מציגים: תמרה אופק בוקמן - יעד, ורה אנגל - יודפת, יואב ארליך - יובלים, דפנה ארליך פוקר – יובלים, רוני אשכול - אשחר, זינה ברלוביץ - מנוף, שוקי זרח - יעד, לילך כהן ארז - קורנית, צביקה נבו – אשחר, אודי נהיר - יובלים, דפנה נהיר - יובלים, שולה עזר - עצמון, בתיה קהתי - יובלים, ג'ואי קפלן – מנוף, נורית רבהון - שכניה, מיכל שילאור - צורית, גילי שלוי - יובלים, עינת שפר לוי - יובלים, רבקה שפר – טל-אל
אוצרת: שושי נורמן – יובלים
"היונה במעופה- כותב עמנואל קנט, בנסותו להסביר את תורת ההכרה שלו - בהרגישה את התנגדות האוויר, חושבת לעצמה שקל היה יותר לעוף בחלל ריק." קנט עושה לאנשים הצפרה (על משקל האנשה), כלומר, לוקח מחשבה ציפורית ומשליך ממנה על האדם ועל יכולתו (או מוגבלותו) להכיר ולהבין את העולם. כמו שהציפור טועה, לדידו של קנט, כך האדם טועה לחשוב שהוא מכיר את העולם ואת תכונותיו, ואינו מודע לכך שמוגבלותו מגבילה גם את הכרתו.
בתערוכה 'על ציפורים וציפוריות' מציגים 19 אמנים ממשגב ציפורים (או יצירות בהשראת ציפורים) אותם ציירו, צילמו, עיבדו במתכת, עץ או אבן. ברוב העבודות הציפוריות ברורה וחד משמעית, בחלקן היא מרומזת.
הדמות שיצרה עינת שפר לוי היא מעין מדוזה מהמיתולוגיה היוונית. בין הנחשים שמעטרים את ראשה עינת בחרה לשלב נוצות טווס. האם רצתה ליצור מראה פתייני יותר? האם הטמיעה בה תכונות זכריות, שהרי בטבע הזכרים הם אלה שבצבעוניותם מבקשים לזכות בבחירת ליבם? בכל מקרה על סמך המיתולוגיה מי שמביט במדוזה הופך לאבן, ואכן מולה יש מספר ציפורי אבן של גילי שלוי ויואב ארליך.
העבודות של ג'ואי קפלן ולילך כהן ארז מעבירות את הרושם של הציפוריות יותר מאשר הציפור עצמה. ג'ואי, בעבודה המציגה יד מציירת על כתמים אבסטרקטים, שיכולים להראות כמו אגם עם ציפורים במצבי תעופה שונים, ולילך ביצירה שהיא מכנה 'ציפור כחולה', מציגה את גוף הציפור מקרוב כל כך עד שהעין מתקשה לזהות, אלא רק מבחינה במרקם הנוצות ומדמיינת את הנוצות הסגלגלות ככאלה המקיפות את צוואר הציפור.
הפינגווינים בתצלומיה של מיכל שילאור, בתערוכה שעוסקת בציפורים, מעוררים תהיה על התכונות ה'הכרחיות לציפור', האם העובדה שהפינגווינים מטילים ביצים, אולם חסרי כושר תעופה ובעלי כושר שחיה, ציפורים שכנפיהם עברו טרנספורמציה לסנפירים, פוגעת במהות הציפורית שלהם? גם אצלם, כמו אצל יונק הדבש בצילום של דפנה ואודי נהיר, לזכר יש תפקיד חשוב בטיפול בצאצאים. בצילום אחר של אודי ודפנה נהיר עומד זוג יונים על גג רעפים. נהוג לייחס ל'זוג יונים' תכונות של הרמוניה מושלמת וקשר אמיץ, אולם מסתבר שהזוגיות היונית אינה מאריכה ימים ודווקא זו של הנשרים או החסידות עמידה יותר. למה דווקא היונים מעוררות בנו את תחושת השלמות הזוגית הזו?
תכונה ציפורית נוספת הבאה לידי ביטוי בעבודותיו של שוקי זרח היא הלהקה. שוקי הסביר לי בסדנא שלו תכונה שכל בן משגב יודע, בתעופה כמו ברכיבה על אופניים, הרוכב הראשון צריך להשקיע הרבה יותר מאמץ בשביל להתמודד עם הרוח שמפעילה עליו כוח בכיוון ההפוך. כך גם אצל הציפורים שעפות בלהקה, הראשון, החזק, מתאמץ יותר, כדי שהאחרים שנמצאים מאחוריו יוכלו לעוף להנאתם.
ציפורים תמיד הלכו קסם ועוררו השראה בבני אדם, ויעידו על כך עבודות האמנות, השירים, והסיפורים הרבים. הנסיך המאושר והציפור שנשארה לצידו הוא אולי סיפור הילדים המרגש ביותר שנכתב אי פעם. התערוכה, שמתחילה במבואת המועצה וממשיכה לתוך המסדרונות הפנימיים ובמעלה המדרגות מנסה להעביר למבקרים משהו מהקסם הזה.