גדי שבתאי מראש הנקרה: ”לא עוצר לרגע"

גדי, פעיל חברתי נמרץ ומוכר, החל את פעילותו החברתית לפני 32 שנים בהיותו בן 17בלבד.

את שרותו הצבאי העביר כקצין חימוש ולאחר שחיפש דרך לעבוד יותר עם אנשים ופחות עם כלים, עבר הסבה ושימש כמ"פ חיילי רפול.
מאז 1997 הוא בעל עסק בשם "מי-טל", המתמחה במתן פתרונות לכל בעיות הסינון והאבנית שבמים ללקוחות מוסדיים ופרטיים.

גדי מחייך  כאשר אני שואלת מתי התחיל להתנדב, ומשיב:
"בגיל 17, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, חיפשתי דרך לחזק את חיילנו היקרים ולהמתיק בעבורם את הכניסה לשטח האויב. יצאתי לרחובות קריית ביאליק (מקום מגורי דאז) עם אישה נהדרת בשם יפה מיה ויחד הדבקנו מודעות, אשר קראו לאנשים לאפות עוגות למען החיילים. ביום שישי בבוקר יצאנו לאסוף את העוגות והופתענו מכמות העוגות שנאפתה. אנשים השקיעו את הנשמה באפיה והעוגות יצאו נהדרות. הגענו עם רכב עמוס לחוף שבי ציון ומסרנו בידי החיילים את העוגות. המטרה אשר הוצבה הושגה בקלות. לאפות אני לא יודע, אבל לבקש שיאפו כן.

"התגייסתי לצבא ולאחר זמן קצר נשלחתי לקורס קציני חימוש. מצאתי את עצמי משרת במספר גזרות בלבנון כקצין חימוש. לאחר ששבתי חזרה לארץ הרגשתי צורך לעשות שינוי בתפקיד, להפסיק לעבוד מול משאיות ונגמ"שים ולעבוד יותר עם אנשים. הדרך לא הייתה קלה אך בסופו של דבר עברתי הסבה ושמשתי כמ"פ לחיילי רפול. השינוי הסב לי אושר רב והרגשתי שאני נמצא בדיוק במקום בו אני יכול למצות את כישורי ובו אני יכול לתרום ולהשפיע.

"סיימתי את שירותי הצבאי והלכתי ללמוד. בזמן היותי סטודנט נשלחתי במסגרת פרויקט "פרח" למוסד "אהבה" בקריית ביאליק, מוסד בו שהו באותה העת כ-120 ילדים, אשר הוצאו מהבית בכוח צו בית משפט. הגעתי למוסד ומיד הבחנתי בילדים המסתובבים עם נעליים קרועות שהאצבעות מבצבצות מהן. שוחחתי עם מנהלת המוסד דאז, הגב' עופרה מאירסון (לימים רעייתו של רפול), וביקשתי לברר מדוע הילדים מסתובבים עם נעליים בלויות. קיבלתי הסבר עצוב, שכתוצאה מחוסר תקציב לא ניתן לקנות לילדים נעליים חדשות. בקשתי לסייע וצוידתי במכתב. מלווה במכתב הלכתי לבעלי חנויות וביום המחרת חזרתי עם נעליים חדשות לכל הילדים. מנהלת המוסד והילדים התרגשו מאד ואני שמחתי על כך שיכולתי להיטיב את מצבם.

לאחר מכן, עופרה ביקשה ממני להתלוות אליה לחדרי הילדים, נכנסתי פנימה והדבר הראשון שנקלט באפי הייתה צחנת השתן אשר עלתה מהמזרונים. הזדעזעתי והחלטתי להפוך עולמות עד שיהיו לילדים מזרונים חדשים. למטרה זו גייסתי את אייבי נתן ז"ל ורדיו קול השלום, תיארתי בפניו את מצב המוסד והילדים ובקשתי את עזרתו בהשגת מזרונים. זכורני שבאותו הזמן אייבי הוציא ספינת סיוע הומניטארי לנפגעי רעש האדמה בארמניה. אמרתי לו במהלך שיחה בת 45 דקות "אייבי, עם ישראל מוקיר את פועלך בארמניה, אבל עניי עירך קודמים, אנא עזור לי לעזור ל-120 ילדים". עוד באותו היום הושגו 120 מזרונים חדשים ממפעלי "רים" ברמת גן. אבי, עליו השלום, שלמה שבתאי ז"ל, שימש באותם הימים כמנכ"ל מאפיית "אחדות" והוא שלח נהג ומשאית, אשר הובילו את המזרונים למוסד. באותו הלילה הילדים זכו לישון על מזרונים חדשים. בעקבות המזרונים נתבקשתי מהמנהלת לסייע גם בגיוס ציוד ספורט וכמובן שהשבתי בחיוב ותוך ימים הציוד הושג לרווחת הילדים."

אני מבינה שחיידק ההתנדבות זורם בעורקיך!!! אני אומרת לגדי
"נכון, לפני מספר שנים הייתי בטיול ברומניה ובמהלכו ראיתי קבוצת ילדים בערך בגיל שש, פושטי יד, מלוכלכים מכף רגל ועד ראש. לקחתי אותם לחנות סמוכה וקניתי לכולם סטים של בגדים ונעלים. התודה הייתה החיוך אשר נסוך על פניהם.
"אני מקווה שהמחווה הקטנה שלי השפיעה על מהלך חייהם ועשתה אותם לאנשים טובים יותר, אשר יתרמו את חלקם למען חברה טובה יותר."

האם פעילותך החברתית אינה פוגעת בכלכלת המשפחה?
"תראי, אני מתפרנס בכבוד, אבל מרגיש שכסף לא עושה לי את זה, כסף פשוט לא מרגש אותי,העשייה החברתית מרגשת אותי. המחשבה שעשיתי משהו למען מישהו אחר, היא זו המרגשת אותי בכל פעם מחדש. ככל שחולף הזמן ואני מתבגר בשנים, אני חש שהפעילות החברתית הופכת להיות יותר ויותר חשובה מבחינתי ותופסת חלק יותר משמעותי בחיי.
"בתקופה מסוימת הייתי חייב לעשות רק לביתי, את יודעת, אישה ילדים קניית בית, משכנתא וכל השאר ולכן מבלי לשים לב נשאבתי למציאות ומצאתי עצמי בסוג של הפוגה. בעקבות חטיפתו של גלעד שליט נשאבתי חזרה לפעילות חברתית, אשר הייתה קשורה בעיקרה בערכי הרעות והערבות ההדדית.

פעילות למען החזרת גלעד שליט
"במרץ 2010 היה לי ברור ששכחו מגלעד בגלל אוסף מכוער של פרשיות אשר השחיתו והכתימו את פני החברה הישראלית לעד. בתקשורת היו עסוקים בהירשזון, ג'קי מצא, שולה זקן, קצב ועוד ולא הזכירו את שמו של גלעד. הבנתי שאנחנו בדרך לפרשת רון ארד שתיים ושחייבים לשבור את שרשרת הפקרת החיילים, רון ארד ויוסף מדחאת. לכן, החלטתי באופן ספונטני לקיים צעדת יחיד בדרישה לשחרורו של גלעד שליט. זו היתה צעדת מחאה אשר החלה בראש הנקרה ונסתיימה בירושלים, במשרד ראש הממשלה, צעדה אשר ארכה כתשעה ימים, סה"כ 250 ק"מ.

כאשר חלפתי באזור השרון והרחתי את ריח הפרדסים, חלפו הרהורים בלבי, שגלעד טמון בתוך בור אפל ואין ביכולתו להריח ריחות שכאלה. יצאתי למסע, כאשר באמתחתי נשאתי שני סטים של מצות, כל סט מנה שש מצות, חמש שחורות ואחת לבנה. החמש השחורות סימלו בעיני את חמש השנים שגלעד היה בשבי והמצה השישית היוותה את מצת התקווה והחרות. בהגיעי לירושלים הסט הראשון נמסר לנשיא המדינה מר שמעון פרס והסט השני נמסר לנועם שליט. בקשתי מנועם להניח את המצות על שולחן הסדר, כאשר המצה הלבנה מונחת על המצות השחורות בכדי לחסום, מתוך תקווה שלא אצטרך לחזור על המסע עם שש מצות שחורות. במהלך המסע ליוו אותי אנשים נהדרים, אשר הפכו ברבות הימים לחברי הקרובים, כמו מגן דהרי, "האופנוען מהדרכים", ומשה צליק (בעל מכונית החיפושית המפורסמת, אשר היתה מלאה בדגליו של גלעד).

בתום המסע הצטרפתי לגרעין הקשה של עשרות אנשים אשר נאבקו להחזרתו של גלעד, אנשים אשר היו נפגשים בכל מוצאי שבת מול ביתו של נתניהו בקיסריה והיו יוצאים להפגנות ברחבי הארץ. לקראת שיא המאבק נפגשנו עם נציגי הצלב האדום בת"א והעלנו בפניהם טענות קשות על אזלת ידם, הקשורה בסיוע לגלעד ומתן מידע למשפחה. פעלנו מתוך שליחות ונלחמנו על ערכי הערבות ההדדית והרעות ועל כך שלא מפקירים חייל שבוי. זו המורשת עליה גדלנו וחונכנו כחיילים וכקצינים וזוהי המורשת אותה אנו מנחילים לילדינו.

"מאז חזרתו של גלעד נשארנו, חברי הגרעין הקשה, בקשרים נהדרים ואנו ממשיכים להיפגש בימי הולדת ומסיבות משותפות. מצאתי קבוצה נהדרת של אנשים, מלח הארץ, אשר מוכנים להלחם למען עקרונות ואידיאלים ומוכנים לתת את הנשמה למען האחר, מבלי לקבל תמורה. רוב חברי הקבוצה נאבקים היום למען זכויותיהם של ניצולי השואה, הזקנים והנכים.

"לאחר שובו של גלעד, במהלך נסיעותיי ברחבי הארץ, הבחנתי שחיילים רבים עדיין לא הפנימו את נושא חטיפות החיילים ושישנם רבים הממשיכים לתפוס טרמפים, למרות הריבוי בהתראות ובניסיונות לחטוף חיילים. לקראת ראש השנה 2012 החלטתי להקדים תרופה למכה ולהפיק אגרת מיוחדת, הקוראת לחיילים לפקוח עיניים ולהגביר ערנות. האיגרת הופקה בשיתוף עם חברי היקר, מר שמשון לבמן, אשר היה ראש מטה המאבק למען גלעד שליט, והאמן מר אבי בירן, אשר עיצב אותה עבורנו .פניתי למר חיים אוחיון, הבעלים של דפוס "אומן" באזור התעשייה בנהריה, איש חסד אמיתי, אשר נענה לקריאתי והדפיס עבור החיילים כרבע מליון איגרות בתרומה. כיו"ר פורום ההורים למען החיילים הוצאתי קריאה לחבריי ויחד יצאנו לתחנות ההסעה ברחבי הארץ וחילקנו את האיגרות לחיילים. החיילים התרגשו מאד והרגישו שאכפת לנו מהם.

חבילות שי לילדי עוטף עזה
"כמי שגר בראש הנקרה ועד לא מכבר התגורר בנהריה וחטף מטחי קטיושות במרחק של עשרות מטרים מסביב לבית, לא יכולתי להתעלם ממצוקות ילדי עוטף עזה ולכן החלטתי, לקראת סוף מבצע "עמוד ענן", לאסוף חבילות שי לילדים. המבצע החל בראש הנקרה, התפשט ל"מטה אשר" ומשם למספר בתי ספר. תוך מספר ימים היו בידיי כאלף וחמש מאות חבילות נהדרות, ובתוך כל אחת ואחת מהן צורף מכתב מילד צפוני לילד בעוטף עזה. הובלתי את החבילות לדרום והן חולקו בכפר עזה, יד מרדכי, כרמיה ועוד. הילדים ששבו הביתה קיבלו חבילות והיו מאושרים, והקשר בין הילדים נשמר עד היום.

סיוע לניצולי שואה
"כנצר למשפחה של ניצול שואה (סבי ז"ל, אברהם שבתאי, היה בין הניצולים היחידים מרכבת המוות, אשר הסתובבה בצפון רומניה), אני נחשף כל פעם מחדש למצוקותיהם של ניצולי השואה והזקנים החיים בקרבינו. במהלך החורף האחרון נחשפתי לסיפור מזעזע על שלשה זקנים, אשר קפאו בגליל, בגלל חוסר באמצעי חימום והגיעו לבית החולים בנהריה במצב של היפו תרמיה. הסיפור שלהם גרם לי ליזום פרויקט הנקרא "חורף חם בגליל" בשיתוף אתר ראש הנקרה ו"הקרן לידידות", בראשות הרב אקשטן. פניתי למנכ"ל אתר ראש הנקרה, מר יריב המאירי, וביקשתי ממנו להעניק הנחה בכניסה לאתר לכל מי שיתרום פריט חורף עבור נזקק. נעניתי בחיוב והמבצע החל ב-22/01/13 והסתיים ב-28/02/13. רבים מהאזרחים, אשר שמעו או קראו על המבצע באמצעי התקשורת השונים, הגיעו לתרום גם מבלי לנצל את ההנחה שניתנה בכניסה לאתר. במהלך המבצע נאספו אלפי פריטים ובתומו הפריטים נאספו על ידי נציגי הקרן לידידות וחולקו עד לבתי הנזקקים."

נראה שמרגע שאתה חושב על פרויקט מסוים הדברים מתגלגלים במהירות ואי אפשר לעצור אותך.
"נכון, בדרך כלל אני חושב על הדברים תוך כדי נסיעה בדרכים ומרגע שאני מחליט על פרויקט מסוים אי אפשר לעצור אותי. משלב החשיבה והתכנון עד לשלב הביצוע חולפות שעות בודדות כי אנשים מכירים ומוקירים את פועלי ולכן עוזרים, תומכים ותורמים. משנה לשנה המעגלים מתרחבים והעזרה מגיעה מכל קצוות הארץ. כפי שציינתי, אינני עמותה ומעולם לא קיבלתי כספים, אלא עזרה ותרומה בציוד. שכרי הוא החיוך הניסך על פני מי שמקבל."

ומה הלאה? 
"קשה להגיד ולצפות את העתיד, בכל יום צצים דברים חדשים ובכל יום אני מקבל פניות חדשות לעזרה. לאחרונה פנו אלי  מאגף המשימות של הקיבוצים והציעו לי להצטרף  לשלשה חודשים למשלחת הומניטרית לזנזיבר. אני שוקל זאת ברצינות."
אם אתם רוצים קשר עם גדי אתם מוזמנים לפנות אליו 050-7296504

 

עריכה: ליאת טאוב

חדוה ליבנת حدفا لفنات:

הכותבת הינה מצוות דוגרינט , עוסקת בחינוך ,שינוי חברתי, והדרכת סיורים חברתיים בגליל


תגובות

גדי שבתאי

מחמם את הלב שישנם עוד אנשים טובים באמצע הדרך .
גדי פועל ועושה למען ערכים שבהם הוא מאמין ,ועושה זאת בדרכו .
כן ירבו.

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם
Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

דוגרינט Newsletter