המחנה האלטרנטיבי -המקום לשאול שאלות

נושא

"כבר שנים שאני נמצאת בוויכוח מול העולם. יום יום אני מתווכחת ורבה ומתנגשת במה שרוב האנשים מסביבי חושבים." כך פותחת עמית את הכתבה, בה היא מספרת וממליצה על מחנה קיץ מיוחד בו התחילה למצוא תשובות

כבר שנים שאני נמצאת בוויכוח מול העולם. יום יום אני מתווכחת ורבה ומתנגשת במה שרוב האנשים מסביבי חושבים. איך הגעתי למצב הזה, אתם שואלים?
בבית שלי קיבלתי חינוך מאוד מסוים, שגרם לי לבנות דברים בתוך הראש שלא נבנו במקומות אחרים שהם לא הבית. ככל שגדלתי נאבקתי בעצמי ויותר ויותר, רק כדי לבדוק האם הדעות שלי הן באמת שלי, או שהן מה שהן רק בגלל המילים שגדלתי עליהן בילדותי. כמובן שהתשובה אינה פשוטה ומאוד מורכבת, אבל דרך השאלה הזו, כך שיערתי, אגיע לגיבוש כלשהו של השקפת עולם. בעודי גדלה, תמיד שאלתי את עצמי שאלות, שאף אחד בבית הספר בו אני לומדת, ודומיו, לא שאלו אותי. תמיד שמרתי לעצמי מעין מישור חשיבה כזה, יבש ממימי שטיפת המוח וחסין לסנוור.
לאט לאט אני לומדת, חושבת, מגדילה את הידע, חופרת בפנים, חופרת בחוץ ובונה את עצמי שלב אחר שלב. והבניה הזאת, של מי שאני, פתאום מתחילה לפגוע בי. פתאום היא מתנגשת עם האנשים שמסביב, שמנסים להסביר לי ולכוון אותי ולנווט אותי בדרך כ"כ שונה מהדרך שאני רוצה. כבר שנים שאני מפחדת ממי שאני. כבר שנים שאני לא מפסיקה לשאול את עצמי "זו באמת את? נכון, את חושבת לבד ובודקת ושואלת, אבל ההשפעה של החינוך שקיבלת בבית, של האחים שלך, של ההורים והקהילה, היא נמצאת בכל טיפת מחשבה שלך." ואני נאבקת, לא מפסיקה להיאבק. אני נאבקת במחשבות שלי, באינטואיציות שלי, בחברים שלי, במורים שלי, במשפחה שלי, בעיתונים, בחדשות, בכל מקום. אני נאבקת ונאבקת ולא מצליחה למצוא את עצמי.

ואז, הגעתי למחנה האלטרנטיבי.
ראיתי את הפרוספקט הצבעוני, קראתי, ובשקיקה רצתי לאמא ואמרתי לה חד משמעית שאני הולכת, שאני לא מפסידה את זה. המחנה הזה היה כמו נווה מדבר. אני הייתי צריכה את זה, ואפילו אז, כשידעתי שאני צריכה את זה, לא הבנתי כמה זה באמת משהו נכון בשבילי. כשהגעתי למחנה נדהמתי מהעוצמה של ההשפעה שלו עליי, ולא השפעה בִּכפיה, ולא שטיפת מוח, השפעה שבאה מעצם קיומו. כשהגעתי, הרגשתי כמו אדם אילם שכל חייו שתק בעוד המחשבות בוערות, והנה, פתאום מישהו מדבר את מה שכ"כ יש לי להגיד. פתאום זה בסדר לחשוב את זה, פתאום אני לא מרגישה לבד, אני מרגישה ביחד. אני מרגישה יחד אמיתי של אנשים שתופסים את העולם כמוני, שרואים דברים בצורה שגם מעניינת אותי וחדשה לי, אבל אני מרגישה בה כ"כ בבית. פתאום נתקלתי בסביבה תומכת של אנשים שיקבלו את מה שיהיה לי להגיד, גם אם זה שונה ממה שהם חושבים. אנשים שיקשיבו, ישאלו, יסתקרנו, ולאט לאט יבנו שיח מעניין ומלמד. לפתע, כל החלקים האלה שצפו בחללי ראשי, נפשי וסביבי התחברו למעין משהו שלם כזה, משהו שהייתי יכולה להיות בטוחה בו. במחנה, משהו בי נרגע, משהו בי נשם לרווחה. סוף סוף, אחרי כ"כ הרבה שנים שלא הייתי שלמה עם מה ומי שאני, הצלחתי למצוא את השקט הזה, השקט שאומר "את בסדר, מותר לך. מותר לך להתנגד למה שלימדו אותך שנכון, מותר לך לעודד דברים שהחברים שלך לא חושבים עליהם. מותר לך להיות שונה מאחרים, מותר לך להיות מי שאת." המחנה האלטרנטיבי כשמו הוא אפשרות אחרת, הוא אלטרנטיבה, הוא באמת אלטרנטיבה.
נדהמתי בהתחלה, כי פתאום החזון שלי כלפי איך שדברים צריכים להיות בנויים, כלפי חוקי היסוד של קבוצות כאלה ואחרות פתאום עמד, חי, נושם, מתנהל בדיוק איך שדמיינתי. בדיוק איך שרציתי שיתנהל בית הספר לי, החוגים שלי, הכל.
בלי שיפוטיות אחד כלפי השניה, בלי דברים ש"נכון" ו"אסור" להגיד, בלי הקטנה של האדם ועוד כל כך הרבה מרכיבים. המחנה האלטרנטיבי נתן לי אפשרות מלאה לבנות ולגבש דעות ומסקנות מתוך חופש מוחלט ואמיתי. הוא נתן לאינטואיציה שלי לעבוד מעצמה, הוא אפילו שם לי מראה ברגעים מסוימים, שיקף לי את עצמי: "הנה את, את מרוצה מזה?", דבר שהיה לא קל פעמים רבות. במחנה האלטרנטיבי בנינו בית. בית שמכיל, שלא מבייש, שלא משפיל. בית שמלמד, בית שמאפשר. הבית הזה, פיזית, נשאר ביער אייבי נתן, באוגוסט החם והרחוק של שנת 2008, אבל הוא מלווה
אותי בכל צעד, בכל רגע. המשפחה הזו, שלא רואה אותי כל הזמן, שאני לא רואה אותה, נמצאת איתי כל הזמן. תחושת השייכות שהייתה לי במחנה לא עוזבת אותי. זו
חותמת שנחקקה בי, חותמת שאני חקקתי בעצמי, רגעים שהרשתי לעצמי לנצור. המחנה האלטרנטיבי נותן לי עוד סיבה להיות אופטימית. המחנה האלטרנטיבי נותן לי ביטחון. המחנה האלטרנטיבי הוא הדבר הנכון במקום הנכון, לא משנה מי את/ה ומאיפה באת. ובחיים שלי, כשאני חווה השפלות, נקלעת לוויכוחים, כועסת על דברים שנראים כל-כך בלתי אפשריים לשינוי, אני נאחזת באוויר השיתוף והכנות שהיה שם, אני נאחזת בהדדיות שהייתה שם, אני נאחזת בחיבוק הענק הזה שהמחנה מחבק אותך מרגע שאתה מגיע אליו, בלי לשאול שאלות, בלי לבקש הסברים. המחנה האלטרנטיבי הוא אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי ויקרו לי, על זה אני אומרת
באמת ובתמים -תודה.

בעקבות החוויה הזו אני ממליצה לכם, בני נוער יקרים, לעבור את הקסם שאני
עברתי וללכת לאחד מהסמינרים האלטרנטיביים שמתקיימים בקיץ.
הסמינר בצפון , 14-16/7, עילם: 054-2282658
הסמינר במרכז, 23-25/7, בר: 054-7977579
הסמינר בדרום, 19-21/8, נעמי: 052-4685046

כי לכולנו מגיע לשאול שאלות, להכיר אנשים מעניינים, לבנות את עצמנו ולראות איך אפשר לשנות ולשפר את המציאות שלנו.

מחנה אלטרנטיבי לנוער-אפשרות אחרת

מחנה אלטרנטיבי לנוער-אפשרות אחרת
עמית שילה عاميت شيلا:

בת 15 מכפר ורדים, יוצרת וצורכת כתיבה, יוזמת ועוברת שינויים.


עוד במדור חינוך וספורט التعليم والرياضة

תגובות

וואו

בת 15, מטורף! איך הזמן עובר.

מאמר אדיר, מאוד אוהב, מאוד שמח שמצאת את המקום הזה שהיית צריכה ואני מקווה שזה יישאר אצלך ויחזק אותך, כמו שתיארת. מקום מעולה, אולי גם אני צריך כזה.

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם