אורית - שם בדוי

אקדמאית, בעלת תואר ראשון באמנות והיסטוריה ולימודי מוזיאולוגיה. גרה בכרמיאל ומתמודדת.

כל הבלוגים كل المدونات

בגרות מאוחרת 16.10.10

 

אני רוצה לספר קצת על הילדות שלי, שעברה במושב בגליל. נכון שאומרים שבנות מתבגרות מהר יותר מבנים, אך אצלי המצב היה שונה. הייתי ילדה, שסירבה להכיר בכך שאנשים מתבגרים, ילדה הופכת לנערה, ומנערה לבחורה ומבחורה לאישה. אז אני נעצרתי כמה שנים והוספתי להיות ילדה.

אביא דוגמא, כשהמדריכה של הנוער העובד והלומד שאלה אותי עד איזה שעה אפשר לעשות פעילות, אמרתי לה שבשעה אחת עשרה אני הולכת לישון, אז אם אפשר קצת יותר מוקדם לסיים, יהיה יותר טוב בשבילי. בנוסף להיותי כזו, הייתי מעין טום בוי, שגם אחותי וגם החברה שלי סבלו ממני קשות. אהבתי מאוד אש בילדות, כן, קראתם נכון, פירומנית קטנה שאוהבת לשרוף דברים. הכרחתי את אחותי ללכת למכולת של המושב ולקנות קופסא של גפרורים, בטענה שסבתא שלי צריכה אותם לסיגריות שלה. אחרי שחזרה מהמוכרת עם הגיבנת (באמת, היתה לה גיבנת), הייתי "משאילה" ספר מארון הספרים, אחד כזה שנראה לי שלא יקראו בו, והיינו הולכות לשדה שמאחורי הבית ומציתות את הספר. הבעיה היא, שכשיש אש, יש עשן, וסבא שלי בא וכמעט הרביץ לנו ואמר שבושה ששתי ילדות נחמדות כמונו שורפות ספר, אוי ויי, לאן הגענו. אחותי פחדה פחד מוות ואני רק אמרתי שזה ספר שלא קוראים בו. כיום, אם אני אראה מישהו או מישהי שורפים ספר, נראה לי שאשתנק, כי אני מרגישה כאילו שורפים למישהו את החיים. אני אוהבת את המילה הכתובה ואני לא מצדיקה פעילות כזו, בשום גיל.

אה, וגם פעם השקתי את אחותי בשמן, אבל זו היתה טעות מצידי, כי חשבתי שזה מיץ. אבל לא לדאוג, אחותי החזירה לי. בלילה אחד שישנו עדיין באותו חדר, פתאום קמה מהמיטה ונתנה לי בוקס ישר בפרצוף, ראיתי עננים קטנים מרחפים מול עיניי ודם שנזל ממני. כנראה הגיע לי אחרי הרבה תלאות שעברה בגללי.

אפשר לומר, שעד הצבא הייתי עושה שטויות, בעוד שחברתי אמרה שאולי זו היא שמסיטה אותי לדרכים רעות ולא ההיפך. כאשר חברתי כבר התגייסה, ואני עדיין לא, החלטתי חודשיים אחרי שקיבלתי רשיון לרכב שבא לי לנסוע קצת ולטייל ברחבי הארץ. ובכן, לא רציתי לנסוע לבד וביום שבת אחד הודעתי לחברה שלי שאני באה לאסוף אותה וניסע קצת. בואו נאמר כך, שקצת נהפך להרבה. בתחילה נסענו לרמת הגולן, כמעט חצינו את הגבול (זה בגלל שטעיתי בדרך), אחרי כן הגענו לטבריה, ואחרי טבריה החלטתי בשביל חברה שלי שחייבים לנסוע לתל אביב. מזל שהיא הכירה משפחה שגרה בתל אביב, וגם מזל שמצאתי מקום חנייה. זה אולי נשמע מצחיק אבל גם הספקנו לראות סרט בקולנוע. באותה תקופה לא היו ניידים והקשר היחיד שיכלו ליצור היה עם טלפון ציבורי (טלכרד או אסימונים, אלו עם החור באמצע). ולא יצרנו קשר, וחברה שלי היתה בסוף שבוע בבית מהצבא, כך שאם לא היינו חוזרות באותו יום, היא היתה נפקדת. אבל הסיפור הסתיים בכך שחטפנו קצת על הראש וחברתי לא הפכה לעריקה.

אני לא חושבת שיש משהו נורא בכך שבן אדם לא רוצה להתבגר, אבל צריך לקחת בחשבון שאין מה לעשות, בסוף זה קורה, ותודה לאל. כי אין לי שום כוונה לחזור להיות ילדה, או אפילו נערה, אז אני כרגע בין בחורה לאישה שממשיכה את החיים שלה לטוב או לרע.

match 1.jpg

match 1.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם