חגית לביא حاجيت لافي

כותבת פרוזה ומנחה סדנאות כתיבה, עובדת עם ילדים כבדי שמיעה. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בכתיבה יוצרת.

כל הבלוגים كل المدونات

מילים מילים 14.9.10

ההגירה לפלשתינה כללה גם הגירה לשפה חדשה, ועל זה יש ליוסף הרבה מה להגיד:

מילים מילים

ערב אחד התיישב יוסף ליד מכתבתו, הסיט הצידה ניירות, עפרונות, ספרים, סובב את מתג הנחושת במנורת הקריאה והתבונן בהיסח הדעת בעיגול שהאיר את לוח העץ הבהיר של שולחנו. לאחר רגע הוציא דף ריק מהמגירה וגלגלו לתוך מכונת הכתיבה שעמדה בצד, תוך שהוא מעבירה למרכז השולחן שלפניו. דקה ארוכה עברה ואף מקש לא תקתק. החזיר בזהירות את המכונה הצידה ונטל עיפרון. חידד קלות בקצה אולרו, לחלח בקצה לשונו והניח דף חדש על השולחן.

היו כמה רעיונות חשובים שרצה לרשום על הדף. מאמר חדש, נאום פוטנציאלי, אבל המילים חמקו מראשו והיד כבדה על הניר.

מילים.

מילים בגרמנית דווקא עלו בדעתו. אולי כדאי שיכתוב אותן בגרמנית ואחר-כך יתרגם? ופתאום לא רצה בזה יותר. רצה לשים לזה סוף. אתה חושב בגרמנית, משמע אתה שם – נזף בעצמו. הגיע העת אחרי ארבע שנים שתתחיל לחשוב בשפתך ולא בשפת אמך.

 

ברגע ההוא הרגיש במשהו חמקמק מפרפר בין העיניים. הניח יד על הדף וחשב: על זה אני רוצה לכתוב. הנה כך: "מתי המהגר הופך לבן הארץ?" שרטט מילים בעפרונו מנסה להשיג את מחשבותיו עם היד. "איך אפשר לפשוט את אדרת השפה הזרה ובמקומה ללבוש כותנת של שפת המקום?" החליף את העיפרון ותקתק שוב במכונת הכתיבה. "רק אם תתחיל להרהר בשפת המקום, תהיה לבן המקום" אמר בקול ותיקתק. "זה לא יקרה לך בטבעיות, מילים יחסרו תמיד. מי שמהגר לזרועותיה של שפה חדשה, תמיד חסרות לו מילים. שפת האם מכילה מאגר בלתי נגמר, מדפים ארוכים של מילים נרדפות, מילים ספרותיות, מילים מעשירות." - - -

ושוב חסרו המילים. גם בגרמנית חסרו.

העיפרון נשר מהשולחן. מכונת הכתיבה הוזזה שוב לצד חורצת בחריקה פסים על הלכה המבריקה שצבע על משטח העץ המחוספס. פרש זרועותיו על המשטח שהתפנה והניח את מצחו על גב כפות הידיים.

 

יותר מכל חסר לו איש שיחה. לאן נעלמו כל החברים? כמה רצה לחזור אל הימים שהיו נפגשים לעת ערב לשתות יחד תה ולשוחח. להכין מראש נקודות לדיון, ואחר-כך לסכם. השיחות עם החברים יכולות להאיר פינות חבויות. ולהעשיר את מחשבותיו. הם יכולים להסכים אחד עם השני או להתנגד. לדבר בשקט ולעיתים גם להרים את הקול. נזכר איך התעורר בילדותו לקולות חבריה של אמו. כל יום רביעי היו ידידיה מתאספים בביתם, היו בהם הוגי דעות וכותבי טורים של ירחונים מקצועיים. וכשאביו היה מגיע היה מתבל את הדיונים באפיזודות על מלחים חולים, קיבועי שברים בלב-ים ומפגשים על החופים. אהב להקשיב למלמול שהיה נע כמו גלים, המיה שקטה עולה ויורדת ולעיתים מתרוממת ומתנפצת בצעקות על הסלעים המלוחים. אהב את הלילות ההם. פעמים רבות חשב שגם הוא, כשיהיה לו בית, ככה יירדמו בביתו הילדים. יספגו אוירה שתכוון אותם למעשים גדולים.

 

בימים הראשונים בחדרה, היו מתאספים לאחר חפירת תעלות הניקוז ועידור האדמה בבית הפועלות מסביב לשולחנות ושרים, צוחקים וצועקים אחד לשני בבליל שפות. בימים ההם השפה שימשה כמקפצה להיכרויות חדשות וסידורים הכרחיים. תמיד היה מי שיתרגם, פה ושם הצליח לרשום לעצמו מילים חדשות. הלגה קלטה מהר ממנו ועזרה לו בכל מה שידעה. ימים יפים, קצרים ויחפים ממחשבות. ימים של הסכמות בינו ובינה. ובכלל, חרף כל מה שאמרו כולם בגרמניה, ובניגוד לכל הציפיות, הלגה דווקא שרדה את התקופה הראשונה בחדרה. המגורים בבית הפועלות היטיבו עמה. היא אהבה את המפגש הססגוני עם החלוצים שהגיעו מפולניה ורומניה ובייחוד מברית המועצות. קלות הראש והיצריות המתפרצת, השמחה וההתלהבות היוו ניגוד מרענן לנוקשות המסויגת שהתרגלה לה בביתה. "את כמו נערה מסוחררת במסיבה נצחית" אמר לה והיא צחקה והרגישה מאושרת אף יותר מאשר ביום חתונתם.

 

ביום חתונתם שוחח שיחה אחרונה עם אהבתו מההכשרה. אילזה ישבה מולו ודמעות בעיניה. "מה בוער?" לחשה, "ההכשרה ממשיכה והקשר שלנו בחיתוליו. נכון שלהלגה בוער לצאת מהבית, אבל אתה ואני לא חייבים לה כלום".

"את לא מבינה שהישיבה הזו על הגדר מנת חלקי כל החיים" אמר מנסה לנבור בסיבותיו העלומות. "הלגה מציעה לי להתקדם בדרך ואילו את מציעה שנתיישב בצד".

אחרי שאמר מה שאמר עלו עוד מילים. מילים שלו או אולי שמע אותן ממישהו אחר? כבר לא זכר. "נקודת מפנה". "הזדמנות לשינוי". "עולם חדש". מילים גדולות. כבדות משקל. הוא האמין בכל תג של כל מילה בנפרד ובכולן ביחד. אפילו שעכשיו, מול מכונת הכתיבה, הן נשמעות קצת כמו סיסמאות. משונה, איך שהזמן הופך גם את המילים לקצת סמרטוטיות, לא רק את הבגדים ואת עור הגוף... יוסף מתח את הרגל השמאלית שהתהדקה מתחת לימנית והרגיש בעקצוץ מטפס מבהונותיה לעבר כל כף הרגל. עכשיו כשגופו כפוף ומכווץ מול מכונת הכתיבה חשב שוב על הטיעון של הלגה. הלגה שהצליחה ללמוד במהירות מילים חדשות לא התרגשה כלל מכישרונה. "אלו רק מילים יוסף", אמרה בהינף יד מבטל, "אני לא חושבת שהמילים הן שבונות מדינה. אולי זאת הבעיה של הגלות, יוסף, מרוב אימוני המחשבה נהיה לנו כזה שכל פתלתל ומעוקל וכל הקשרים והחיבורים והחידודים האלה הפכו אותנו לאינאונים אחד כזה" - פתחה זרועותיה לצדדים – "גדול".

אולי באמת הוא צריך להניח בצד את מכונת הכתיבה. לעטוף אותה היטב בתוך ציפית של כר כדי לשמור על המקשים מפני האבק והלחות שעלולים לחבל בגמישותם ולהניח עכשיו למילים כי יש פעולות שצריך לפעול? אולי כך יצליח להרדים מילים גרמניות כדי שיהפכו לשפה זרה? אבל איך שצצה המחשבה הזו, מיד עלתה מחשבה מנוגדת. שפה לא נרדמת רק בגלל שהגוף עסוק בפעולות, ולהרדים את מחשבותיו לא יוכל בהינף יד.

 

יוסף קם מהכסא, רצה למתוח את השרירים כשלפתע התקפלה רגלו השמאלית והוא צנח בחזרה על המושב. תחושה קוצנית כמו אלף נמלים שמטפסות מכף הרגל במעלה הקרסול והשוק עד לברך ערערה את יציבותו. הוא הסתכל על הרגל וחשב: האם יש מילה שתתאר את התחושה הזו ברגל? הנה, עוד מילה שחסרה לו. אם ישאל את הלגה היא בטח תצחק על תהייתו: "למה חשובה לך המילה? תקשיב למה שהרגל שלך אומרת, זה לא הזמן לשבת ליד המכתבה. קום, לך, הפעל את הגוף". יוסף לא היה בטוח בצדקתה. אם הוא רוצה שפה חדשה, צריך שיחשוב בעזרתה את מחשבותיו, יעשה מאמצים למצוא מילים שאינן אך ורק פעולות של עבודה ושל חיי היום. צריך שיכתוב את המילים, ובמקומות שחסרות מילים, ייעזר באנשי המילון, יחד אתם יחפש מהו המונח המדויק. האם יש כזה? אולי חסרה מילה בשפה המתחדשת? אולי עוד לא המציאו את המילה שתתאר את העקצוץ שברגלו?

 

ברגע ההוא שקע יוסף בפנטזיה משלו. ראה איך הוא, העולה החדש מגרמניה, עוסק במלאכת הארת המילים החסרות. ומי יודע, אולי גם ממציא מילים חדשות. ושוב נזכר בצלילים הפעמוניים של השם "עזיזה", צלילים שמעולם לא שמע בשפת אמו. כדי להמציא מילים חדשות אתה צריך להכיר היטב את צלילי השפה, מקורותיה וקשריה לאדמה שבה נבראה. רק אם יצליח להפוך עצמו, איש בן עשרים וארבע לתינוק בן יומו, יש אולי סיכוי שייוולד מחדש לתוך השפה המקומית. שפה חדשה שתתנגן בגרונו, בחכו, בין שיניו ועל שפתיו, ראשונית כמו שפת אם. יום יבוא ושפת המקום תקלח בפיו ובמחשבתו. ויחד עם האדמה שתניב והמדינה שתקום הוא יוכל להתפנות כדי לכתוב רעיונות חדשים שיעלו בדעתו.
 

דקה ארוכה עברה ואף מקש לא תקתק

דקה ארוכה עברה ואף מקש לא תקתק

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם