תרגום לערבית الترجمة للعربية

כרמיאל חופשית?

هل تعيش كرمئيل بحرية؟

נושא

 

לאחרונה פגשתי יוזמה להקים קבוצה שתיקרא "כרמיאל חופשית", אשר מטרתה למנוע מכרמיאל להפוך לעיר חרדית.התגובה הראשונה שלי היתה:  "איזה חופשית זה אם לא כל אחד חופשי לגור בה?". אחר כך חשבתי על המונח "חופשי" בו נהגו להשתמש כדי לתאר אדם לא דתי, לפני שהומצא המונח "חילוני". אולי לזה הם מתכוונים?
 
אבל חשוב יותר לדון בתפיסה של "עיר ללא חרדים" או "עיר לא חרדית": עד כמה יכולים התושבים ו/או הנהלת יישוב להגדיר מראש מי היא אוכלוסיית היעד של אותו יישוב.
מורשת הוא יישוב דתי בעל אופי מוגדר מראש, ואין לי ספק כי ועד היישוב לא היה רוצה לראות אדם לא דתי או אדם חרדי מצטרף ליישוב, כי היישוב הוא בעל גוון מסויים מאוד.
 
לעומת זה, כפר ורדים הוקם כיישוב חילוני, אך אוכלוסיה דתית "זלגה" לתוכו וב-10 השנים האחרונות לא פעם מתעוררים ויכוחים קשים לגבי אספקת שירותי דת לאוכלוסיה הדתית ולגבי מקומם ביישוב, כשהטענות העיקריות הן: "למה באתם לגור כאן אם ידעתם מראש שזה יישוב חילוני?" ו-"זכותנו להקים יישוב חילוני ולמנוע מדתיים לבוא לגור בו כמו שזכותם של דתיים להקים יישובים דתיים ולמנוע מחילוניים לגור בהם".
 
בהיבט המשפטי נשאלת השאלה, האם היום, אחרי שבית המשפט החליט כי יישוב יהודי לא יכול למנוע מערבי, למשל, לבוא לגור בו, האם יישוב חילוני יכול למנוע מתושב דתי לעבור אליו?
 
בהיבט המוסרי נשאלת השאלה מה התועלת והנזק האפשריים במגורים משותפים של בעלי אמונה שונה? ממה בעצם אנחנו חוששים ולמה אנחנו מקווים כשאנו מצדדים בעירוב או מתנגדים לו?
 
רבים מאיתנו רוצים לראות את הדור הבא גדל לאור הערכים שלנו-עצמנו, ולכן לא רוצים לראות אותם חוזרים בתשובה או בשאלה – אז האם אנו חוששים שילדינו יבחרו לעצמם אמונה שונה משלנו?
 
האם הגורם התרבותי הוא שמפריע לנו, או שמאחורי כל האמירות היפות מסתתרת אמת לא כל כך "יפה" במונחים של האוניברסליות דגם 2012: אנחנו רוצים לראות את עצמנו אנשים פתוחים, אוניברסליים, שלא מסתגרים בדלת אמותינו, שפתוחים לקבל את השונה בזרועות פתוחות – אבל לא יכולים לדמיין בתוך המשפחה שלנו אדם שונה: בן דת אחרת, בעל צבע עור אחר, בעל פילוסופית גידול ילדים שונה, שאינו מאמין בערכי היסוד שלנו וכדומה?
 
כאשר קמו תושבים בשכונה שלי בכרמיאל שיזמו עצומה שתחזיר את בית ספר הפלמ"ח לקהילה המקומית ותמנע את המשך הקמת הקרייה החרדית בתוכו הצטרפתי אליהם בשמחה. למה? כי חרה לי שעירית כרמיאל נתנה לקהילה החרדית את מבנה בית הספר ללא מכרז (ובהמשך הסתבר שגם ללא שהיתה לה בעלות עליו וזכות לעשות זאת). משום שכאב לי שבית הכנסת "אוהל חיה" הסמוך אליו ניתן גם הוא לקהילה החרדית ולא לקהילות אחרות, כמו זו המרוקאית המתפללת זה שנים רבות בתוך מקלט של בית דירות סמוך. משום שהקהילה החרדית הזו לא רוצה להשתלב בשכונה אלא לשנות את אופיה וכבר היה ניסיון שלהם להחתים את תושבי הרחוב להסכמה על סגירתו לתנועת מכוניות בשבת וחג –
וכן, כי הם תופסים הרבה מקומות חניה ולא פעם אני צריכה לחנות רחוק מהבית כשאני חוזרת בערב מפעילות.
 
אבל כשהפעילים החלו לדבר במונחים של "לא רוצים חרדים בשכונה" תמהתי איזו זכות יש לי למנוע מחרדי לקנות דירה או בית בשכונה בה גרים יהודים וערבים, חילוניים ודתיים. למה דווקא להדיר את רגלי החרדים? האם יש לנו חרדי-פוביה?
 
/
תלמידי ישיבה
צילום: גמלאי עיריית טבריה

תלמידי ישיבה
צילום: גמלאי עיריית טבריה
ישובים
צפי סימונס تسيفي سيمونز:

צפי סיימונס, מכרמיאל, אשת חינוך בגמלאות.


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required