ב-2 באוקטובר 2011 מת המשורר טהא מוחמד עלי שכתב:

וְכָךְ

לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת

זוכרים את יוסף? אחרי שעלה לפלשתין, יבש ביצה, נשא את הלגה לאשה והוליד שני ילדים - אברי ורבקה, הגיע העת לחשוב על נחלה.

אדמה

להגר לארץ חדשה זה להשאיר משפחה. להשאיר משפחה בגרמניה של שנות ה-30 משמע לצאת מהדעת או למחוק את העבר. יוסף יוצא מדעתו ומחליט לחזור לשם.

ההגירה לפלשתינה כללה גם הגירה לשפה חדשה, ועל זה יש ליוסף הרבה מה להגיד:

יוסף והלגה מתחילים להתרחב וזה הזמן לדון בשמות. הלגה שומרת על משהו משם, מארץ הולדתה (גרמניה). יוסף רוצה לנתק מגע, וקודם כל זה צריך לבוא לביטוי בשמות.

ואלה שמות

הקולקטיביזם היה דומיננטי בימי העליות אבל בכל זאת כבר אז בצבצו ניצני האינדיבידואליזם. יוסף לא מצא את עצמו בחיק החם של חדרה והתחיל לחפש דרך משלו.