
פרשני הקוראן אומרים שמקום זה לא נמצא על הארץ אלא הוא בשמיים.

גם המילה "פלסטין" לא מופיעה בקוראן אל קארים.

ועכשיו לציטוטים:

5:21
يقوم ادخلوا الأرض المقدسة التي كتب الله لكم ولا ترتدوا على أدباركم فتنقلبوا خسرين
10:93
ولقد بوأنا بني إسرءيل مبوأ صدق ورزقنهم من الطيبت فما اختلفوا حتى جاءهم العلم إن ربك يقضي بينهم يوم القيمة فيما كانوا فيه يختلفون
17:104
وقلنا من بعده لبني إسرءيل اسكنوا الأرض فإذا جاء وعد الاءخرة جئنا بكم لفيفا

ועכשיו בעברית:

* סורה 5 פסוק 21 (5:21): משה :" בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוקים".

* סורה 10 פסוק 93 (10:93) : "אחר כך הושבנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב".

* סורה 17 פסוק 104 (17:104) : "אחרי פרעה אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ וכאשר תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ פזוריכם".

( סורה = פרק )

* אנשי הדת המוסלמיים, שמכירים את הפסוקים האלו ופסוקים נוספים בקוראן המראים שארץ ישראל שייכת ליהודים, מסתמכים על כך שרוב המוסלמים אינם קוראים את הקוראן.

עוד הפתעות מהקוראן שמראה שישראל שייכת לבני ישראל

בעניין "אל אקצה" -
אל אקצה בערבית = הקיצון, המרוחק.
שימו לב לפרשנות של הפרשן איבן קת'יר Ibn Kathir בתפסיר (תפסיר = פרשנות הקוראן). הוא אומר ש"אל אקצה" (המוזכר ב"מסע הלילי" של מוחמד) הוא בכלל מקום בהיכלות עליונים ולא על הארץ.
בנוגע ל"מסע הלילי": אעישה, אשתו של מוחמד, נשבעה שכל הלילה מוחמד לא עזב את מיטתו...
עוד הוכחה שלא מדובר בירושלים (שלא נזכרת בקוראן ולו פעם אחת) היא העובדה שכשנכתב הקוראן, ירושלים עדיין לא היתה כלל תחת הכיבוש המוסלמי!
עוד משהו לחשוב עליו...

הורדת ידיים

בימי הביניים, בספרד של האינקוויזיציה וברחבי אירופה, נערכו מדי פעם עימותים פומביים (היום הם היו ודאי הופכים לסדרת ריאליטי) בין אנשי דת יהודים ונוצרים בדבר הצדק האלוהי, החטא הקדמון ושאר עניינים, מתוך תקווה של הנוצרים שיצליחו להוכיח כי היהדות טועה ואז יכירו בכך כל היהודים ויהפכו לנוצרים. נו באמת...
צודק שוקי ברנדוויין - השם המפורש ירושלים אינו מופיע בקוראן. צודק ואליד יאסין, כי כל מוסלמי מבין היטב את חשיבותה של ירושלים על בסיס הפרשנות לפסוקי הקוראן, ובעיקר "מסע הלילה" של מוחמד.
כשהיינו ילדים נהגנו להתגרות בילדים דתיים על ידי שאלות מטופשות בדבר הוכחה לקיומו של אלוהים. כשבגרנו, הבנו שאמונה היא עניין מופשט, רוחני, ולא מתמטיקה עם הוכחות מדעיות.
חשיבותה של ירושלים לשלוש הדתות מתחזקת ככל שמתחזק המאבק עליה, ואם רק נביט במתח האדיר בין העדות הנוצריות לבין עצמן סביב כנסיית הקבר על אגפיה השונים, נוכל לראות כיצד קנאות דתית מגיעה לאבסורדים מדהימים. במקרה של האסלאם והיהדות נוסף גם התבלין הלאומי, כדי שהתבשיל יהיה חריף יותר. תשאלו את "נאמני הר הבית", "עטרת כוהנים" ושאר מחרחרי מלחמה.
שיר יפה של יהודה עמיחי - "ירושלים", מסתיים כך:
ובשמי העיר העתיקה
עפיפון.
ובקצה החוט -
ילד.
שלא ראיתי אותו,
בגלל החומה.

העלינו הרבה דגלים,
העלו הרבה דגלים.
כדי שנחשוב שהם שמחים.
כדי שיחשבו שאנחנו שמחים.

יהושע.

באמת זה לא דוגרי

למה תוכן העניין כל כך תמוה ומעורפל? האמת היא שירושלים היא של כולם, פלסטינים ויהודים
וכל האסלאם. דיברתם על עיר הקודש ולא אמרתם את המילה "בירה". האם המאבק הוא באמת בין
שתי דתות או בין שני עמים, על קיומם?

וליד יאסין: תושב שפרעם, עיתונאי, גרפיקאי ומתרגם. היה עורך וכתב של כמה עיתונים ואתרי אינטרנט בארץ, ביניהם "אלאיתיחאד", "כל אלערב", "ערב 48", "קול יום נט" ועוד, וכתב העיתון הלונדוני "אלחיאת". פעיל חברתי ב"אגודת הארבעים" לכפרים הערביים הלא מוכרים. עורך את Dugrinet בערבית.