מי רוצה מדינה "פלשתינאית"? 26.10.10

בס"ד

תפישת השמאל הציוני בשאלת הגבולות הינה ברורה. ב67 כבשנו את יהודה ושומרון, מאז העולם והערבים שונאים אותנו, בגלל זה אין שלום. המסקנות מכאן הינן פשוטות ביותר. יש להחזיר את ארץ יהודה ובנימין ל"פלשתינאים", לאפשר להם לממש את משאת נפשם ולהקים שם מדינה. לשם כך יש לעקור את ההתנחלויות באשר הן מכשול לשלום ובא לציון גואל.

</font></span>

במאמר זה אין בכוונתי לנהל דיון היסטורי או היסטוריוסופי בדבר אמיתות הטענות ואף לא לדון בשורשים הפסיכולוגיים של שנאת המתנחלים. גם אין ברצוני לדון בשורשים הדתיים של הויכוח (ענת גוב-"הדת שלי אוסרת עלי להגיע לאריאל"). במאמר זה ברצוני להצביע על נקודת תורפה בקונספציה שתוארה. יש כאן מה שהאמריקאים קוראים  a single point of failure  אשר בהיכשלה מתמוטטת התפישה כולה כמגדל קלפים.

</span></font>

הנחת היסוד המהווה את הבסיס והשורש לתפישה הנ"ל הינה כי ערביי השומרון וערביי עזה רוצים מדינה. כל המאבק שהם מנהלים נועד לצורך השגת מדינה.

</font></span>

הבה נשתעשע מעט בהיפותזות. נניח, רק לצורך הדיון כמובן, כי הנחה זו בטעות יסודה, כלומר ערביי א"י לא רוצים כלל בהקמתה של מדינה ערבית חדשה.

</font></span>

משמעות הדבר מבחינת החשיבה המדינית של השמאל הינה אסון מוחלט. משמעותו שכל המלחמה הרצחנית שהערבים מנהלים נגד ישראל לא נועדה כלל לצורך השגת עצמאות או חופש מדיני.

</font></span>

במידה ואין הם רוצים מדינה, אין הם נלחמים לצורך השגת מטרה קונסטרוקטיבית כי אם לצורך מטרה דסטרוקטיבית. אם כך לא ניתן להגיע עימם לעמק השווה. כאשר לשני צדדים יריבים ישנה מטרה קונסטרוקטיבית, כל צד יכול לוותר מעט ולהשיג הרבה. כאשר ליהודים הוצעה מדינה אשר כוללת הרבה פחות ממולדתם ההיסטורית, הם קפצו על ההצעה כמוצאי שלל רב משום שהשתוקקו להשיג מדינה. לא צדק, לא הפסקת הכיבוש, לא אדמות, לא ממון - מדינה.

</font></span>

 מטרת היהודים הייתה קונסטרוקטיבית וכדרכו של אדם הבונה מפעל יצרני אין הוא יכול להמתין עד אשר יתאפשר לו כבר להתחיל וליצור, אין הוא מחפש סיבות ואמתלאות לדחות זאת שוב ושוב.

</font></span>

אהוד ברק הציע 97% מאדמת יהודה ושומרון לערבים. בנוסף הציע להם ברק אדמות בחלוצה כנגד שלשת האחוזים אשר יוותרו בידי ישראל. בתגובה פתחו הערבים באינתיפאדה.  מדוע? האם הם נלחצו בגבם אל הקיר? האם מישהו דחק בהם לעשות משהו שאין הם מעוניינים בו כלל, למשל להכריז על מדינה וקץ הסכסוך? מדוע ערביי השומרון נלחמים כנגד כל העולם על מנת שלא להכריז על מדינה? דומה כי השמאל מעדיף להתלות בהאשמות פרסונאליות מאשר להתמודד עם השאלות הללו. אכזבה מברק, האשמת ערפאת, האם לא יתכן כי הקונספציה כולה כשלה?

</font></span>

לפני כמה ימים התראיין ד"ר שטייניץ אצל רזי ברקאי ואמר כי "הפלשתינאים אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". האם אנחנו בטוחים שהתיאור הזה נכון? האם יתכן שמה שנראה אצלנו כהזדמנות מדינית בלתי רגילה איננו כלל הזדמנות עבורם? הזדמנות למה בדיוק הם מחמיצים? להקים מדינה? מדוע הם מחמיצים אותה?

</font></span>

ננסה להביט בתוך המתרחש בשומרון או ברצועת עזה. האם מחנות הפליטים שוקמו? לא! אפילו לא אחד! מדוע? מדוע יש צורך להשאירם במצב זה? הרי כסף מהמדינות התורמות לא חסר. במחנה הפליטים בג'נין נתקל צהל במהלך מבצע חומת מגן בהררים של כלי נשק. הוא לא נתקל אפילו בגן ילדים אחד! האם זהו פרצופו של מי שמבקש להקים מדינה? לדאוג לאוכלוסיה? לבנות ולהבנות? או שמא זהו פרצופו של מי שכל כוונותיו הינם הרס וחורבן?

</font></span>

נבחן נקודה נוספת. דרישת הערבים למה שהם קוראים "זכות השיבה". מדוע הם שומרים בקנאות כזו על דרישה בלתי אפשרית זו? הרי ברור לנו ולהם שמימוש הדבר יביא לחיסולה של המדינה היהודית. מדוע מי שמנהל משא ומתן על הקמת מדינה ערבית מבקש להעביר מיליונים לשטח מדינה אחרת? מדוע?

</font></span>

הזיכרון שלנו מתחיל מ67. הטענה הינה כי כל רצונם של הערבים הוא להחזיר לידיהם את ה"שטחים" שהם איבדו ב-67. אבל הערבים לא יצאו למלחמה ב67 על מנת להשיב את השומרון או הגולן או סיני אשר היו בידיהם. הם יצאו למלחמה על יפו ועל חיפה, על באר שבע ועל בנימינה. בדם ואש יש לפדות את פלסטין. האם סביר הדבר שהיהודים ישליכו עצם קטנה לעבר הערבים שהובסו במלחמה, הסכם בשומרון, ובתמורה אלו יכירו ביהודים ובמדינתם? בעיננו זהו הסכם שלום, בעיניהם – הסכם כניעה! הכרה בתבוסתם, הודאה כי אין ביכולתם לשחרר בדם ואש ותמרות עשן.

</font></span>

נתבונן בעזה, שם שולט החמאס. גם בשומרון אגב יש להניח שהחמאס היה שולט אלמלא צה"ל. החמאס הינו תנועה מיסודה של האחים המוסלמים המתנגדת למציאות מדינות ערביות שונות ושואפת לאחד את כל הערבים למדינה ערבית אחת גדולה. שיח יאסין, מנהיגו הדתי של החמאס, אמר במפורש כי הוא מתנגד להקמת מדינה ערבית נוספת! האמנם גם מכך ניתן להתעלם?

</font></span>

 יצאנו מעזה אולם הקסמים והגראדים באו אחרינו. מדוע מי שרוצה להקים מדינה בעזה מתמקד בפגיעה בישראל? אדרבא, יוכיחו הערבים כמה נכון שהיהודים ייסוגו מכל השטח, תבוא ההתנתקות ותוכיח את הצלחת מודל "השטחים תמורת שלום" ויקבלו בקלות ובמהירות את מבוקשם כביכול– מדינה. מדוע הוכיחה ההתנתקות את ההפך הגמור?

</font></span>

נבחן את הצעתו האחרונה של השר ליברמן, חילופי אוכלוסין ואדמה. תושבי גושי ההתנחלות יהיו בריבונות ישראל מבלי לזוז מביתם ותושבי ואדי ערה יהיו בעלי אזרחות פלשתינאית מבלי לזוז מבתיהם. ערביי ואדי ערה מתנגדים לכך בכל תוקף. ליברמן הוכרז כגזען, פשיסט ואויב האנושות. מדוע לערביי ישראל חשוב כל כך להישאר אזרחי המדינה היהודית השנואה? הרי הם לא יצטרכו כלל לעזוב את ביתם או אדמתם. כל משמעות התהליך הינו קבלת המדינה הפלשתינאית משאת נפשם. האם יתכן שכל מטרתם הינו איום דמוגרפי שמטרתו חיסולה של ישראל כמדינה יהודית?

</font></span>

האמתלא האחרונה להימנעות ממו"מ הינה ההקפאה. מדוע זו חשובה כ"כ עד כדי פיצוץ המו"מ להקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, כביכול משאת נפשם? יבנו המתנחלים כמה בתים נוספים בתוך הישובים שלהם, נזרז את המו"מ , נקבל מדינה ונעשה כל אשר ברצוננו. האם יתכן כי זהו אינו אלא תירוץ?

</font></span>

"געגועי לגעגועים" שר קובי עוז. "הופכים ימי לחזיון תעתועים". געגועי לגעגועים-לימי הגלות בהם התרפקנו על זיכרונות העבר והתגעגענו למדינה משלנו וצבא משלנו וממשלה ריבונית משלנו. הגעגועים לימי הגעגועים הם שהולידו את חזיון התעתועים של הסכם אוסלו.

</font></span>

</span>

</span>

</span>

</span>