יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

כל הבלוגים كل المدونات

מה שלא הולך בכוח... 5.9.10

 

"צר לי רק על הילדים שלהם", אמר הפיל משולם והשפיל את אוזניו - "ילדים כל כך חמודים! ותמיד הם נגררים אל תוך כל השביתות והמהפכות והמלחמות שלהם, ולבסוף עוד מתפארים: הכל למען ילדינו, למען עתיד טוב לילדינו! חוצפה שכזו, מה?" (אריך קסטנר, "עֲצֶרֶת החַיות").

שנת הלימודים החלה. בערב היום האחרון של חופשת הקיץ תלוי היה איום השביתה של ארגון המורים העל-יסודיים ורבים מהתלמידים והמורים לא ידעו לאיזו שעה לכוון את צלצול ההשכמה לבוקר שלמחרת.

רן ארז, יו"ר הארגון (בו גם אני חבר, מתוסכל ומבויש כל שנה מחדש...) התפרץ בזעם בבית הדין לעבודה ותקף את במלים קשות את האוצר, את שר החינוך וכמובן את בית המשפט עצמו, שאסר על השביתה.

כמה ימים לפני הסצנה של "רן הזועם", ישבנו ב"ימי היערכות" של צוות המורים בביה"ס שלי, שנערכו גם הם תחת הוראת ארגון המורים לחבריו לא להשתתף בהם. אחד הנושאים לדיון היה ההתמודדות עם בעיות אלימות בביה"ס, והוחלט לנסות את הדרך שמציע ד"ר חיים עומר, פסיכולוג מוכר, המבוססת על "נוכחות". מורים יהיו נוכחים בתורנות בפינות שונות בביה"ס בשעות ההפסקה, ובכך יחזקו את תחושת הביטחון של התלמידים, יגיבו לאירועים וגם ייצרו קשר אישי. במאה בתי-ספר אחרים בצפון לעומת זאת, הוכנסו מצלמות טלוויזיה לאזורים שונים אשר ישדרו את המתרחש בפרוזדורים היישר לחדר המנהל. כלומר להפך מ"נוכחות", הולכים כאן על הרתעה, איום ופיקוח מרחוק. זאת כמובן במסגרת "המאבק" נגד האלימות, מילה שונה במשמעותה הלוחמנית והאלימה מהמושג "התמודדות".

בשני בתי ספר יסודיים בכרמיאל לא נפתחה השנה. עקב ויכוח בין משרד החינוך והעירייה בנוגע למימון הסעות תלמידים, הוחלט להשבית את הלימודים בהם בתחילת השנה. המשותף בין שלושת הנושאים – השביתה, המצלמות, המאבק על הסעות הוא אחד: כוח. המסר הנקלט בקרב הילדים ברור גם הוא: מבוגרים פותרים בעיות בכוח – שביתה, איומים, הרתעה. מאחר ולנו המבוגרים חשוב מאוד להוות דוגמה לילדינו, יש אפוא מקום לסיפוק – הילדים מבינים אותנו מצוין ורוצים להיות כמונו. תלמיד ביה"ס היסודי "הדקל" בכרמיאל, מבין שההסעה הושגה הודות להפעלת כוח מצד ההורים והעירייה כלפי האיש הרע במשרד החינוך, תלמידי התיכון מבינים שמשכורות המורים ותנאי עבודתם מבוססים על מידת הכוח שיפעילו המורים ועל הנזק שייגרם לחינוך, והתלמיד שנוטה "ללכת מכות" בביה"ס או להשחית ציוד, מבין שעליו לעשות זאת ב"שטחים מתים" שאינם מכוסים ברשת מצלמות האבטחה.

האלימות הגוברת בבתי-הספר היא הוכחה לכך שהתלמידים הפנימו את המסר שהעבירו המבוגרים. "מה שאתה עושה מדבר כל כך חזק, שלא שומעים מה שאתה אומר". לפנינו שנה שלמה של חינוך והוראה בה נשתדל לדבר על ערכים נשגבים, תוך שאנחנו מאיימים על התלמידים בשלל אמצעים: בחינות (חשוב לערוך מבחן בתחילת השנה, כדי שיתחילו מיד ללמוד ברצינות), ציונים (להחתים את ההורים על הציון שקיבלת כדי שנדע שלא הסתרת אותו מהם), שיחות אזהרה וקשר עם קצין משטרה בתחנה הסמוכה. בשנים האחרונות שוכללו מאוד גם תוכנות מחשב מתוחכמות ("משוב") המאפשרות שליטה מתמדת בנתונים אישיים של תלמיד – נוכחות והיעדרות, תקריות בשיעור וכדומה.

נראה כאילו ההתקדמות הטכנולוגית במצלמות ותוכנות מחשב מביאה ליותר שליטה בנעשה בביה"ס, אך למעשה זוהי עדות עצובה לאובדן הקשר האישי, פחד, ותחושה של חוסר אונים מצד המבוגרים. בספר "עצרת החיות" בו פתחתי, מתאר קסטנר את ניסיונן של החיות לגרום לבני האדם לחדול מלהילחם, למען עתיד ילדיהם. אך המשימה נכשלת שוב ושוב כי בני האדם, מתברר, אוהבים את המאבק ולא מעונינים בתוצאה שניתנת להשגה גם באמצעים אחרים. שנת הלימודים נפתחה בכוח. יש סיכוי לשינוי הכיוון הזה אם נשכיל להבין את חולשתו.

 

school1.jpg

school1.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם