Reply to comment

בית הזיכיון על שפת אגם החולה / עמוס רחמן

 

בתמונה: ייסוד המעלה על גדת אגם החולה, 1940, מתוך המצגת. בתצלום נראים בית הזיכיון, אוהלים וסוכות של אנשי חולתה ודייגים מאנשי הקיבוץ. אני סבור שהאדם בחליפה וכובע הפקק הוא ד"ר יעקב יפה.

 

בתקופה העות'מאנית היו אגם החולה והביצות שמצפונו שייכים לסולטן, שמכר זיכיון לניצול השטח (גומא לתעשיית מחצלות ודיג באגם). בעלי הזיכיון הראשונים הביאו לאזור שבטים של עובדים שגרו סביב הביצות ועבדו בהן. הזיכיון החליף ידיים, ובסופו של דבר נרכש על ידי יהושע חנקין והופעל בעבור הקרן הקיימת על ידי חברת "הכשרת היישוב".

 

מנהל הזיכיון מטעם החברה היה נחום הורביץ מכפר גלעדי, כשלידו מנהל מקצועי בשם ד"ר וורבר (אבישור) ומהנדס יוגוסלבי בשם סרטנה. אבא שלי, ליובה (אריה) רחמן, חבר כפר גלעדי, עבד כמהנדס במחלקה הטכנית של הזיכיון.

 

חצר הזיכיון שכנה כמאה מטרים מזרחית לייסוד המעלה, ורוב השומרים בה היו מאנשי חולתה (שישבו בחצר עד להתיישבותם בנקודת הקבע), אילת השחר וכפר גלעדי. עמד בה בית שהיו בו, לפי זיכרוני, חמישה חדרים, וכן מבנים ארעיים שנשארו מתקופה קודמת ותחנה מטאורולוגית. במוצא הירדן מאגם החולה הוצב מתקן למדידת ספיקת המים, שאפשר היה להגיע אליו רק בסירה.

 

מאחר שיסוד המעלה רחוקה מכפר גלעדי והעבודה בזיכיון החלה כל יום עם אור ראשון ונגמרה עם חשיכה – בא אבי הביתה רק בסופי השבוע (למרות שהיה לו אוטו). אני הייתי נוסע לשם לעיתים קרובות, ונהגתי לצאת אתו בסירת המוטור אל תוך שפך הירדן לאגם. אבא גר בבית הזיכיון, בחדר משותף עם ד"ר יעקב (קובה) יפה, שעסק בחקר המלריה והפעיל שם מעבדה קטנה. המעבדה העיקרית של חקר המלריה, בניהולו של ד"ר (לימים פרופסור) מר, הייתה כידוע בראש פינה, בקומה השנייה של בית המכס הבריטי, מול בנין המשטרה הנוכחי.

 

בשנת 1938 ארבו תושבי הביצה, שסירבו להתפנות מבתיהם, לקבוצה מעובדי הזיכיון, ואבי נהרג. אני הייתי אז בן חמש. מחליפו של אבא בעבודה היה מישה פקטורי מכפר גלעדי (שנהרג אחר כך על ידי צלף סורי בזמן מדידת ספיקת המים), ואני המשכתי לנסוע אתו לעיתים קרובות לחצר הזיכיון, להתארח אצל קובה יפה ואשתו חנה. לעיתים נסעתי לשם במכונית של חולתה שעלתה לעיתים קרובות לכפר גלעדי. הדבר נמשך עד שאנשי חולתה עברו לנקודת הקבע וקובה עזב את הזיכיון.

 

לאחרונה נשלחה אלי מצגת היסטורית של תמונות מארץ-ישראל (היוצר שלה הוא אדם רב-פעלים בשם דובה). היו בה שני תצלומים מייסוד המעלה, ובאחד מהם זיהיתי לראשונה את בית הזיכיון שבו ביליתי עם אבי וחבריו.

 

עמוס רחמן מרמת ישי נולד בכפר גלעדי.
פורסם בגליון  34

הזמנה לסיור מיוחד: ייבוש החולה – ההיבט האנושי

בהדרכת אמנון לוין - עד לאחרונה מנהל חצר תל חי , גר בחולתה כבר 70 שנה.
יום שישי, 2.3

 

ייבוש החולה מוכר כמפעל טכנולוגי אדיר ממדים שחוללה מדינת ישראל הצעירה. הטרנד הירוק נוטה להתייחס אליו כפאשלה אקולוגית ובכייה לדורות.

 

בסיורנו נעבור בשרידים הפיזיים שנותרו – מזח במטעים, דרך בים. נציץ אל כאב הייבוש בעיניהם של אלה שבחרו לבנות את ביתם לחופו של "האגם הנידון למיתה". נבחן בשטח את מערכת השיקולים ואת שתיקתם הזועקת של המתנגדים. ואם מזג האוויר יאפשר, נקנח בסיפורן של אשמורה ונוטרה, היאחזויות הנח"ל ששמרו...ננטשו... ואינן נוטרות.
סיכום הסיור:   סיור אל אגם החולה שגווע, והאדם שליווה את סופו / יהושע רץ
תמונות מהסיור בפייסבוק, צילמה: דניאל הלוי
כתבות בנושא:
זכרונות
כשייבשו את החולה הייתי ילד קטן / חגי רוגני
דעות
ייבוש החולה: הצלה או ניצול? / עדנה גורני
שירת האגם הגווע / דודו פלמה
פכפוך ופקפוק - חזון תיירותי לאזור החולה / יעל זילברמן
הסטוריה
האגם המר / יהושע רץ
החולה: ממי מנוחות למי מריבה / ישראל בן דור
סביבה:
נקבת העיטם שהגיעה מאירלנד מוכנה לצאת לטבע בשמורת החולה
ייבוש החולה, טראומה אקולוגית? תגלית מדעית מדהימה בשמורת טבע החולה
לפרטים והרשמה לסיור, במסגרת סיורים בגליל עם דוגרינט 

 דייגם עבריים באגם החולה.

 


 דייגים באגם החולה. צילום מאלבום פרטי, משפחת רחמן

יסוד המעלה על גדת אגם החולה,  1940

Reply

The content of this field is kept private and will not be shown publicly.
CAPTCHA
This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.