קולך צפונית - פרשת השבוע

קולך צפונית פועלת באיזור הגליל להעלאת המודעות ופיתוח שיח ציבורי בנושא מקומה של האשה הדתית במרחב הציבורי והפרטי. אנו שואפות להוות קהילה הנותנת מענה לשאלות מעשיות בנושא מקומן של נשים בחיים הדתיים, שבה מתקיים שוויון מגדרי בטקסי מעגל החיים והחגים היהודיים. *מדי שבועיים נפרסם טור על פרשת השבוע שיכּתב ע"י אחת מחברות העמותה. קולך צפונית בפייסבוק http://kolechtzfonit.wordpress.com

כל הבלוגים كل المدونات

פרשת לך לך- איך כורתים ברית? 14.10.10

בפרשת 'לך לך' כורת ה' ברית עם אברם: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית יז, א-ב). המושג 'ברית' מייצג בעינינו התחייבות הדדית ועמוקה בין שני צדדים או יותר. בשורות הבאות אני מבקשת לבחון כיצד יוצרים ברית מחויבת שכזו, ומי הם השותפים לברית שבין אלוהים לאברהם וצאצאיו.

אם הפסוקים הראשונים מציבים מצד אחד את אברם, הנדרש להתהלכות תמימה לפני אלוהיו, ומצד שני את ה' המבטיח להרבות אותו כמילוי חלקו בברית, הרי שהמשך הפסוקים מתאר מהלך מורכב יותר של יצירת הברית בינהם. מרכיב ראשון הוא ההתחייבות ההדדית. הקב"ה מבטיח לקיים קשר הדוק בינו לאברהם וצאצאיו ובינם לארץ מגוריהם:וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. אברהם, בתמורה, מתבקש להתחייב לשמור את הברית: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם.

מרכיב נוסף הוא ברית המילה, שמהווה את אות הברית -  זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. אות ברית זה מוטבע, כידוע, עד ימינו בגופם של זכרים בלבד.

המרכיב השלישי בברית הוא שינוי שם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. גם שרה זוכה לשינוי שמה ולברכה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (בראשית פרק יז, מתוך פסוקים ה-טז). בימינו התגלגל מרכיב זה של שינוי השם במעמד הברית למתן שם לתינוק במעמד ברית המילה לבנים.

הפסוקים מצווים על ברית ארוכת טווח בין העם לאלוהיו, שביטויה הסמלי והפיסי הוא ברית המילה, הנוהגת ומקובלת בעם ישראל כולו עד ימינו. הציווי לדורות על ברית המילה, והנוהג המקובל בעם ישראל לערוך טקס ברית לבנים בלבד, מעורר שאלה על היעדרו של ציווי להכנסת בת הנולדת בעם ישראל לברית. האם בנות אינן חלק מהברית שבין אלוהים לעמו? הייתכן ש'לא סופרים אותן' כשבאים לכונן יחסים מחויבים ועמוקים? קשה לי לקבל תשובה הטוענת שבנות הינן חלק מהברית באופן 'אוטומטי' כלשהו, גם אם זו אכן חוויה אותנטית של חלק מהנשים. מדוע גברים לא נכנסים באופן טבעי לברית, וזקוקים לאות ברית בבשרם?

אני מהרהרת כיצד יכולות גם בנות להיכנס לברית עם אלוהים, עם העם ועם הארץ?

ברית המילה, בה נכרתת עורלת הנימול, מדגישה את מרכיב הכריתה כסמל מרכזי לכינון ברית. עד היום אנו משתמשים במונח 'כריתת ברית' לציון טקס חתימת חוזה או הסכם. מוכרים לנו סיפורי ילדים החותכים בבשרם ומערבבים את טיפות הדם הנוטפות לציון קשר בל-ינתק בינהם. ברית בין הבתרים שמוזכרת בפרק הקודם מדגימה גם היא סוג של כריתה – ביתור בעלי חיים כחלק מטקס כריתת הברית. האם תמיד יש לכרות משהו כדי לסמל את הקשר העמוק שנוצר בין השותפים לברית? איך יוצרים ברית שאין בה כריתה ושיש בה חיבור?

אולי יש לתת מקום מרכזי יותר לשני המרכיבים האחרים של הברית, אותם ראינו בפסוקים – ההתחייבות וההתקשרות עם הארץ, העם ואלוהים, ומתן שם חדש. מתן שם אכן נשמר במידה טקסית מצומצמת – בעת עליית אב התינוקת לתורה לאחר הולדת הבת בחברה הדתית.

"אותנו לא הכניסו בברית, לא במילים ולא בְּאות, לא בקעקוע ולא בעגיל, לא במילה אכזרית כשל הגברים, לא בטבילה, לא בנתינת שם. קיבלו את פנינו בשתיקה, בחיוך. בת תחילה סימן לבנים. האם הניחו שאין צורך להזכיר לאישה מי היא ולמי היא שייכת וממי אינה יכולה להתנתק? [...] לא כרתו איתי ברית בהיותי בת שמונה ימים, וארבעים שנה אני מנסה לכרות את הברית החסרה. לבנות אותה ממילים, מעבודה, מתפילות, מאימהוּת, מאהבה, מרגשות ומחרדות. ברית של אישה כמלבוש. שוב ושוב צריך לארוג, לתפור, למדוד, לתקן ולהטליא". (רות קלדרון, 'בין משה הזקן לתינוק משה; מחשבות על ברית מילה', עמ' 12)

מילותיה המרגשות של רות קלדרון מזכירות לנו את החסר וההדרה, מזכירות לנו שגם נשים זקוקות לטקסים המאשרים את שייכותן. והן שולחות אותנו לרקום את הברית מחדש. לא לכרות. לחבר, לחדש, לתקן

 

הכותבת: ד"ר נירה נחליאל, הרכזת היוצאת של עמותת קולך צפונית

avram.JPG

avram.JPG

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם