אז מיהו "מספיק ציוני" ?

שאלון קבלה למועמד ליישוב קהילתי במשגב: "ציין שלושה מערכי התנועה הציונית";
"ציין מי מהאנשים הללו אינו ציוני: איתמר בן-גביר, מאיר כהנא, ח"כ דוב חנין, אורי אבנרי."; "הסבר את השקפות היסוד של היישוב בתחומים הבאים: מורשת ישראל, ערכי התנועה הציונית ויישוב ארץ-ישראל".
על המועמד לענות נכונה על 70% מהשאלות לפחות כדי להתקבל למסלול הקליטה.

לוותיקי היישוב ייערך בוחן דומה על השאלות הנ"ל, ומי שלא יעבור את הציון הנדרש, חברותו ביישוב תהיה "על-תנאי" עד לשיפור ההישגים.
תינתן האפשרות לחבר ביישוב להעביר שמות של תושבים לא-ציונים ולחזק בכך את מעמדו.
בוועדת הקליטה נערכת בימים אלה בדיקת כדאיות של "חיישן ציונות" מתקדם הניתן להתקנה בשער היישוב ומסוגל לאתר ציונים מתחזים. בנוסף לכך מוצע לערוך מבדקי פתע לחברי היישוב כדי לאתר בזמן שינוי בהשקפות או בדעות העלול לפגוע בקהילה מבחינה רעיונית. המבדקים יוכנו בעזרת המועצה האזורית כדי לעמוד מול תביעות משפטיות אפשריות.
רגע... והדמוקרטיה? הרי גם היא הוזכרה בתקנון ואולי כדאי שנגדיר לעצמנו גם את המושג הזה. האם למשל קשורה הדמוקרטיה ל"שוויון" או "פלורליזם"? כך לפחות מצוין בספר הלימוד באזרחות. סוכם אפוא – גם הגדרת "דמוקרטיה" תיכלל בבוחן למועמדים.
"אזכיר בהזדמנות זו את משפחת רבינוביץ' אשר לאחרונה אינה לוקחת חלק בחגי ישראל בישוב, אך מקפידה משום מה לציין את חג המולד של הגויים ימח שמם – עניין הראוי לטיפול הוועד. ומה עם משפחת שטיינהולץ, שבנם לא התגייס לצה"ל ומידת הציונות שלו מוטלת בספק."

בתיקוני התקנונים האחרונים בכמה מיישובי משגב, נכתב בין השאר: "על מגיש הבקשה להיות שותף להשקפת היסוד של היישוב המושתתת על עקרונות של שיתוף, התנדבות, דמוקרטיה וניהול עצמי; כמו גם ערכי התנועה הציונית, מורשת ישראל, ויישוב ארץ ישראל; קהילה המציינת את מועדי וחגי ישראל", זה אומר פשוט שעל היישוב לחקור מה דעתי האישית בנושא זה או אחר כתנאי לקבלתי, להיכנס לנבכי דעותיי ותחושותיי.
מעבר לכך שהשקפות ודעות הן עניינו הפרטי לחלוטין של האדם (כמובן שחשובה הנטייה להתנדב, להיות פעיל בקהילה אך אלה הם תחומים שונים), הרי שגם ההגדרה של "ערכי התנועה הציונית" היא משהו מופשט לחלוטין, וטוב שכך. אחד הערכים הדמוקרטיים החשובים ביותר לדעתי, הוא מה שנקרא "פלורליזם" – ריבוי דעות והשקפות. מי שחי בחברה בה כולם דומים כמו "קופסאות קטנות" בשירו הנחמד של פיט סיגר, מפסיד הרבה מהאפשרויות להרחבת הדעת והאופקים.
העניין עם תקנוני היישובים הוא מורכב בהרבה וחבל שאנו מתבזים ב"יציאות" גזעניות. אנו רוצים חיי קהילה פעילים ואווירה חברתית נעימה. על כך קל להגיע להסכמה. ברגע שממשיכים הלאה, נכנסים לאזור מסוכן מאוד של "מדרון חלקלק": לא ערבים, לא אסירים משוחררים, לא אתיופים, גרושות, לסביות, הומואים... את כל אלה לעולם לא נציין בשמם, רק נחסום אותם באמצעות תקנונים מתיפייפים. נכון, התיקונים הללו נולדו לכאורה לעטוף בעטיפת "תקינות פוליטית" את הרצון לחסום ערבים מלהצטרף ליישובי משגב, אך טעות היא לראות זאת כ"בעיה של ערבים" או הגנה על זכויות מיעוט. מדובר בסכנה אמיתית לגורלה של השקפת העולם הדמוקרטית והליברלית. ממש כמו הדיונים האחרונים על "חוק הנכבה" או "חוק הנאמנות".
כדאי לסיים בקטע מתוך ספרו של אחד, הרצל, שאם היה חי היום, רבים היו סיכוייו להתקבל ליישוב. בספרו "אלטנוילנד" מגיעה קבוצת מבקרים ליישוב שיתופי משגשג ושמו "כפר חדש". שם נואם אחד התושבים (כנראה איש "קול אחר בגליל" או שמאלני כלשהו) ואומר בין השאר:
"...כל מי שמילא את ההתחייבות הזאת כנדרש (שנתיים לשירות החברה) יכול להיות חבר בחברה החדשה, בלי קשר לדת שלו או ללאום שאליו הוא שייך. אני פונה אליכם ואומר שאתם חייבים לשמור על מה שעשה אותנו לאומה גדולה: חופש המחשבה והביטוי, הסובלנות ואהבת האדם. רק אז ציון באמת תהיה ציון!" ("אלטנוילנד", ספר שלישי, פרק שני).