הרהורים אודות האפליה 13.9.10

בס"ד

בעקבות התגובות להן זכיתי אודות מאמרי בדבר הבנות מעמנואל, החלטתי לכתוב מאמר נוסף המבהיר ומחדד את טענותי. אבקש מהקורא להקדים ולקרוא את מאמרי הקודם ואת התגובות לו קודם לקריאת מאמר זה, אשר מתמקד במענה לתגובות ובהבהרתן.
מאמרי זה יתמקד בנקודות הבאות, בהתאם להערות הקוראים:
*אפליה קיימת בכל תחומי חיינו ובמקרים רבים היא אף הגיונית ומתבקשת.
*שוויון הזדמנויות הינו הבסיס לאפליה. לעתים יש צורך בהתערבות רגולטורית למניעת האפליה, "ויאמר משה אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה אשר הינה שלילית ולא אנושית. לעתים האפליה הגיונית, ולעתים ההכרעה בשאלה האם האפליה לגיטימית או לא אינה כה פשוטה.
*חשיבות השימוש בסגנון חד משמעי לצורך בהירות מוסרית.

נפתח בנקודה הראשונה אפליה לגיטימית.
מדינת ישראל החליטה כי ברצונה ליישב אוכלוסיית נוודים בדואית ולשם כך הקצתה משאבים רבים למטרה זו. המדינה הציעה למשפחות בדואיות לרכוש בית בתנאים חריגים ביותר ואף נטלה על עצמה לשאת בעלויות הקרקע, הפיתוח, התשתיות ובניית מבני הציבור. יהודים נפסלו מלזכות בתנאים אלו. קצין יהודי המשרת בקבע עתר לבג"ץ בטענה כי ברצונו לרכוש אף הוא בית בישוב וכי אין כל הצדקה למנוע ממנו לבצע את הרכישה. בג"ץ קבע כי מדובר כמובן באפליה, אולם היא מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במטרה החברתית העומדת ביסודה.
http://www.aharonbarak.com/a1777-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%91-%D7%9C%D7%94%D... ).
דוגמה נוספת לאפליה לגיטימית הינה אפליה מתקנת. כאשר זרם חברתי מסוים מופלה לרעה בהקצאת משאבים ציבוריים ומקופח בחלוקת העוגה התקציבית, אין די בהפסקת האפליה הבלתי לגיטימית, אלא יש צורך גם באפליה מתקנת, על מנת לפצות את הנפגעים ולאפשר להם לגשר על הפערים אשר יצרה האפליה הקודמת. כך למשל כאשר המדינה מאפשרת לשמאל הקיצוני להפעיל תחנת רדיו פיראטית הרומסת את החוק ("חוק הרדיו והטלגרף" ובמועד מאוחר יותר "חוק הרשות השנייה") ומצד שני, רודפת ונלחמת בכל אמצעי אכיפה אפשרי כנגד תחנת רדיו של הימין. מדובר באפליה פסולה, תוך אכיפה סלקטיבית, המונעת משיקולים פוליטיים פסולים וכך נוצר הצורך באפליה מתקנת.
הטענה כי "כל אפליה הינה פסולה" הינה ילדותית למדי ומתעלמת ממגוונות ומורכבות חיינו. המעניין הוא כי דווקא המקור למילה אפליה בשפה העברית הינו של אפליה טובה ורצויה ויאמר משה אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ובמה יוודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות, ל"ג, ט"ו. פרשת "כי תשא").
לו בית הספר בעמנואל היה מונע מתלמידות ספרדיות ללמוד במגמה החסידית בשל צבע עורן (כפי שבג"ץ רצה שנאמין) הרי זוהי אפליה פסולה, המונעת משיקולים זרים ולא לגיטימיים. לעומת זאת, כאשר בית הספר מונע ממי שאינן שייכות לחסידות מסויימת ללמוד במגמה בלא קשר לצבע עורן הרי שמדובר באפליה לגיטימית. אפליה לגיטימית זו נועדה להגשים זכות בסיסית למדי, הזכות לחיות בגן עדן של שוטים המנותק משאר העולם מבלי לפגוע באיש. הזכות לאפשר להם לנהל את חייהם הפנימיים בלא התערבות בתכני הלימוד ובלא כפיית תפישות עולם הזרות להם. לשון אחר, אם אתה רוצה ללמוד איתנו עליך להצטרף אלינו, לחילופין, אתה יכול לחיות את חייך ולהניח לנו לנהל את חיינו כרצוננו (הרחבה במאמר המקורי).
באותו אופן נוכל לבחון דוגמת ראי. נניח כי כמה מתנחלים (אופס... סדין אדום) מעוניינים ללמוד בבית הספר הערבי הקרוב לביתם הידוע ברמת הלימודים הגבוהה שלו ובהעשרה התרבותית המעמיקה לה זוכים תלמידיו. האם כמה מראשי הצרחנים נגד בית הספר בעמנואל היו יוצאים חוצץ כנגד כל נסיון למנוע מהם להגשים את משאלתם? או שמא היו שופכים קיתונות של רותחים על אותם פרובוקטורים, מחרחרי מלחמות, פנאטים חשוכים , פשיסטים, קומוניסטים, מרכסיסטים, טרוציסקים, לניניסטים ונרקיסיסטים?

עתה נעבור לנקודה השנייה אפליה ושוויון הזדמנויות.
שוויון הזדמנויות משמעותו ליתן לכולם את אותה ההזדמנות. הבעיה בכך היא שלא כולם יכולים לנצל את ההזדמנות באופן שווה. אם ניתוח מציל חיים פרטי עולה מאה אלף דולר, העובדה שהאפשרות הזו פתוחה לכולם בלא תלות בגזעם או דתם איננה מסייעת בהרבה לקשיש ערירי ועני. העובדה שכל אחד יכול לנסות ולהיות כלכלן בכיר או מנכ"ל על לא תשנה את העובדה שרק מעטים יוכלו לעשות זאת ואנשים אחרים יאלצו להסתפק בתפקיד בכיר פחות ומשכורת מצומצמת בהרבה.
כאשר לכולם ניתנת אותה ההזדמנות להצליח בחיים, התוצאות תהיינה שונות באופן קיצוני מאחד לשני. משמעות הדבר הינה כי אנשים מסוימים ייהנו מתנאי חיים עשירים חומרית ואחרים יאלצו להסתפק במועט כל ימי חייהם. זוהי ההפליה עליה דיברתי והיא אף הולמת היטב את הפרשנות שנותנת ויקיפדיה למושג, פרשנות אשר בטעות עומתה עם דברי באחת התגובות. עושר הינו בהחלט מושג סוציאלי המקנה זכויות יתר רבות הכוללות חוסר שוויון בפני החוק (עורכי דין צמרת), השפעה פוליטית (קשר הון ושלטון) וכמובן את זכות היתר לאכול במסעדות מסוימות.
שוויון זכויות, לעומת זאת, משמעותו כי כולם ישתכרו אותה המשכורת ויזכו לאותן הזכויות (לא ההזדמנויות). איש לא יופלה לרעה, לא בטיפול רפואי, לא בחינוך הניתן לילדים ולא בכל תחום אחר. לא יהיו עניים ועשירים, יפים ומכוערים, בעלי אחוזות פאר וחסרי קורת גג. בקובה אין חסרי בית ואין מובטלים, כולם סתם עניים.
אתן עוד דוגמה אחת לסיום, בה נתקלתי ממש עכשיו. רשות התעופה באיחוד האירופי תיקנה ביוני 2008 תקנה לפיה אין להפלות אנשים בעלי מוגבלויות ויש לסייע להם במהלך שהותם בשדה התעופה. ההדגשה שלי) (http://www.eutrio.be/travelling-air-european-union-know-your-rights)
מאיזו אפליה בדיוק מבקשת התקנה להגן עליהם? התשובה הינה פשוטה, האפליה שתווצר בהכרח ממצב של מתן הזדמנות שווה לבריא ולצעיר כמו לחולה ולמוגבל. הזדמנות שווה לטפס באותן המדרגות, לעמוד באותם התורים ולסחוב את אותם המטענים. מתן אותה ההזדמנות לבעלי יכולות שונות מוליד בהכרח אפליה. לאפשר לכולם להגיע למטוס משמעותו מתן זכות שווה לכל, לא הזדמנות שווה.
בבואי לעלות לטיסה לפני מספר ימים, הבחנתי בשני תורים שונים לעלייה למטוס. תור קצר מאוד, כמעט ריק המנוהל על ידי דיילת יפהפיה, המיועד לטסים במחלקה ראשונה בלבד. בנוסף אליו, היה עוד תור, ארוך כאורך הטיסה והמיועד לשאר הציבור. מדובר באפליה מובהקת הנובעת משיקולים כלכליים (מוצדקים ביותר, חשוב להדגיש). האמנם לכל אחד יש זכות ויכולת בחירה באיזה תור לעמוד? האם הוגן יהיה לכפות על חברה מסחרית שלא להפלות בין נוסעים על רקע כלכלי בלתי פוגעני ובכך לפגוע באינטרסים הכלכליים שלה? אולי בברית המועצות לשעבר, לא במערב.
הדיון במקרי ביניים עשוי להיות מרתק ביותר אולם אנו נשנה דרך קצרה ונשאיר זאת לפעם אחרת.

נעבור עתה לנקודה השלישית בהירות מוסרית בעידן ליקוי המאורות וטשטוש המושגים בו אנו חיים.
באחת התגובות הותקפתי קשות על השימוש בביטוי התלמודי "עפר לפיהם", אשר לעניות דעתי, התחייב בנסיבות העניין. אני חושש כי ההתקפה עלי נובעת מסוג של אטימות מוסרית ולכן חשוב לי להבהיר את העניין. דברי במקור היו: "האם יצאת לרחובות כשחבורת מושחתים עקרה יהודים מביתם בגוש קטיף רק בשל היותם יהודים? האם חסמת כבישים במחאה על הרס חייהם? על כך ש"אנשי רוח" ידועים ראו בכך לא יותר מאשר "מעבר דירה" (עפר לפיהם!)?"
התגובה לדברי אמרה: "קשה מאד להתייחס ולהגיב על סילוף עובדות ועל האיחול "עפר בפיהם" (לאנשים שחושבים אחרת מהכותב)...כאשר מקיימי חוק הם "חבורת מושחתים" בעיניו...".
נניח שמישהו היה מלגלג על נפגעי האסון בהאיטי ואומר עליהם: "הם בסך הכל צריכים לעשות רמונט בבית". על נפגעי רעש אדמה היה אומר: "קצת ריקודים, לא ביג דיל" וכדומה. האם גם אז היה טוען מאן דהו כי יש להקפיד בכבודו של המלגלג באשר הוא "בסך הכל חושב אחרת", כדברי התגובה לדברי?
אולי הדבר עשוי להפליא כמה אנשים אולם בחוגים מסוימים אמירות מעין אלו תחשבנה לאטימות במובנה המכוער ביותר. אטימות המלמדת על קהות חושים, על רשעות ואכזריות, על היעדר אנושיות מינימאלית.
משום מה כאשר מדובר ב"מתנחלים" יורד מסך של אטימות מרושעת על התודעה ומונע מעבר קרני חמלה אלמנטאריות .
כיצד יכול אדם לומר על מישהו שחלומו נופץ, שכל רכושו נשדד ממנו, שפרנסתו וכבודו נלקחו ממנו, שאולץ לעזוב את ביתו על מנת לנקות את האזור מיהודים שהוא "בסך הכל עובר דירה"?!
סהדי במרומים, כיצד יכולה מישהי לשמש כמגשרת חברתית אם היא חסרה את הרגישות המינימאלית לחוש בעצמה את הגועל המוסרי שיש באמירה שכזו? אני מציע לאנשים מסוג זה ללכת ולבקר משפחה כזו שעולמה חרב עליה, ששני ההורים מובטלים ושהילדים אינם מסוגלים להיקלט באף מסגרת. משפחה מתפרקת כזו שכספי הפיצויים שלה נאכלו זה מכבר. אולי כדאי לשאול אותם באופן אישי, איך זה לעבור דירה?
לו הייתי יוצא כנגד מישהו התומך בהתנתקות ניתן היה לטעון כנגדי כי "הוא בסך הכל חושב אחרת ממני", אולם אני יצאתי כנגד ליקוק שפתיים בהנאה אל נוכח חורבן עולמו של האחר.
בסיום התגובה ננזפתי על כי איחלתי טוב לעם ישראל בלבד ולא לכו-לם. אח, איזו נופת צופים. דומני כי לא ניתן שלא להיזכר באחאב, מלך ישראל, המשחרר באצילות את בן הדד אויב עמו לאחר הניצחון.
"ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך" (מלכים א', כ', ל'-ל"א).
הדד הנקלה פגע קשות בישראל ואף הוסיף ופגע לאחר שחרורו. אותו אחאב, ההומניסט האצילי, המשחרר ברוב חסדו את בן הדד, רוצח כמה פרקים אחר כך את נבות היזרעאלי, על מנת לשדוד את כרמו.
מבלי להתייחס לאדם ספציפי, אני סבור כי קיימת בחוגים מסוימים בעיה קשה של משבר זהות ואובדן דרך. זוהי בעיה של טשטוש גבולות בין רע לטוב, של גרימת עוולות במסווה של הומאניות מזויפת, של גזענות, אשר כביכול מתנגדת לאפליה, עליהם קורא הנביא "הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע: שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיהו ה', כ'). כל אלו מחייבים אמירה מוסרית גאה וברורה כנגדם.
"הרצחת וגם ירשת?!" שואל/ מתקיף אליהו הנביא את אחאב בחוסר תקינות פוליטית משווע, ומחזיר אותנו בכך למחוזות של שפיות מוסרית.
עפר לפיהם של הרשעים, עפרא לפומיה! חשוב למנוע כל אי הבנה בעניין זה.
דומני כי לא נותר לנו אלא לאחל מצד אחד שנה טובה לעם ישראל, שנת בהירות מוסרית, שנת הבדלה בין טוב לרע ומצד שני, שנה רעה, אבל ממש רעה, לאויבי ישראל.