תרגום לערבית الترجمة للعربية

עמותה סביבתית והתקשורת הארצית

جمعية بيئية ووسائل الاعلام القطرية

נושא

האם לפעילות של עמותה יש צורך בתקשורת? ובאיזה מחיר? פנינו לליאורה ולג'מילה מנהלות שותפות בעמותת אזרחים למען הסביבה (אל"ס) - ושאלנו אילו יחסים רצויים לעמותה עם התקשורת.

דוגמא לנושא שעסקתן בו, והתקשורת עשתה לו טוב

יש הרבה דוגמאות, גם נושאים שגרתיים שבהם אנו מטפלים - כמו הטיפול בפסולת וביוב, נושאי תעשיה וגם מאבקים שהובלנו שהסיקור התקשורתי העצים אותם ונתן להם תהודה. אבל יש לא מעט סיפורים שלא היו מתרחשים ללא התערבותה המשמעותית של התקשורת. כמו המאבק המפורסם ב"מפעל המוות" [מפעל תעשיות אלקטרוכימיות שהיה בעכו], שלולא התחקיר המקיף של גיל מלצר ב"ידיעות אחרונות" - לא היה מתרחש המפנה הדרמטי שהוביל לסגירתו.

יש לכן דוגמא לנושא שעסקתן בו, והתקשורת עשתה לו רע?

יש לא מעט, אבל אם הזכרנו את הנושא של "מפעל המוות", נמשיך בתיאור מהסיקור התקשורתי בנושא הזה. מיד לאחר פרסום התחקיר ב"ידיעות אחרונות", יזמנו הפגנה משמעותית במיוחד מול הכניסה למשרד להגנת הסביבה, בקריאה: "שמחון טפל בצפון". ההפגנה אורגנה בשיתוף ארגון מגמה ירוקה והקואליציה לבריאות הציבור. גם נציגים מעמותת צלול היו שם. שלום שמחון מונה אז להיות השר להגנת הסביבה, לכן אורגנה מסיבת "הרמת כוסית" במשרד, לרגל כניסתו לתפקיד. בזריזות שמאפיינת אקטיביסטים סביבתיים ארגנו את ההפגנה ממש מהיום למחר: הפרסום בידיעות היה ביום שישי 7/1/2005 , בראשון 9/1/2005 התפרסמה הודעה על מינויו של שמחון, והמסיבה תוכננה ליום רביעי 12/1/2005.

בזמן ההפגנה נוצר מחטף עיתונאי מהסוג החמור: מנכ"ל צלול של אותו הזמן, בשיתוף עם כתבת מהערוץ הראשון הכינו כתבה בהפגנה, בה הם מראיינים אותנו אולם משתמשים בדברנו לצורך מסר אחר לחלוטין – הם יצרו כתבה בנושא ההפגנה שלנו נגד שמחון בעניין חוות הדגים בים סוף [באותם ימים היה זה מאבק הדגל של צלול].

כמובן שכעסנו...הרי ההפגנה היתה של פעילים מהצפון, בנושאים צפוניים מובהקים, ובראשם מפרץ חיפה ומפעל המוות בעכו. מצורפות תמונות מאותה הפגנה. מבחינתנו - זו היתה שערוריה: השתמשו בנו ובציטוטים מדברנו והוציאו אותם מההקשר לחלוטין ובאופן הכי בוטה. כתבנו מכתבים תקיפים לרשות השידור ולאותה עיתונאית, והפסקנו לעבוד איתה מאז.

היו עוד מצבים כאלו לאורך שנות הפעילות שלנו. ומיותר לציין שאלו מצבים מתסכלים מאד.

האם יש אמצעי תקשורת  שעדיף מבחינתכן?

בגדול: כולם. בעבר חשבנו שראוי לעבוד קודם עם התקשורת הארצית [מבחינת מתן קדימות] ורק אחר כך עם המקומונים. היום אנחנו לא חושבים כך. חשוב לזכור - עולם התקשורת השתנה לחלוטין בחמש השנים האחרונות. הדוגמה הכי מוחשית לכך היא, שהיום יש לעמותה ערוץ תקשורת משלה: אנחנו "משדרים" מדי יום ל 1300 האוהדים שלנו בפייסבוק, את המסרים והממצאים שלנו מהשטח, ללא כל תיווך של אמצעי תקשורת כזה או אחר. ולאוהדים שלנו יש גם חברים כמובן, כך שבממוצע לכל פוסט שאנו מעלים יש לפחות כמה מאות צופים.

חשוב לציין דבר נוסף שהתרחש בשנה האחרונה. בראשית שנת 2013 פתחנו דף חדש בחיי העמותה: השם שלנו שונה ומעתה שמנו "אזרחים למען הסביבה". עמותת אל"ס נוסדה בשנת 1990וזה היה השם אותו בחרו המייסדים. לאחר כשנה הוסיפו המייסדים את השם "גליל" ומאז ועד לאחרונה היה שמנו" אזרחים למען הסביבה בגליל". כעת חזרנו למקורות, מכל מיני סיבות וכחלק מהשינוי אנחנו בונים כעת אתר חדש לארגון, והקמנו דף חדש בפיסבוק. הדף הזה משדר לכלל תושבי מדינת ישראל, ואף מחוצה לה. כל פוסט עולה כמו בדוגרינט - בעברית ובערבית. יש לנו פעילים היום גם בוואדי ערה, במשולש וגם בירושלים.

עיקר הפעולות שלנו בשטח עדיין משוייכות למחוז הצפון ולגליל, אבל יש באפשרותנו לעזור לקהילות גם מחוץ לאזור הזה, בזכות הידע והניסיון המקצועי שהצטבר בארגון ובזכות היותנו ארגון שטח סביבתי, יהודי ערבי למעשה היחיד במדינה.

אילו נושאים בתחום עיסוקכן, יש להם יותר עניין בתקשורת?

התקשורת הארצית מעדיפה מאבקים. גם חשיפות של עובדות - אלה הנושאים המועדפים. אם ערכנו סקר/מחקר מסויים, התקשורת מעוניינת בו. גם טורי דעות מקצועיים שלנו קיבלו חשיפה, וגם שיחות בשידור ישיר בתכניות הרדיו, מאד נפוצות. פעילויות של אקטיביזם כללי כמו למשל סדנא לאקטיביסטים שהיתה לנו בעכו, פקיעין והיום יש בכרמיאל - פחות מעניינת את התקשורת.

איזה מיומנויות נדרשות לאיש תקשורת, שעוסק בתחום הסביבה ?

דבר ראשון בהקשר הסביבתי - זה קשר לשטח.

אם כתב מדווח על בעיה מסוימת, למשל זיהום ממפעלים בתפן - הנושא האחרון שעלה לכותרות וגם כאן בדוגרינט, הוא עלול לכתוב בטעות על העשן הסמיך באזור התעשייה, כשבפועל – אין בתפן בכלל עשן סמיך. אם העיתונאי לא היה שם, הוא עלול בטעות להתרשם שהזיהום עליו אנחנו כותבים בדו"ח, נראה לעין. בפועל הוא לא נראה והמתחם של תפן נראה מאד מרשים ונקי לעין המתבונן. ואכן עיתונאים שלא היו בתפן ודיווחו על הזיהום שם לאורך השנים, עשו את הטעות הזו...רק מי שבאמת היה בשטח יודע להעביר את המציאות האמיתית.

מה ההבדל בהתייחסות אליכם בין התקשורת היהודית והערבית?

אין הבדל. אנחנו עובדים עם התקשורת היהודית והערבית בלי אף מגבלה או שינוי ביחס. אבל אנחנו חייבות לציין שהתקשורת הערבית עדיין פחות פתוחה לנושאים הסביבתיים, במיוחד אם יש צורך בעבודה שטח או תחקיר של העיתונאי.

אלו הבדלים אתן מזהות בין התקשורת המקומית לתקשורת הארצית, בהתייחסות לסוגיות שאתם מביאים לפתחה?

עיתונאים בתקשורת המקומית, לרוב יותר מעורבים. הם היו מוכנים לכתוב כתבות נרחבות ומעמיקות בנושאים אותם אנו מביאים לידיעתם. לרוב המקומונים המודפסים לא מקדמים כתבות עומק כאלו, משיקולי מערכת. אני מעריכה שיש לא מעט אינטרסים לעורך מקומון שעיקר פרנסתו הם הפרסומות של המפרסמים השונים. היו לא מעט עורכים שהכשילו כתבות עומק שלנו בגלל אינטרסים שאינם טובת הציבור, בלשון המעטה. כאן חשוב להדגיש שגם בעולם התקשורת יש מציאות של הון ושילטון.

