האוניברסיטה ובית הספר הטובים ביותר בעולם 19.8.10

הכותרת הזאת נראית מופרזת, גובלת בחוצפה, נכון?

כעת עליי לספק מצד אחד עובדות ומספרים, ומצד שני סיפורים ואנקדוטות שיוכיחו למוח וללב שיש לכותרת זו בסיס. אנסה לעשות זאת, ואפתח בבית הספר הטוב בעולם (האוניברסיטה פועלת לפי אותם עקרונות, ואספר עליה בהמשך). מטרתי כאן להציג בפני הקוראים פתרון מלא לבעיית החינוך, בהוראתה העמוקה ביותר של המילה "חינוך". אינני מציג תיאוריה, אלא משהו שכבר עובד בשטח, ושיש לו הישגים מוכחים בכל תחומי החיים.

אין חדש בעובדה שכל הנסיונות לרפורמה בחינוך בארץ ובעולם כולו נכשלים. אפילו הרפורמה הגדולה ביותר, ככל הידוע לי, בארצות הברית, שהוכרזה בעקבות הצלחת ברית המועצות לשגר את לוויין החלל הראשון, הניבה שיפור של אפס אחוזים. כן, אפס אחוזים. הסיבה לכישלון הטוטלי הזה היא הפניית כל המאמצים לכיוון שגוי, קונבנציונלי. למה הדבר דומה? לעריכת קנייה בסופרמרקט ושליחת המוצרים לכתובת שגויה. האם הוביל הדבר ל"רעידת אדמה", לחשבון נפש עמוק? ככל הידוע לי - לא.

בסדר, שמענו כאן "לא" ברור וחזק, אך מה כן?

ארצות הברית נחשבת למרכז העולמי של חדשנות בחינוך. בואו נבדוק איזה בית-ספר שם מגיע להישגים הגבוהים ביותר ונלמד ממנו! איך נאתר אותו? פשוט מאוד: מדי שנה נערך שם מבחן ITED לכיתות י'-י"ב בכל בתי הספר התיכונים (ה-ITED הוא הדבר הקרוב ביותר לבחינות הבגרות שלנו). המבחן מאפשר להשוות את הישגי בתי הספר בתחומים השונים, ולדרגם. נבדוק איזה בית ספר נמצא מדי שנה במאיון העליון. מתברר שיש יותר מאחד. אין זה מפתיע שביניהם נמצאים בתי ספר מפורסמים, כגון אלה שליד אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת פרינסטון. הם יכולים להרשות לעצמם לבחור רק את העידית שבעידית מקרב הפונים, ובקיצור - "לא חוכמה"!

אבל יש ברשימה בית-ספר אחד המקבל תלמידים ללא מבחני כניסה. רמת המתקבלים אליו נמצאת בדרך כלל ב-50% - הממוצע הארצי, אך בסוף השנה הם מגיעים למאיון העליון בלי הנשרה ובלי להיות "חְנוּנים".

בית הספר זה יכול לשמש מופת לנו, הגליליים. באזורנו יש תושבים מרקע שונה: יהודים וערבים, חילונים ודתיים וכן בני עדות שונות. יש בקרבנו ניגודים גם בקרב בני אותו רקע, כגון: צעירים ומבוגרים, בני העיר ובני הכפר, עשירים ועניים ועוד ועוד – בקיצור, ניגודים רבים, והבעיה הגדולה היא יצירת אינטגרציה והרמוניה ביניהם. אינני מתכוון לחיים זה לצד זה בדו-קיום של שלום, אלא לחיים של אחדות, מצב שבו כל אדם רואה באופן טבעי את המשותף, את המאחד כדומיננטי, ואילו השונה נדחק לרקע, למקום השני.

הנסיונות ליצור קהילות משותפות או קירבה בין בני קבוצות שונות מעוררים תחילה את השאלה בני איזה ניגוד לקרב? אותו אדם עשוי לחבוש כמה כובעים: את עשויה להיות ערבייה ולא יהודייה, דתית ולא חילונית, מבוגרת ולא צעירה, ומספר הצירופים האפשריים הוא גדול. נסיונות ליצור קירבה בין בעלי ניגוד מסוים, תוך הזנחת שאר הניגודים, מעוררים קשיים. הם משאירים "חורים" גדולים בלי לסתום, באמת, את ה"חור" שבו הם מטפלים. מדוע?

משום שכל אותן בעיות, כל אותם ניגודים מתבטאים בתחום ההתנהגות, והנסיונות לטפל בהם נעשים אף הם באותה רמה - רמת ההתנהגות. אבל התנהגות היא פועל יוצא של רמה עמוקה יותר – החשיבה והרגשות, הנובעים מרמה עמוקה עוד יותר. על רמה זאת אין ההצהרות היפות והרצון לפתרון בעיות יכולים להשפיע.

ומדוע חשוב לטפל בכל הבעיות בו-זמנית? תארי לעצמך יד שכל אצבע בה חולה. הניסיון לרפא כל אצבע בנפרד הוא קשה עד בלתי אפשרי. היד היא מהות אחת שלמה, שכל חלק בה משפיע על שאר החלקים ומושפע מהם. לכן ממש כמו בחוק הכלים השלובים שלמדנו בבית הספר היסודי, החולי באצבעות האחרות מידבק ומתפשט כל הזמן לאצבע המטופלת. אנשים חכמים ואצילי נפש משקיעים מאמצים רבים ביצירת קירבה, אך גישתם ההתנהגותית והפרטנית בעוכריהם.

לאושרנו, יש לכך פתְרון פשוט: כשם שבחוק הכלים השלובים לכל המבחנות האנכיות (הקאפילארות) יש בסיס משותף אחד שדרכו עוברים מים ממבחנה למבחנה, כך גם לכל האצבעות יש בסיס אחד, כלומר רמה אחת עמוקה המהווה מכנה משותף לכולן: כף היד. טיפול בכף היד מביא מרפא לא רק לאצבע האחת, אלא בו-זמנית לכל אחיותיה. זאת ועוד - טיפול פרטני מנוגד ליעילות. טיפול חובק-כול פותר גם את השאלה במה חשוב לטפל קודם - בניגוד בין דתיים לחילונים, בין צעירים למבוגרים או בין ערבים ליהודים. זה הוא נצחון האחדות שבבסיס על הפירוד שעל פני השטח.

ומכיוון שזה טיפול שורש, הוא מביא מזור עמוק ובר-קיימא ומעלים לגמרי מתחים וקשיים. כתוצאה מכך נוצרת באופן טבעי קירבה, ומבוגרים וּצעירים (מורים ותלמידים, הורים וילדים) רואים את הזולת כקרוב להם. הם מודעים להבדלים אך רואים קודם כל את המאחד והמשותף. במצב זה אין כל צורך להטיף להם, להזכיר להם, להתאמץ ליצור יחסי קירבה. הדבר מתרחש מאליו ובטבעיות – זה הדבר הטבעי ביותר.
תאר לעצמך שבני כל החברה חיים באחווה ומרגישים כבני משפחה גדולה אחת. אתה בא למקום עבודה חדש, למוסד לימודי חדש, לשכונה חדשה, ורבים רוצים להיות ידידיך. לא נפלא?! לא מחמם את הלב?! וזה - לצד הלימודים - הוא בדיוק מה שמאפיין את החברה בבית הספר ובאוניברסיטה הטובים ביותר בעולם.

להתראות בחלק ב' של מאמר זה.