שלוש כוסות תה ואיש נועז אחד 7.9.09

"אם יש בדעתנו אנו, האמריקנים, ללמוד מטעויותינו, עלינו להקשיב לגרג מורטינסון"
(דיאן סויר, "בוקר טוב אמריקה").

העמוד הפותח את הספר "שלוש כוסות תה" (גרג מורטינסון ודיוויד אוליבר רלין, תרגום מרב מילר, הגרסה העברית בהוצאת "אג'נדה" 2008), הוא בעצם מפה של אזור צפון הודו, פקיסטן ואפגניסטן. האזור הזה מוכר לרוב תושבי העולם המערבי דרך העדשה של מלחמה מתמשכת, ה"טאליבן", אוסאמה בן-לאדן ואיסלאם קיצוני.

"כשנשיג עפרונות, נשתמש בם ככלי נשק שקטים במלחמה נגד הטרור" גרג מורטינסון.
הספר המדובר, לקח והביא אותי במפתיע לחוויה משולשת: הסיפור האמיתי והבלתי-ייאמן של גרג מורטינסון, מטפס הרים שתעה בדרכו לפסגת K2 "ההר האכזר" בצפון פקיסטן, ניצל ושב לאֵיתנו בכפר שיעי נידח ומרים פרויקט דמיוני לכאורה של הקמת בתי-ספר (בעיקר עבור בנות) באזור שכוח האל ההוא. כאשר עוזב מורטינסון את הכפר ואת מיטיבו חאג'י עלי, הוא מבטיח להקים בית ספר. הבטחתו זו גורמת לו להשקיע את כל רכושו וחייו בפרויקט גדל והולך, למאבקים מול קיצוניים מוסלמים וספקנים מערביים, והתהליך הזה משנה את כל מה שנהוג לחשוב על איסלאם ועל פקיסטן, ואולי גם חלק ממה שנהוג לייחס לאמריקאים היהירים והמתנשאים.
הצלע השנייה בחוויה היא פרויקט "פרוטות לשלום" המיועד לתלמידי בתי-ספר המוזמנים להתערב ולהשפיע "בעזרת אגורה אחת, עיפרון אחד בכל פעם", ו"מכון מרכז אסיה" הממשיך להזין את מפעלו של מורטינסון באמצעות הפצת הספר והקדשת חלק מההכנסות לשם כך, פנייה לציבור באתר האינטרנט של "שלוש כוסות תה" והמשך הפצת מידע על הפרויקט.
"אני לא יכול לקרוא כלום" אומר חאג'י עלי למורטינסון ומראה לו את ספר הקוראן. "זה העצב הכי גדול בחיים שלי. אני אעשה הכל כדי שהילדים של הכפר שלי לא יכירו את ההרגשה הזאת. אני אשלם כל מחיר כדי שהם יזכו ללמוד".
צלע שלישית הגיעה אלי בהפתעה מסוימת, כאשר חיפשתי מידע על הוצאת "אג'נדה" הישראלית וגיליתי שהיא שוכנת כאן אצלנו ביישוב רקפת. ההוצאה עוסקת ב"מפגשים בין תרבויות, התנגשויות אידיאולוגיות, סכסוכים אתניים, בפעילות הומניטרית ובמאבקים על זכויות אדם" (מתוך אתר ההוצאה).
ובכן יש כאן ספר שהוא הרבה יותר מספר. יש כאן מרכיב בתוך ניסיון לשינוי חברתי, סיפור אמיתי המנסה ליצור השראה ולעורר מוטיבציה לעשות מעשה, והצעות קונקרטיות לעשייה במסגרת יכולתו של אדם מן היישוב, והוצאה לאור ישראלית חדשה יחסית, כאן לידינו, העוסקת גם היא בניסיונות לשינוי חברתי בדרכה שלה.
ומה לנו, הישראלים, ולפרויקט הקמת בתי ספר בקצה העולם ביוזמת אמריקאי משוגע? האם חסרים אנו משוגעים משלנו, צרות משלנו? שאלות טובות, שהתשובה עליהן היא בהבנה שלפעמים מה שקורה בכפר נידח בפקיסטן יכול להשפיע גם עלינו ועל העולם כולו, במחשבה על כוחה וחשיבותה של ההשכלה, על שבירת סטריאוטיפים ודימויים, ואולי גם בתחושה האופטימית הנובעת ממעשיו של אדם שהפך למפעל הומניסטי וחינוכי מיוחד כל כך.
בסוף הספר מובאת רשימה של הצעות לדרכים בהן ניתן לעזור. מה ששבה את לבי ברשימה זו הן ההצעות המתחילות פשוט מרכישת ידע נוסף על אזור מרכז אסיה, ממשיכות בהפצת הספר והמלצה עליו לאחרים, ותרומות לעמותה "למען קידום החינוך והאוריינות בעיקר בקרב בנות". אני החלטתי בשלב זה לבצע את אחת ההצעות: "כתבו סקירה על הספר לאתר ספרים או חנות ספרים ברשת, לאתר הוצאת אג'נדה או לבלוג שלכם". אז הנה אני ממליץ בחום. תקצר היריעה מלתאר כאן את כל הסיפור, קיראו את הספר באנגלית או בעברית, הכירו את המעגלים הנוצרים סביבו כאדוות מים, קבלו השראה.

כמה פרטים למתעניינים:
1. www.threecupsoftea.com - מידע נוסף על הספר. רכישת הספר בלועזית דרך האתר, תעביר שבעה אחוזים לקרן למלגות לימודים לנערות בפקיסטן ובאפגניסטן.
2. www.agendabooks.co.il - הוצאת אג'נדה. מעניין לראות את שאר הספרים היוצאים בה.
3. www.penniesforpeace.org - פרויקט "פרוטות לשלום", לבתי-ספר וארגונים חינוכיים.
4. www.ikat.org - האתר של "מכון מרכז אסיה" לקידום החינוך. (שם האתר הוא שמו של בד המשי הארוג הנפוץ באזור, "ומסמל את הכוח, היופי והגמישות של קהילות מרכז אסיה..." כפי שמוסבר בדף הבית). שליחותו של מכון-מרכז-אסיה (Central Asia Institute) מתמקדת בהשכלה מקומית בסיסית, בעיקר לילדות. כאשר ילדות מצליחות להשלים חמש שנות לימוד, משתפרים לא רק המדדים הבסיסיים של בריאותה ושל בריאות משפחתה, אלא היא מפיצה גם את ערך ההשכלה בתוך הקהילה כולה. האוריינות, הן לבנים הן לבנות, מספקת הזדמנויות כלכליות טובות יותר בעתיד ומנטרלת את כוחם של מוּלוֹת עריצים ושל מנהיגים קיצוניים אחרים.

* הלוגו- "פרוטות לשלום" נמצא באתר: http://www.3kosot.com, אתר בעברית עשיר במידע אודות המחברים, הספרים, האזור והפרויקט כולו. (מערכת דוגרינט)