תגובות אחרונות

  • هل هي تجارة نساء بالفستان الأبيض ؟؟   לפני שנה אחת 40 שבועות

    وللاسف جيل بعد جيل هناك من تذوت هذه المفاهيم وتمارسها

  • هل هي تجارة نساء بالفستان الأبيض ؟؟   לפני שנה אחת 40 שבועות

    مبروك :)

  • המלחמה על הבית   לפני שנה אחת 40 שבועות

    في نهاية الامر ربما آن الأوان أيضا أن نصل لدرجة معرفة بأن المشكلة تحاصرنا جميعا. لكن معظمنا يعيش في بيته بهناء ولا يهمه مصائب الاخرين.
    בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין ולהפנים שזו בעיה של כולנו- בעתיד. אך בינתיים מי שיש לו בית וחי בשקט לא אכפת לו מצרות של אחרים.

  • לצלוח את משוכת הצבר: מה קורה כשאהבה חוצה את הגבולות   לפני שנה אחת 41 שבועות

    לכל, לכל האזרחים. רק מי שרוצה יכול גם להינשא בנשואים דתיים של דתו.

  • לצלוח את משוכת הצבר: מה קורה כשאהבה חוצה את הגבולות   לפני שנה אחת 42 שבועות

    אני סבור כמוך שיש לקבוע נישואים אזרחיים ושהם יהיו המחייבים מבחינת החוק. הנוער היהודי החילוני מתנגד לשליטת הרבנות מטעם המדינה באחד הצמתים החשובים של חייו. מסיבה זו החתונות דווקא מתרוקנות מהמסורת היהודית, שיש בה יופי רב והיא ממשיכה את שושלת הדורות. דווקא אם יתאפשרו נישואים אזרחיים ואחריהם, לפי בחירה חופשית, אנשים יבחרו את הטקס המתאים להם ובהיבט היהודי - את כל הזרמים הקיימים ביהדות - רבים לדעתי ימשיכו את המסורת היהודית. כיום רבים לא נישאים כלל או שנישאים בטקס שאין בו מסורת יהודית. כך אובד לנו נכס יקר של יהדות עממית, שהלך איתנו בכל הדורות, בגלל חומרות יתר ושידוך בין דת למדינה.

  • להיות אופטימית, לעשות הכל   לפני שנה אחת 42 שבועות

    עוד על חלומות , אתגרים שאלות
    תודה על השיתוף

  • העבודה היא כל חיינו, אבל ממש לא בשבילנו   לפני שנה אחת 42 שבועות

    היום אני מודה שזכיתי גם להכיר אנשים מחוץ למסגרת הקיבוץ שיודעים להעריך בני אדם באשר הם בני אדם וגם להגיע למקום בו אני תורמת ומגיעה לרמות של יכולת אינטלקטואלית שלא ידעתי שאני יכולה להגיע.

    אני מתכוונת גם למארג בכפר ורדים וגם לדוגרינט - ועל כך אני מודה.

  • לצלוח את משוכת הצבר: מה קורה כשאהבה חוצה את הגבולות   לפני שנה אחת 42 שבועות

    היבט נוסף יש לתת עליו את הדעת היא אי הכרת המדינה בנישואין אזרחיים בתחומה ( לעומת נישואים בעירוב מדינה נוספת כמו פרגוואי, או במדינה אחרת כמו קפריסין). אי הכרה זו נובעת מאי ההפרדה בין המדינה לבין מוסדות הדת, לה נוספת אי ההפרדה האנומלית בין הדת לבין מה שנקרא "הלאום היהודי". יש להוסיף ולציין שהחילונים האדיאולוגים בישראל חלשים לעומת ,לא רק הדת, אלא גם מי שרואים עצמם כמסורתיים או אף חילונים-יהודיים. במדינה נורמלית לא צריכה להיות שום בעיה לבני קבוצות אתניות שונות (מרקע דתי שונה) להינשא זה עם זה. אבל בישראל קשה לדבר על נורמליות, לא מבחינה: דת ומדינה, דת ולאום, ומדינה חילונית שהיא דמוקרטיה של כל אזרחיה.

  • העבודה היא כל חיינו, אבל ממש לא בשבילנו   לפני שנה אחת 42 שבועות

    תודה לך על השיתוף, על כך שאת מאירה את עינינו וגורמת לנו לראות, להבין ולהרגיש את עולמם של בני האדם שיש להם מוגבלות והמציאות לפעמי דוחה אותם/ מתעלמת מהם/ מתאכזרת אליהם. את כל זאת את מצליחה לבטא בלי מסכנות, עם הרבה אמץ, תבונה ועוצמה. מרגישה מבורכת שהכרתי אותך . להיות חברה שלך זאת זכות גדולה.

  • העבודה היא כל חיינו, אבל ממש לא בשבילנו   לפני שנה אחת 42 שבועות

    כשהבית הוא קיבוץ יש כנראה מורכבות מחד נסיון לדאוג לחבריו, מאידך השתנות הקיבוץ ודרך ניהולו, מערך ערכים משתנה.
    ומול זה לעיתים נופלים בין הכסאות בעיק אם אחד מהכסאות הוא כיסא גלגלים.

    בכל מקרה יש עוד זוכה במה שקרה דודגרינט.
    תודה על השיתוף
    חדוה

  • העבודה היא כל חיינו, אבל ממש לא בשבילנו   לפני שנה אחת 43 שבועות

    את המאמר הזה הייתי מנגישה למעסיקים מכל הסוגים, איך עושים את זה? איך מעבירים את המסר? האם הכנס עסק גם בזה?
    וגם - הלוואי והמאמר יגיע גם לעיניהם העיוורות של מעסיקיך לשעבר

  • העבודה היא כל חיינו, אבל ממש לא בשבילנו   לפני שנה אחת 43 שבועות

    מרגלית היקרה, כרגיל את מביעה עצמך בצורה רגישה, מעניינת, קולחת וישירה...ואני נהנת לקרוא מה שכתבת- על כך תודה!! נראה לי כי לאור בקשתך בסיום וגם לאיזון הכתבה יש מקום להרחיב על מעשייך יכולותייך ותרומתך במארג כי זה לא מובן מאליו (לאור סיפורך) שאנשים יבינו כמה הרבה יכול אדם עם מוגבלות ללמוד ולהתקדם ולעיתים לרכוש מיומנות שאין גם לאדם מין השורה..(כמו שאת עושה כעורכת סרטי וידאו!)המשיכי כך...ובהצלחה בהכל! באהבה אלה

  • להיות אופטימית, לעשות הכל   לפני שנה אחת 43 שבועות

    מחמם את הלב לקרוא את דבריך. מילים כל כך חשובות לכולנו, כי בהחלט חשוב להזכיר במיוחד בימים האלו, שכשרוצים, רוצים מאד ומתכוונים - אין זו אגדה!
    למדי אותנו על אופטימיות, על העוצמה שבשקט, לשאוף להתקדם ולהעניק את תחושת הקידום גם לילדינו.
    מאחלת בהצלחה בשירות הלאומי בדוגרינט
    ומחכה להמשך
    חגית

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 44 שבועות

    לצערנו זה משקף את הציבור של היום, של אלה שמשמיעים קול.
    אנשים שוכחים מאין באנו ולאן נלך , שוכחים שקודם כל האדם הוא אדם באשר הוא אדם.
    לצערנו זה בא מלמעלה, מהממשלה שהולכת וסותמת פיות לכל מי שמתנגד לה ועושה דברים שלא יעשו עם הכוח שבידה - אם לא נתעורר מהר נגיע למקום למשטר של משטרה וטרור.
    אנחנו, העם היהודי, שבמשך ההיסטוריה סבלנו ממשטרים כאלה, אנחנו, אם לא נעצור בזמן, נגיע למקום שממנו ברחנו.
    אז אני קוראת להתעורר – ומוטב שעה אחת קודם.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    חגית וחברותיה האמיצות
    אתן נשים חזקות ואמיצות ואני מלאת הערכה על העשייה שלכן,
    זה כל כך חשוב ולא פשוט לעמוד שם חשופות לנאצות וקללות.
    צריך כוחות לא להישאר במערה...
    תרומתכן לחברה חשובה!

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    אתן מצטלמות תחת שלט סימלי מאד! האם כל כך מהר, שנות 2-3 דורות מאבדים את התקומה?
    מעריכה מאד את התמדתך עם חברותיך. אני נטשתי בשלב זה את נשים עושות שלום. משקיעה בניסיונות להחליף ראש עיר אוהב טייקוני דלקים במפרץ חיפה. נראה לי יותר אפשרי.
    מרגישה כמו היהודים תחת משטר קומוניסטי. צריך לדבר בשקט, לא לדבר עם כל אחד, לפקוח עין.
    האם נצלח את דיקטטורת ביבי?
    החיים בחיפה עם ערבים דוקא נותנים הרגשה של ביחד. החיים ליד כמה יהודים פחות נעימים.

  • זהירות   לפני שנה אחת 45 שבועות

    הלוואי עלינו בבתי ספרנו הזדמנויות כאלה שיאפשרו לתלמידים רמת השקעה וחשיבה עניינית כזאת. עם הבנתי למה שחגית וחדווה כתבו לגבי השתקה ופחד שסורר בקרב תלמידים ומבוגרים עם דעות שמאליות או שלא מתאימות לדעות הכלל, עדיין בבתי ספר ערבים כמעט ולא השתנה המצב, עדיין אי אפשר לנהל דיון פוליטי כלשהו ברב בתי ספר.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    חגית אחות ליבי,
    היכולת שלך להביט אל הילד מלא השנאה בלי שנאה חזרה, ולחשוב עליו כעל "תינוק שנשבה" היא הזרע, אשר כשינבוט ויצמח יהיה זה שיביא את השלום. זה חייב להיות ככה, זרעים של אהבה ושלום מובילים לשלום, כמו שזרעים של עגבניות בערוגות המקסימות של גבי, מובילים לעגבניות. המשימה האמיתית של כולנו היא למצוא שוב ושוב את המקום בליבנו שבו יש אהבה במקום שנאה, ואז השמש תהיה חיבת לזרוח.
    אתך במערה, בתקוה, באמונה,
    דליה

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    חגית חברתי היקרה ושותפתי למשמרת בצומת כרמיאל,
    הדברים שכתבת יפים, רגישים ונוגעים מאוד, לכל מי שקורא אותם, ובמיוחד לנו השותפות שלך לקבוצת נשות הצומת. גילויים של בוטות ושנאה כלפי כל מי שמייצג/ת תקווה לשלום, רצון להידברות, אמונה בשוויון ערך האדם - אינם מחזה נדיר במחוזותינו. מה שהפתיע אותי בשנה וכמה חודשים בהם אנחנו עומדות בצומת כל יום שישי ומנכיחות את השלום, זה מיעוט התגובות השליליות, הקללות והתגובות הלא נעימות. יש כאלה בהחלט. פעם יותר ופעם פחות. אבל בסך הכל במבט על כל התקופה, אפשר לומר בוודאות שהתגובות ברובן חיוביות, מעודדות, מפרגנות ונותנות לנו כוח להמשיך ולהתמיד ולעמוד שוב ושוב ולבטא את הצורך והרצון בשלום ובהידברות דווקא כאן, בכל שבוע ובכל מזג אוויר. אני מאוד מקווה שאחרי החוויה המאוד לא טובה הזו בשישי האחרון תזרח השמש שוב בימי שישי הבאים עלינו לטובה, ולא רק במובן המטאפורי... העמידה האיתנה שלנו יחד מעצימה גם אותנו וגם את כל מי שזיק של תקווה בלבו. מאוד מקווה שנצליח להדליק אור של רצון טוב, נכונות, פתיחות, סובלנות ואמונה בשלום גם ב"קצוות הפרומים" במהרה בימינו. אמן.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    שמת מילים להרבה תחושות שחולפות בי כמעט מדי יום.
    עליות וירידות במצבי הרוח פוקדים - כנראה - בימים אלה, רבות מאיתנו. במקרה הזה, אני שמחה שיש כ"כ הרבה נשים יקרות שאיכפת להן. גם אם פיזית אנחנו לא נפגשות, הרי שאנחנו יודעות שאנחנו 'כאן'.
    לפעמים התסכול כ"כ רב... גדול מנשוא... לפעמים אני לוקחת רגע אחורה או הצידה כדי שיהיה לי כוח להמשיך לצעוד...
    אני מאמינה שבוא יבוא. אין שום ברירה אחרת.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    עלו בי מחשבות רבות, כהרגלי לקחתי אותן איתי ללילה, לשינה, כדי לקבל השראה ולכתוב לך למחרת.
    בבוקר:
    ראיתי בעיני דמיוני את אותו נער שתקף אותך, שלא מבין, שלא חונך להעריך את עצמו ובטח לא את האחר, השונה, שלא חונך לחשוב , ולא חונך לאהוב את רעיו.,
    עצוב ומזעזע. הוא סמל של מדינה מתדרדרת, מתפוררת וחולה...יש הרבה כמוהו, תמצאי אותם בהרבה מקומות בעולם.
    מכעיס וקורע הלב כאחד. ילדות ונעורים נגנבים ממיליוני ילדים ונערים בחברה ״המתקדמת ונאורה״ שלנו ( מיליונים הם עבדים)
    אני מאמינה שבני אדם אמיצים, מסורים ואוהבים יכולים להביא שינוי. שינוי מתחיל בנו, איך אחרת?
    מעשים טובים הם המפתח, מעשים שמטרתם היא השמירה והתפתחות האנושית שבנו

    נער זה עמד מולך. התמזל מזלו. ניתנה לו הזדמנות לשינוי. היה לו מפגש, מפגש בארבע עיניים, נוצר קשר...הדבר האחרון שהוא ציפה לו וללא ספק הדבר שהוא הכי זקוק לו: עיניים שהסתכלו בו בשקט שאמרו הכל בלי אף מילה, שנתנו לו ולו לרגע הזדמנות לעצור את הטרוף שבתוכו.

    אמנם אני יכולה לתאר לעצמי את קושי המצב בו עמדת, אין לי ספק שנטעת זרעים של סובלנות, הבנה ואולי חמלה?
    תודה לך, חגית מעומק ליבי

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 45 שבועות

    טוב לדעת שאת שם !
    טוב לדעת שיש בינינו מי שחורג מד' אמותיו ומוצא את הכוחות להביע ברבים, לנסות ולהשפיע, ולהגיד דברים שרבים רבים חושבים. העימותים הקשים שאת מתארת מחייבים לפחות את המעט הזה - להביע תמיכה וחיזוק, ולהצטרף לתקווה שתיארת כל כך יפה.
    ליבי אתכן ותודתי לכן.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 46 שבועות

    תודה שאת מצליחה לשים את הרגשות במילים. אני מזדהה עם כל מה שכתבת, כל יום מכיוון נוסף.
    אני בשאלות האלה שוב ושוב, גם בצומת וגם בכלל. מנסה לשים את היאוש בצד- לא תמיד מצליחה.

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 46 שבועות

    הרהורייך, חגית,
    תואמים את מחשבותיי,
    אני חושבת לי איך לאורך היסטוריה שלמה, לפחות מהרגע שכתבנו אותה, כמה אלפי שנים אחורה, תמיד היו רוע ואכזריות, ובד בבד היו גם עדנה וליבלוב.
    איך תמיד מגיעות העונות השונות במחזוריות אין סופית, עד שנראה כאילו דבר לא משתנה,
    ואין חדש תחת השמש.
    ואז אני חושבת - רגע, אולי תחת השמש אין, אבל מעליה?
    ומי אמר שאיננו מעליה? זו הרי זוית הסתכלות, מרכז יכול להיות, זה שמפיק חום ואור, אבל גם זה שמאגד ומאפשר לחום ולאור להפוך לחיים: פלנטה ארץ.
    והשאלה שאני שואלת את עצמי היא: מהו הדבר שיכול לאפשר התעלות אנושית ופלנטרית?
    מה יכול לאפשר יותר שלום, סליחה, עדנה, רוך?
    מהם השינויים הנצרכים לזה? מבחינת תפיסות עולם? גישות? ערכים? עקרונות? תקנים של חיי יומיום?
    איך אני צריכה להיות/איך אני צריכה להשתנות בכדי שזה יקרה ויתממש?

    ובכל פעם שאני קצת מגרדת את השאלות הללו,
    אני מיד מגלה את השנאה המושתלת בי, בין אם זה לרעיונות אחרים, אנשים אחרים, מוסדות וכד',
    את העלבון והכאב שהינם הצד האפל של השלמות והנוחות (אולי)
    מיד אני רואה, שאני תופסת צד,
    וכשאני תופסת צד, משהו אחר בהכרח חייב לתפוס את הצד השני (החיפוש התמידי אחרי איזון)
    ולכן כדאי שאמצא מקום שהוא לא צד, שממנו אבוא אל הדברים,
    ואז אולי אפשר יהיה לבוא ממעל לשמש.

    תודה על דברייך

  • השנאה פורצת לאור   לפני שנה אחת 46 שבועות

    את כותבת נפלא, מביעה עצמך ואת רעיונותיך בכשרון רב ובדרך יפהפיה.
    אכן האלימות בקרב עמנו הולכת ומתעצמת כמו הגזענות וחוסר הסובלנות לאחר.
    העם שלנו, לצערי העמוק, עסוק במלחמות ומאדיר אותן, מופחד על ידי מנהיגיו , רדוף שנאה המלובה על ידי מוריו , רבניו ומנהיגיו ומגיב באלימות מילולית ופיזית.
    חייתי בירושלים הרבה מאוד שנים ולא יכולתי יותר לשאת את האלימות הזאת, עברתי לגליל שכאן היחסים בין ערבים ליהודים שפויים יותר. אבל ברור לי שגם כאן זה לא גן עדן והאלימות מגיעה גם הנה.
    אישית אני מרגישה אותה הרבה פחות כאן בגליל וגם בצומת , בהשוואה לירושלים.
    נמשיך לעמוד בצומת ולא ניתן לשנאה ולאלימות להפחיד אותנו ( גם כשזה כואב מאוד)

 

 

* indicates required