לגבי התקשורת הארצית  גם שם יש לא מעט מכשולים בדרך לכתבה, ולרוב המכשול הוא העורך.  לא מעט אנו משוחחות עם עיתונאי/ת וחשות את התסכול המצטבר: הצורך "למכור" לעורך נושא שאינו מעניין אותו. בעבר הנושא הסביבתי היה הרבה יותר נפוץ במערכות התקשורת.  היה גל טרנדי כזה שחלף מהר.  

למרבה הצער, הנושא הסביבתי סובל היום מהעדר סיקור, בעיקר בשל החלטות של מערכות התקשורת הגדולות לבטל את תפקיד הכתב הסביבתי.  אביב לביא כתב טורי ביקורת מוצלחים בנושא, ב"עיין השביעית":
"ירוק יורד" לפני כחודשיים: "כשאוניית העיתונות מאיימת לשקוע, הקברניטים זורקים מהסיפון מכל הבא ליד. השאלה היא למה סיקור הסביבה הוא תמיד הראשון לעוף. 
בטור נוסף שנקרא "פיגור סביבתי"  מלפני שנתיים: בהכללה, ניתן לומר שמצבו של הכיסוי הסביבתי בתקשורת הישראלית מקביל למצבה של הסביבה במציאות שמחוץ לעמודי העיתונים: יותר טוב מבעבר, אבל עדיין רחוק מאוד מהרצוי, ובעיקר סובל מפיגור גדול לעומת הסטנדרטים המקובלים בעולם".

לצערנו, היום יש מעט מאד כתבי סביבה בתקשורת העברית , ובתקשורת הערבית אין בכלל.

יש איזו הצעה לדוגרינט, כגוף תקשורת ביחסו לעמותות בגליל?

אנחנו מברכים את דוגרינט על כל פועלו-  כבמה לעשייה חברתית בגליל בכלל, וגם לקידום נושאים כגון שיווניות, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, סביבה ועוד. מציעים להגביר ראיונות כגון אלו עם העמותות בשגרת העשייה היומיומית שלכם ואף לצאת לסיורים שמטרתם סיקור מהשטח.

 

אודות העמותה 

עמותת  אזרחים  למען  הסביבה (אל"ס) היא ארגון  סביבתי-חברתי, יהודי-ערבי,  ללא כוונות רווח.  הארגון  הוקם  בשנת 1990  ע"י  תושבי  הגליל,  במטרה לפעול יחד לשמירה על הסביבה והטבע, לחקור  ולמנוע  מפגעים  סביבתיים  הפוגעים  בבריאות  התושבים  ומסכנים  את  הדורות  הבאים.  העמותה היא בהנהלה יהודית-ערבית וחברים בה למעלה מ 700 חברים ומתנדבים יהודים וערבים.

מטרות:

  • לשמור על איכות המים, האוויר והאדמה בגליל, בארץ ובכלל.
  • חשיפת מחדלים סביבתיים (פסולת, ביוב, תעשיה מזהמת) הפוגעים במשאבי הטבע.
  • קידום מודעות סביבתית ע"י הפצת מידע לציבור וקיום פעילויות חברתיות סביב הנושא.
  • עזרה לקבוצות המתארגנות לפעילות ועידוד מנהיגות סביבתית בקהילות שונות.

 

עוד בנושא יחסי העמותות והתקשורת:

הגענו לתקשורת הארצית / בלוג דוגרינט בשטח

קובסי כמשל – האם נשפיע על סדר היום בתקשורת? / בלוג דוגרינט בשטח

הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
>>
הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
<<

هل فعالية جمعية بيئية تحتاج وسيلة اعلام؟  وباي ثمن؟ توجهنا لليؤورا وجميلة مديرات جمعية مواطنون من اجل البيئة "ألاس" - وسألنا عن العلاقات التي  يرغبن بها مع الاعلام

הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
הפגנה מול המשרד לאיכות הסביבה, 2005
תיוג
חדוה ליבנת حدفا لفنات:

הכותבת הינה מצוות דוגרינט , עוסקת בחינוך ,שינוי חברתי, והדרכת סיורים חברתיים בגליל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required