ועדת קבלה

לא קל להיות שמאלני בגליל האפשרות שמא יהיו ערבים שירצו לגור בישובי משגב, היא אפשרות שנתפסת כמטרידה בעיני רבים מתושבי משגב ומזינה רבות מהשיחות באזורנו. טוב שכך שהרי זהו אחד העניינים שמעלים באופן חד שאלות ערכיות רציניות ועמוקות ומחייבים אותנו להתמודד עם דילמות לא פשוטות. ואם ניתן אף להכריע בהן. הבחירה להיות שמאלני, דמוקרט ועדין להתנגד לקליטה של אזרחים ערבים בישובי משגב נראית לא אפשרית ואולי אף אוקסימורון בעיני רבים. לא בעיני. עלי להודות החברה הערבית בגליל לא מאיימת עלי ולא מפחידה אותי. להיפך, במובנים רבים היא מעניינת אותי. יש לי הרבה ביקורת עליה וגם הערכה. נדמה לי שיש לנו, היהודים, מה ללמוד מהערבים שכנינו. באותה מידה, יש להם לא מעט מה ללמוד מאתנו. במשך מספר שנים עסקתי בתוכניות חינוך וחברה המשלבות, מתוך החלטה מודעת ומוצהרת, בין יהודים לערבים. ניהלתי והובלתי פרויקטים של היכרות ושילוב כוחות. הכרתי אנשי חינוך וחברה ערבים ויהודים מרשימים, רציניים וערכיים ביותר. הכרתי גם אחרים, משני המגזרים. העבודה שלי עם השותפים הערבים, תמיד הייתה מתוך כבוד ורצון להכיר כמו גם מתוך ידיעה שיש הרבה מה לעשות. צריך להכיר בזה שהמדינה, מתקשה להתמודד עם האוכלוסייה הערבית שבה. את כל אלו עשיתי מתוך אמונה כנה שכיהודיה, עלי לפעול למען תיקון עולם. זה המעט שיכולתי לעשות. ועדין אני מבקשת לגור בישוב יהודי, ללא מיעוט ערבי בתוכו. בהיותי דמוקרטית (אני מקווה שרצינית) אני חשה חובה לדרוש שוויון זכויות לכל האזרחים, באשר הם. מתוך כך, לא יתכן שיהיה בישוב שלי מיעוט ערבי שיקופח. כך לדוגמה, בהיבט תרבותי חינוכי. כשם שקיים אצלנו בית כנסת פעיל ואורח החיים התרבותיים קהילתיים נע סביב לוח השנה העברי ומועדיו, כך נהיה מחויבים לאפשר ולהקצות משאבים לבניית מסגד, ואף לעודד את קיומם של כל החגים והמועדים הרלבנטיים. שהרי לא נרצה להפלות לרעה. בנוסף, לא יתכן שקליטתם של אזרחים ערבים אצלנו תהיה על תנאי כלומר, בתנאי שלא יעברו אחוז מסוים מסך כל התושבים. אם פותחים את הדלת אז פותחים את הדלת ולא מציבים שומר שימונה על שמירת הדמוגרפיה היישובית. מעולם לא רציתי וגם כעת אני לא רוצה לגור בישוב מעורב. אני ביקשתי ועדיין מבקשת לגור בקהילה יהודית. אין בדברי שום אמירה על איכות או ערכיות השכנים הערבים. הם לא טובים יותר ולא טובים פחות מחברי היהודים. אבל בבואי לבחור קהילה אני מבקשת לשמור על אופי תרבותי יהודי. אני מוכנה להילחם למען הקמתם של ישובים קהילתיים ערבים. אני מכונה גם להילחם על זכות קיומם של ישובים מעורבים. באותה מידה ובאותה נחישות אלחם למען זכותי לגור בישוב יהודי. האם כל מאבק למען זכויותיי כיהודיה הוא בהכרח על חשבון החברה הערבית? נדמה לי שראיה כזו של הדברים היא רדודה ולא רצינית. החיים מורכבים יותר. לסיכום, למרות הקלישאיות והשמלציות שבדברים הבאים, אני מודה: אני מסרבת לבחור בין היותי דמוקרטית להיותי יהודיה ציונית. אני גם וגם.