תרגום לערבית الترجمة للعربية

 

 

* indicates required

סוף זה תמיד התחלה

النهايات هي بدايات لشيء آخر

קשה לי לסכם 4 שנות עבודה.. כי בשבילי אלה היו מאות ימים של למידה וידע והתנסות, ויחסי אנוש עם אנשים חדשים שהערך שלהם יקר מאוד.. ודוגרינט יקר מאוד ללבי.. וקשה לי היום להיפרד ממנו.. אך סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.. ופניי תמיד קדימה..

סוף..

ב 31 לדצמבר זה היה היום האחרון שלי כחברת צוות בדוגרינט.

אני לא זוכרת את התאריך שבו התחלתי את דרכי שם, אך אני זוכרת היטב איך הגיע לאוזניי שיש משרת עורך ערבית פנויה ואיך התחברתי.

אני זוכרת טוב מאוד את המפגש הראשון שלי עם חדווה ונסרין בכפר מנדא, שלוש נשים יהודיה וערביות ישבו ודיברו, על המשותף ואיך אפשר למנף אותו..

פגישה שנייה היתה עם חדווה ואורי, העורך של האתר, באותו מקום בכפר מנדא ישבנו ודיברנו, ואל תופתעו אם אני אגיד שגם אכלנו לבנה וחומוס.

לאט לאט התחלתי להרגיש חלק מהמפעל התקשורתי - חברתי הענק.. כן כן הוא ענק בפוטנציאל שיש שם למרות החשיפה המעטה יחסית לגילו..

אין סוף ויכוחים ושיחות התנהלו ביני לבין חברות הצוות, חדוה וטלי, ותמיד הכל הסתיים בחיוך, אהבה והרבה עידוד..

אני זוכרת טוב מאוד את הנסיעות שעשינו יחד לימי עיון וסדנאות.. למדנו הרבה והכרנו אנשים חדשים והיה בנו רצון רב להביא את כל הידע והניסיון שלנו לדוגרינט.

אני נזכרת עכשיו גם בערבי כותבים של דוגרינט, אירועים מיוחדים מאוד שבהם כל "המשפחה" כאן באירועים חגיגיים ומשמחים..

אני זוכרת את התמונות המשותפות שלנו ויש רק 2 כאלה, הראשונה בכניסה למשרדי העמותה והשנייה ביום שבו קיבלנו אות תקשורת מקדמת שיח איכות סביבה.. למה אני מזכירה את זה? כי כחברות צוות נהנינו להיות יחד בלי לחשוב על תיעוד  :)

אני זוכרת את היום שבו הצטרפה סאמיה לצוות, ואיך הרגשתי שמחה שיש מישהו לשתף אותו גם בעבודה וגם בשיחות על עתיד דוגרינט בשפת האם שלי..

אני זוכרת את המפגשים עם המלגאים, ואת היחסים והקשרים שאנחנו שומרות עד היום..

קשה לי לסכם 4 שנות עבודה.. כי בשבילי אלה היו מאות ימים של למידה וידע והתנסות, ויחסי אנוש עם אנשים חדשים שהערך שלהם יקר מאוד.

ודוגרינט יקר מאוד ללבי.. וקשה לי היום להיפרד ממנו.. אך סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.. ופניי תמיד קדימה..

אני נשארת כאן כבלוגרית, כידידה, כתומכת, כקוראת..

 

אוהבת
סמאח

من الصعب علي تلخيص 4 سنوات من العمل. لانها بالنسبة لي ايام كثيرة من التعلم والمعرفة والتجربة والعلاقات الانسانية التي لا يمكن تقدير قيمتها.. دوغري نت عزيز جدا على قلبي.. ومن الصعب علي الانفصال عنه.. لكن النهايات هي بدايات جديدة لامر اخر.. وانا وجهتي الى الامام دائما..

نهاية..

في 31 كانون اول كان اخر ايام عملي كعضو في طاقم دوغرينت

انا لا اذكر تاريخ بداية عملي ولكني اذكر جيدا كيف وصلت الى اذنيي الاخبار حول حاجة الموقع الى محرر للقسم العربي وكيف بدأت العلاقة.

انا اذكر جيدا لقائي الاول مع حدفا ونسرين في كفرمندا، ثلاث نساء جلسن سوية يهودية وعربيتان وتحدثن عن المشترك وكيف يمكن استثماره.

لقائي الثاني كان مع حدفا واوري، محرر الموقع، في نفس المكان في كفرمندا جلسنا وتحدثنا، ولا يخفى عليكم اننا تناولنا الحمص واللبنة..

رويدا رويدا بدأت أشعر اني جزء من هذا المصنع الاعلامي - الاجتماعي الضخم.. نعم هو ضخم بقدراته وامكانيات افراده على الرغم من انتشاره المحدود.

لا نهاية من النقاشات والاحاديث دارت بين اعضاء الطاقم، حدفا وطالي، ودائما كانت النقاشات تنتهي بابتسامة وحب والكثير من التشجيع..

انا اذكر جيدا السفر معا الى الورشات والايام الدراسية.. تعلمنا الكثير وتعرفنا الى اشخاص جدد وكانت لدينا رغبة دائمة لاستثمار كل ما نعرفه وكل تجربتنا في دوغري نت.

انا اتذكر الان الامسيات التي جمعت الكتّاب والمدونين، امسيات مميزة شاركت فيها "العائلة" كلها بطريقة احتفالية فرحة.

انا اذكر الصور المشتركة التي جمعتنا وهي 2 فقط، الاولى على مدخل مكاتب الجمعية والثانية في احتفال حصول دوغري نت على وسام وسيلة الاعلام التي تهتم بشؤون البيئة.. لماذا اذكر ذلك؟ لاننا كنا نهتم باللقاءات ومضامينها ولم نفكر يوما في توثيقها :)

انا اذكر اليوم الذي انضمت فيه سامية الى الطاقم، وكيف شعرت بالفرح لان هناك من ساشاركه بالحديث عن العمل وامور اخرى بلغتي الام..

انا اذكر لقاءات الحاصلين على المنح، والعلاقات الطيبة التي لا تزال تجمعني بهم..

من الصعب علي تلخيص 4 سنوات من العمل. لانها بالنسبة لي ايام كثيرة من التعلم والمعرفة والتجربة والعلاقات الانسانية التي لا يمكن تقدير قيمتها..

دوغري نت عزيز جدا على قلبي.. ومن الصعب علي الانفصال عنه.. لكن النهايات هي بدايات جديدة لامر اخر.. وانا وجهتي الى الامام دائما..

وانا باقية هنا كمدونة، وصديقة، وداعمة وقارئة.

 

مع محبتي
سماح

תגובות

סמאח, תחסרי לי

פרידות זה דבר קשה,
נכון שזוהי התחלה של משהו אחר,
אבל
למי שנשאר זה ויתור על משהו טוב שהיה!
אני שמחה שתמשיכי אתנו, נהניתי לקרוא את המאמרים שלך ולכן טוב לדעת שאת זה את ממשיכה אתנו כאן.
לפני כמה שבועות פורסם ב'הארץ' מחקר שהיית שותפה לו ושיצא לאור. מסתבר שאת כותבת כעיתונאית וחוקרת עיתונות עוד הרבה ובהרבה מקומות אחרים, ושיש עוד הרבה מה לקרוא משלך. אז אני מקווה להמשיך להנות ולהחכים, וגם, שעוד יצטלבו דרכינו בנושאים המשותפים שמעסיקים אותנו כאן ובכלל
בהצלחה בהמשך הדרך
חגית.

ושאלה לדוגרינט: מי נכנס/ת לנעליים הגדולות של סמאח?

סאמיה נאסר מנצרת איתנו

סאמיה נאסר, שחלקכם הכירו אותה מהסיור לכפר מנדא הצטרפה לצוות דוגרינט.
נשמח לקבל אנשי צוות נוספים.
כדאי להצטרף אלינו כי אנחנו אוהבות את מה שאנחנו עושות,
כי כל קול חשוב בדוגרינט ומקבל מקום מכבד.
חדוה

חגית יקרה

ההחלטה לעזוב את תפקיד העורכת לא היתה קלה
אני בטוחה שסאמיה תטיב לעשות את מה שצריך בתור עורכת

תקוותה כתקוותך

ושימשיך דוגרינט לשמש בית עבורנו
תודה על כל המלים המחממות את הלב :)

מדד לאיכות

סמאח, לא אומרים שבחי אדם בפניו ואינני מכיר מספיק את כל התכונות הטובות שלך. אך בעינייני תרגום, חברי האוהדים הערבים
היו שואלים: "מי עושה לך את התירגום המצויין הזה?"
זה מדבר בעד עצמו
תודה רבה רבה לך

איציק יקר

גם לי היה מעניין לעשות את התרגומים שחיברו אותנו - אני ואתה- כאוהדי בני סח'נין

אני מקווה שאוכל לקיים את הבטחתי בקרוב ונשב יחד ביציע :)

בהצלחה סמאח!

גם אני זוכר את הפגישה ההיא בכפר מנדא, סמאח... ובטוח שתמשיכי להצליח בכל אשר תלכי. שיהיה המון בהצלחה במחקר, בלימודים, בעיתונות, בכתיבה.
קשה לחשוב על דוגרינט בלעדיך, והאתר היום הרבה יותר מקצועי, ומעניין ומאוזן (לשונית ובכלל). הרבה מזה בזכותך.

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם