תרגום לערבית الترجمة للعربية

קול מואזין קורא... בחלונות השכנים

صوت المؤذن يعلو ويطرق شبابيك الجيران في قرى الجليل

עוצמת הרמקולים במסגדים גוררת מחאה שמתעצמת. האם יש כאן קול אחיד מדי מצד הערבים? כיצד נגיע לדיון מעמיק ומכבד?

( תגובה למאמר

בגיליון האחרון של "ידיעות כרמיאל" (16.9.11) מופיעה כתבה העוסקת במחאה הגוברת נגד המסגדים בהם משתמשים ברמקולים רבי-עוצמה ("תפילת נעילה", עמ' 70). התעצמותה של המחאה, בגליל ובאזורים נוספים בארץ, מבוססת על ההרגשה שגם עוצמת הרמקולים גדלה והולכת בשנים האחרונות בניגוד לכל הגיון.

הזעם המצטבר ביישוב שלי ובאזור משגב מביא עימו החרפה קשה ומדאיגה בהתבטאויות כנגד הערבים, חוסר הבנת השפה מתחבר לפחדים שונים ולכעס על כך שעוצמת הקול מגיעה היישר לחלונותיהם של בתי היישובים בשעות בלתי סבירות (בעיקר הדרשה הארוכה בצהרי יום שישי), ולכך יש להוסיף תופעות אחרות האופייניות לקיץ, כמו חתונות רבות, שמחות ועליזות בכפרי הבדואים המלוות תמיד בצפירות ארוכות של שיירות מכוניות האורחים במעלה הכביש, זיקוקים ויריות שמחה, שירים וריקודים.

"שיילכו לגור במקום רחוק" אומרת חברת הכנסת חנין זועבי, בכתבה ב"קול כרמיאל". היא מאשימה את תושבי משגב בכך שבאו מלכתחילה לגליל כדי "לחנוק את הערבים", מזכירה את הפקעת האדמות ואת הגזענות היהודית וטוענת כי "המשמעות של 'לא רוצים מואזין' היא שלא רוצים לראות ערבים ולא לשמוע ערבים".

בעיה... אני מכבד מאוד את חברת הכנסת חנין זועבי, את מאבקיה כאישה, כערבייה וכאזרחית ישראלית. אני מזדהה עם חלק גדול מאמירותיה בעניין האפליה כלפי הערבים במדינה, אך עוצמת הרמקולים מהמסגד, מה לעשות, אינה קשורה כלל לכל הנושאים החשובים שהעלתה, ממש כפי שנהיגה פרועה בכבישי האזור, "פינות עישון" וסמים ביערות הגליל ומוזיקה מחרישת אוזניים הבוקעת ממכונית חולפת, אינם ביטויי מחאה אלא פשוט התנהגות בלתי-מתחשבת שצריך להפסיקה, בראש ובראשונה בעזרת הציבור אשר בקרבו היא נהוגה.

אני מעז לנחש שחנין זועבי, כמו גם חלק ממכיריי וחבריי בכפרים השכנים, אינם נהנים ואולי אף סובלים מעוצמת הרמקולים, אני מניח שהנוצרים בנצרת או הדרוזים בגליל אינם רואים ברמקולים הללו סמל לאומי, ולמרות שאינני דתי, נדמה לי שאין כל מצווה או חיזוק לאמונה בכך שמכריחים את אלה שאינם מאמינים להאזין לתפילה שאינה מדברת אליהם, ממש כמו שאין כל תועלת בחסידי חב"ד הכורכים רצועות של תפילין על זרועותיהם של עוברים ושבים ברחובות העיר.

מניסיוני בעבודה עם כיתות משותפות של תלמידים יהודים וערבים והנחיה בסדנאות דומות, מוכרת לי התופעה של "יישור קו" או "סגירת שורות" האופיינית לקבוצת מיעוט, לפיה משתדלים להפגין אחדות דעות כלפי קבוצת הרוב ולהסתיר מחלוקות פנימיות. אני גם מבין את הסיבה לנטייה זו, המאפיינת גם קבוצות אחרות כמו חרדים ואף יהודים בחו"ל.

הסכנה בהתנהגות זו, היא יצירת "הם" מול "אנחנו", מצב בו קבוצת הרוב, היהודים במקרה זה, מתייחסת למיעוט כאל קבוצה הומוגנית, אחידה, המצדיקה יחס מכליל שאינו מבחין בפרטים בתוך הקבוצה. המאבק המתמשך של יהודים וערבים לחיים משותפים על בסיס שוויוני בארץ הזאת, עוסק במקרים רבים במאבק נגד הכללה ונגד אפליה של קולקטיב שלם, ומאמץ רב מושקע בניסיון לבסס את הרעיון של חברה רב-תרבותית ומגוונת.

אם "ערבי" נלחם על הזכות להשמיע תפילות ודרשות מצריחי המסגדים בעוצמה פוגענית ומפריעה, ללא קשר לאמונתו – נוצרי, מוסלמי או אתאיסט, הוא עושה בכך שירות נפלא לכל המתנגדים לחיים משותפים, אלה המנסים לחזק את ההיבט של מאבק לאומי יהודי-ערבי בכל נושא ובכל תחום, ליצור אווירת פחד והרתעה בקרב היהודים מפני מגמות ההשתלטות של הערבים, ולהדגיש את האחידות והאחדות של "כל הערבים נגד כל היהודים".

הפיכת הרמקולים במסגד לנושא למאבק פוליטי או לאומי היא פגיעה קשה מאין כמוה במאבקים הצודקים, היא מחזקת את הנוטים לכפייה דתית ופוגעת במאמינים עצמם שלבטח אינם זקוקים ל"מגבר אמונה" בווליום מטורף. ניסוחיה של חנין זועבי מחזקים את המתנגדים לי ולחבריי כאן בגליל, ולעומת זאת, אמירה של אזרחים ערבים הרוצים גם הם איכות סביבה נקייה מרעשים מיותרים, תחזק משמעותית את יכולת ההידברות.

בדיחה יהודית דווקא, מספרת על נוצרי אנטישמי השואל את חברו היהודי: "מדוע אצלכם התפילות קולניות כל כך בבית הכנסת, ואצלנו שקטות ונעימות ומלוות במוזיקה חרישית?" משיב לו היהודי: "אלוהינו שלנו הוא עתיק וזקן ושמיעתו חלשה, ויש להגביר את קולנו כדי שישמע את התפילה, ואלוהיכם צעיר הוא, חדש בשכונה, שמיעתו מצוינת..."

אני מבקש בסיום דבריי השבוע, מקוראיי הערבים: אנא הגיבו לדבריי, אולי ישנן סיבות נעלמות ממני לעניין זה, ואשמח ללמוד. ואולי גם יהיו ביניכם כאלה המסכימים עם דעתי. את התלונות במשטרה ופעולות תגמול נשאיר למחרחרי המלחמה, ואנחנו נמצא את הדרך להידברות בינינו.

ידיעות כרמיאל" (16.9.11) קול כרמיאל".

מסגד במנשייה זבדה. צילום: מיכאל יעקובסון
מסגד הכפר מנשייה זבדה. צילום: מיכאל יעקובסון

اجرؤ على التخمين بان زعبي مثل كثيرين ممن اعرفهم في القرى والمدن العربية، لا يستمتعون بقوة مكبرات الصوت، اعتقد ان المسيحيين في الناصرة او الدروز في الجليل لا يرون في مكبرات الصوت رمزا قوميا.

المقال مترجم جزئيا)

رد على المقال / في العدد الاخير من "نشر مقال حول الحملة ضد المساجد التي تستخدم مكبرات الصوت. تعاظم الحملة في الجليل واماكن اخرى في البلاد، يعتمد على الاحساس بان قوة مكبرات الصوت زادت في السنوات الاخيرة بشكل يفوق المنطق.

هذا الغضب المتعاظم في مكان سكناي ومنطقة مسجاف يجلب معه زيادة في التصريحات المسيئة للعرب، عدم فهم اللغة يتصل مع المخاوف المختلفة والغضب من كون الصوت يصل الى شبابيك بيوت المجمعات السكنية في اوقات غير اعتيادية (خاصة خطبة الجمعة) ولهذا نضيف ظواهر اخرى متعلقة بالصيف مثل الاعراس وما يرافقها من اصوات الزمامير واطلاق الرصاص والالعاب النارية الى جانب الاغاني.

"ليعيشوا في اماكن بعيدة" تقول عضو الكنيست حنين زعبي، في مقال نشر في "وفيه تتهم سكان مسجاف بانهم جاؤوا للسكن في هذه المنطقة لخنق العرب وذكرت مصادرة الاراضي والعنصرية وادعت: معنى "لا نريد صوت المؤذن" هو لا نريد وجود العرب.

هذه مشكلة، انا احترم عضو الكنيست حنين زعبي، ومعاركها كامراة، كعربية وكمواطنة اسرائيلية. انا اتماثل مع قسم كبير مما تقوله حول التمييز ضد العرب في البلاد، لكن قوة مكبرات الصوت في المساجد، ما العمل، لا تمت بصلة لكل المواضيع الهامة التي تطرحها، تماما كما هو الحال في التعامل مع السياقة الجنونية في الشوارع.

اجرؤ على التخمين بان زعبي مثل كثيرين ممن اعرفهم في القرى والمدن العربية، لا يستمتعون بقوة مكبرات الصوت، اعتقد ان المسيحيين في الناصرة او الدروز في الجليل لا يرون في مكبرات الصوت رمزا قوميا.

{...} ان تحويل قضية مكبرات الصوت في المساجد الى معركة سياسية او قومية هي مس كبير لا مثيل له بالحملات من اجل القضايا الصادقة، هذا يقوي الراغبين في فرض الدين بالقوة وتمس بالمؤمنين ذاتهم حيث انهم لا يحتاجون الى "مقو للايمان" بقوة صوت جنونية.

{....} اني اطل في الختام من القراء العرب ان يردوا على اقوالي، ربما هناك اسباب لا اعرفها وساكون سعيدا بمعرفتها، ربما بينكم من يوافقني الراي، الشكاوى للشرطة نتركها للراغبين باعلان الحرب بينما نحن سنجد وسيلة للحوار والتفاهم.

מסגד במנשייה זבדה. צילום: מיכאל יעקובסון
מסגד הכפר מנשייה זבדה. צילום: מיכאל יעקובסון
יהושע רץ يهوشواع راتس:

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום. כותב בדוגרינט מאז הקמת האתר.

לבלוג של יהושע רץ


תגובות

קול המואזין

אני אמנם שייך לרב היהודי, אך כיוון שהבעיה היא בעיה והנושא רגיש מאד, חשובה גם התגובה מצד זה.
אכן היטבת לנסח את הבעיה ולי לא נותר אלא להצטרף לכל מילה ולקוות שמידת ההתחשבות בזולת (מכל צד שהוא)תהיה נר לרגלינו אפילו בתחום הדתי.

בברכה זהר אופיר (אילון).

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם
Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

דוגרינט Newsletter