תגובות אחרונות

שמי מרגלית, אני מזדהה עם הנאמר בטור, בגלל מצבי הפיזי אני נתמכת בשירותי הרווחה ואני יודעת שהם, רובם כבולים בסטיגמות שהחברה מכתיבה להם. זאת למרות, שלפי דעתי זאת המערכת שצריכה לעזור לנכים ולמוגבלים, אך לפעמים הם כבולים בבירוקרטיה עד שהם לא עוזרים ואפילו מכשילים את האנשים הרוצים להגיע לחיים נורמאליים.
אורנה, חיזקי ואמצי להגיד את האמת אף שלפעמים היא כואבת לאנשים מסויימים

צודקים הערבים בישראל. אין כאן שיוויון בין היהודים ובינם, וסביר שגם לא יהיה. למעשה, מלבד באר"הב של אמריקה, יש בכל יתר הארצות רוב שולט ומיעוט , שמשלים עם מצבו ומנסה למקסם את ההטבות שלו.
ככה זה בעולם וסביר שככה זה יהיה גם כאן. אצלנו הבעיה חריפה פי כמה, כי המיעוט הערבי לא רק שואף ל"שיווין" זכויות, אלא מצד שני שואף לבטל את קיום המדינה כמדינה של היהודים.
גם באם , לעתיד לבוא, תוקם מדינת פלסטין, עדיין סביר שהערבים בישראל יראו בזה רק שלב ראשון בחיסול מוחלט של "המדינה-של היהודים."
למה זה ככה ? יש הרבה הסברים אבל זה המצב.
מה כן צריך לעשות?
א. להבין.
ב. מי שרוצה באמת שיוויון שיקום וילחם על "תודעת השיוויון".
מה זה "תודעת השיוויון"?

קודם כל התחושה שבלב שזאת "המדינה שלי"
ואם זאת המדינה שלי אני מוכן לתרום לה את חלקי.

ואחרי שנלבן יותר את "תודעת השיוויון" יהיה לנו בסיס משוטף לדיון מה כן לעשות

על כל התנהגות ברברית או לא נורמטיבית שאני נתקל או צופה או שומע עליה אני אומר למי זה טוב ומה ניתן להפיק ממנה וזאת הבעיה שטמונה מתחת לכל דילמה במדינה שלנו... הפער בין הנאמר לבין המעשה... דיבורים קילו מטר ומעשים מילי מיטר...

אתה צודק במאה אחוז בעניין הנידון, אין ספק שזאת אחת המצוקות
הכי בוערות למגזר הערבי... ולצערי הרב המדינה אינה ערנית לאן ולכאן העניין יכול להגיע, מצד אומרים שיש חוק וע"פ החוק אתם תקבלו או לא תקבלו, ולאחר שהחוק מאפשר ונותן המציאות יותר חזקה.

במדינת ישראל יש פער עצום בין האידולוגיה לבין המעשה או בין הדומקרטיה לבין המציאות או ביןהנאמר לבין הנעשה... ומי שסובל זה מי שזקוק וחנוק וחלש.

לכן עלינו לחזק את האומנה שלנו שנמצאת בתוכנו, לשאוף תמיד להגיע ליעדינ בלי להתייאש.
ואני מאמין: ما يغلب الاخفاق الا المحاولة

אתמול שמעתי ועדיין טעון בדיקה שקבוצת הקשישים במשגב הם אלופי הארץ בפטאן(כתבתי נכון?) מה נותנים שם במים לתושבים?
וקצת יותר ברצינות, אחרי ששמעתי שתושבי מעאר היו ואולי עדיין אלופי הארץ במשיכת חבל , אני חושבת שיש פרשנויות נוספות למיקומים הראשונים .
וכמובן נשמח לשמוע פרשנות

מדהים ! מדהים ! כל הכבוד לאלה יונגמן ולשאר המעורבים בפרוייקט, שלא ניתן להגזים בחשיבותו.
אכן - אסור למהר, אסור לדחוק את הקץ, יש להמשיך וללכת צעד אחר צעד יד ביד עם התושבים, אשר שנים רבות של הזנחה ואפלייה עברו עליהם ומן הסתם יצרו אצל רבים מהם חוסר אימון עד כדי עוינות אימננטית; ולכן יש צורך בהרבה סבלנות והקשבה לצרכיהם, בקשותיהם ורצונם של התושבים.
אסור לשכוח שבשני הצדדים קיימות קבוצות קיצוניות, אשר גם אם הן קטנות פוטניאל הנזק שלהן עלול להיות קטסטרופלי (במיוחד של הקבוצות היהודיות, הפונדמנטליסטיות, שהן מאורגנות יותר ובקלות רבה יותר הן יוצרות פרובוקציות - ראה פרשת יום הכיפורים, שתוצאתן מי ישורנה) הרי אבן שזורק לבאר טיפש אחד - אלף חכמים לא יוכלו להוציא.
אז שיהיה לכם מלוא ההצלחה.
זהר אופיר
ֱ

אני מסכים איתך בחלק גדול מדבריך, ולא אוכל כמובן להתווכח עם תחושותיך. עם זאת, כפי שציינתי בטור הקודם שלי, במקרה הספציפי הזה הדברים אינם כפי שהם נראים ולא כפי שהתפרסמו. המגרש של משפחת זבידאת עומד ריק עדיין והדגל נתלה ע"י המשפחה השכנה על הגדר השייכת להם בלא כל כוונה להתריס או להכעיס. במאבקנו המשותף נגד הגזענות והאפליה, צריך להיזהר מפגיעה לא הוגנת במי שכוונתו לא הייתה רעה או מרושעת. גם המועצה האזורית משגב נפלה לפח הזה וחבל מאוד.
יהושע רץ.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4224771,00.html

בהצלחה! יוזמה נפלאה בעלת חשיבות רבה

בעד ערבים אבל מרחוק, פרצוף עקום מול בחור מרוקאי. צודק כשאתה אומר שזה מסוכן יותר, כי זה נסתר.

הייתי אומרת שמכל הכתבות שהתפרסמו עלינו (תושבי רקפת) ועל המקרה, זו הכי הוגנת במובן הבאת הפרטים הנכונים - נראה שהעיתונאים ממש לא התעניינו במציאות, אלא רק באפשרות להתסיס.

אבל גם כאן יש אי דיוק, והוא מופיע במשפט "טרח מי שטרח ותלה דגל על הגדר המקיפה את ביתו כמנהגו מדי שנה. והדגל התנופף לו בצד המגרש בו נבנה ביתם של הזוג זבידאת". אכן, השכנים תלו את הדגל כמו שהם תולים בכל שנה (לפחות תשע שנים). והדגל אכן התנופף בצד המגרש של הזוג זבידאת. אבל הוא לא התנופף בצד המגרש "בו נבנה ביתם של הזוג זבידאת", כי הבית אינו נמצא כלל בשלבי בניה. המגרש הזה הוא מגרש ריק, מכוסה קוצים, ממש כמו שהיה בכל תשע השנים האחרונות. המגרש חוצץ בין השכנים לבין כביש הטבעת של רקפת, ולכן השכנים רואים את עצמם כיושבים על כביש הטבעת, ולכיוון הזה הם תלו את הדגל. במגרש לא התרחש השנה שום שינוי פיזי, והשכנים לא חשבו בזמן התליה על נוכחותו של הזוג.

כמי ששייכת ביישוב ל"מחנה" המעוניין לקבל את בני הזוג בברכה, התקשיתי ביותר להתמודד עם המעשה שלהם. השכנים לא תלו דגל יחיד, הם תלו דגלים נוספים בחצר שלהם, ואפשר היה בהחלט להניח שמדובר בחלק מקישוטי החג של השכנים. היה בהחלט עדיף אם הזוג היה נמנע מלעורר מחאה דווקא בימי החג שלנו.

וכן, ברקפת יש תחושה קשה (או היתה, ויש לקוות שתתפוגג), ואנחנו חווים תחושה של "מחנאות" שהיא מיותרת מבחינתנו.

לראותך בן העם השולט, בעל הכוח, מתגונן מפני הסיפור של האחר "כאילו" בבטחון שאתה מחזיק באמת, אלא שאתה משדר פחד שאם חלילה, תקשיב לסיפור של האחר בלא להתנגח עימו, אתה עלול לאבד את זכותך להתקיים, ולא היא. אורי יש דרך שלישית כמו בסיפור על הרב שמתווך בסכסוך המשפחתי, כמו בדרום אפריקה כפי שמתאר אלון ליאל שהנרטיבים יכולים להתקיים יחד. לצערי ההנהגה הפלשתינית שגתה כאשר לא הקשיבה ב-47 לסיפור היהודי, לשואה! ואתה וההנהגה שלנו מפספסת היום שמנסה להשתיק בכוח את הסיפור הפלשתיני, לנכבה שלא נגמרה, חבל הקשבה וכבוד לאחר יכולים לשנות. במקום שוב לפספס אפשרות פיוס... זה קצת יותר חשוב לילדינו מהויכוח חסר תוחלת שאתה כה מאריך בו יתר על המידה.
שולטי רודף שלום - מורה לאי-אלימות=כוח

לא חוכמה לצחוק על האלוהים של הנוצרים. לא חוכמה לצחוק על האלוהים של היהודים. אבל יש כאלה שעל האלוהים שלהם לא צוחקים, זה מסוכן. האם זה כשור לחזק או חלש?