עדיין ניתן ללמוד מן הטבע

שאלות אלו ואחרות מעמידות אותנו במצב קצת מביך, הן מציבות אותנו "עירומים" אל מול המציאות אותה יצרנו סביבנו. מציאות שרובה מורכבת מעולם החומר, מרדיפה אחר מטרות זמניות וחולפות (כסף, רכוש, מעמד חברתי), בעוד שלמעשה המציאות מכילה עוד הרבה רבדים מעבר...
המציאות, כפי שאנו מכירים אותה, כוללת את אותם חלקים שנגלים לעינינו: מינרלים, צמחיה, בעלי חיים ובני אדם; אך היא גם כוללת חלקים נוספים, סמויים מן העין, עדינים יותר, כמו למשל: חוקי הטבע וערכים נאצלים. אם נבצע חלוקה גסה, אז נאמר כי המציאות מורכבת משני מישורים: עולם החומר ועולם הרוח. וכמו המציאות, כך גם האדם, מורכב משני חלקים אלו.

מדוע אם כן, אנו מסתפקים רק בלחיות מישור אחד מההוויה כולה ? וכיצד נוכל לחזור להכרה ולחיות את הוויתנו השלמה ?

רבים מאיתנו לא באמת מסתפקים בלחיות רק חלק מהמציאות, לרבים יש את התחושה הטבעית שיש עוד משהו מעבר, שיש דבר אמיתי ועמוק אותו עליהם לגלות, שלא יתכן שחייהם נראים בצורה מסוימת וליבם נמצא במקום אחר. הדואליות הזו, הפער בין מה שהם מבינים שצריך להיות, לבין מה שקורה בפועל, לא נותנת להם מנוח, אז הם יוצאים לחפש, לחפש את הלב...
הם מחפשים ומחפשים וכמו ברוב המקרים – מה שנימצא "מתחת לאף" הוא גם מושא החיפושים - הטבע. אין הכוונה רק לטבע החיצוני, הנגלה, אלא גם לטבע הפנימי, הנסתר, זה שקושר אותנו למהות האנושית ומזכיר לנו תכופות את תפקידינו כבני אדם.
המפתח שיעזור לנו להתקרב לטבע הפנימי של עצמנו, הוא הידוק וחיזוק הקשר עם הטבע החיצוני, עלינו לשוב ולצאת אליו, להתבונן בו ופשוט להיזכר... הכיצד ?
הטבע עבורנו הוא מראה המשקפת לנו כיצד יש לנהוג ולחיות. הטבע עצמו אינו חי את הדואליות אותה אנו חווים: העץ לא מתלבט אם להניב את פירותיו מדי אביב, המים אינם מחליטים כך פתאום לעצור ולזרום בכיוון ההפוך, השמש לא מתעוררת עם מצב רוח ירוד ובוחרת שלא להקרין את אורה.
בטבע אין פער בין המהות הפנימית לבין הביטוי החיצוני, הטבע יודע לבטא כלפי חוץ ולתפקד בהתאם למהות שלו.
הטבע הוא ישות שלמה שמתפקדת על פי כללי האתיקה, כלומר: מצייתת לחוקי הטבע. לכל דבר בטבע יש את הזמן שלו: זמן לנבוט, זמן לפרוח, זמן להשיר עלים, זמן לנום.
הטבע חיי בצורה הרמונית: כל מרכיביו פועלים בצורה זו, אין חלק שיכול להתמרד ולהחליט שלא לציית או לפעול בהתאם לחוק אחר. במילים אחרות: החוקים הם חוקים וככאלו הם פועלים על כול דבר בלי יוצאים מן הכלל. על כן, גם אנו בני האדם כחלק מהטבע כולו, צריכים לציית לאותם חוקי טבע ובעזרתם גם לצמצם את הפער שקיים בחיינו.
'ציות לחוקים' משמעו קודם כל לציית לחוק הפנימי, לפיו יש לחיות את מה שנועדנו להיות – בני אדם.
ככאלו, עלינו תחילה לשאול את עצמנו שאלות כגון: מהו תפקיד האדם, מה עליו לבטא, מה מקומו בהיררכיה, מה מייחד אותו וכו'. אך אל לנו גם להתמהמה בשאלות אלו יותר מדי, כי אם להתחיל ולחיות לפי ההבנות אליהן הגענו. בדיוק כפי שהעץ, המים, השמש וכול השאר, אינם מתלבטים בשאלה: כיצד להיות עץ, כיצד לתפקד כמים ומה להקרין כשמש, הם פשוט הינם, כך גם אנו לא צריכים לבזבז יותר מדי זמן בתהיות, אלא להתחיל להיות את מה שאנו אמורים להיות, את מה שאנו יודעים עמוק בלב שעלינו להיות...

מהי המהות האנושית ?
אין דבר בטבע שאין לו תפקיד, תכלית, שאין לו מהות מסוימת ויכולות שמייחדות רק אותו.
האדם הוא היצור המשוכלל ביותר שאנו מכירים, ולו ניתנו יכולות ייחודיות. היכולות הללו מתבטאות בחיבור שהוא מסוגל לעשות בין שני העולמות המרכיבים את המציאות: עולם הרוח ועולם החומר. האדם הוא היחיד שמסוגל לקלוט ערכים גבוהים, עדינים, מופשטים, מעולם הרוח, ולהפכם לממשיים בעולם החומר, על ידי זה שהוא מבטא אותם, הלכה למעשה, ובכך גם מוסיף משמעות ויוצק תוכן לחייו.
מהות האדם היא אם כך, לפעול לפי אותן תכונות ויכולות שמייחדות אותו כאדם: להיות גשר בין הרוח לחומר. המהות מגדירה את התפקיד שלנו: לעשות את החיבור ולהפוך ערכים מופשטים לממשיים.
לדוגמא: יש באפשרותנו לקלוט ערכים כגון: אהבה, יופי, צדק, נתינה, ולבחור ליישם אותם בחיינו, כלומר: לאהוב, להקרין יופי, להיות צודקים ולתת את הכי טוב שיש בנו.
העובדה שהאדם הוא היצור המשוכלל ביותר, אינה מקנה לו את הזכות להיות שונה, לחוש מעל כל דבר אחר בטבע או להחליט לפעול אחרת, אלא להיפך - הייחודיות מקנה לו את החובה למלא את תפקידו, בדיוק כמו כל השאר בטבע. האדם אמור ללכת בדרך המיועדת לו, דרך בה הוא חיי בהכרה לתפקידו, דרך בה הוא חי לפי צו ליבו ודרך שגם תוביל אותו אל האושר...

מדוע בכל זאת קשה לאדם לבטא את מהותו בדומה לשאר הדברים בטבע ?
במזרח כינו זאת: Samudaya , כלומר: ההשתוקקות שלנו להיאחז בדברים זמניים וחולפים.
בין הדברים הללו נכללים: מעמד חברתי וכלכלי, רכוש, משפחה, חברים – אנו "נאחזים" בכל אלו, מציבים אותם כמטרות גבוהות בחיים, עד שדעתנו מוסחת מן העיקר: מילוי תפקידנו כבני אדם.
אין הכוונה שמטרות אלו חסרות חשיבות, אך זה עדיין לא אומר שעלינו "להיאחז" בהם ולשכוח את המטרה המרכזית, אפשר ורצוי לשלב בין השניים.
בנוסף, בין הדברים הזמניים אליהם אנו נקשרים, נכללים גם דברים פנימיים יותר, כגון: סערות רגשיות, פחדים, תשוקות, הרגלים, יצרים – אנו נאחזים גם בכל אלו, נותנים להם משקל רב בחיים, מזדהים איתם, עד שהם גורמים לנו להטיל ספק ביכולות שלנו, לפחד מלעשות שינויים, להירתע ממכשולים ולא להתקדם.
מנגד, נימצא הטבע שאינו "נאחז" בדבר ולכן "קל" לו יותר לבטא בטבעיות את מהותו: הגשם לא חושב מתי לרדת - הוא יורד בזמנו, הזרעים באדמה לא מטילים ספק בתפקידם לנבוט - הם נובטים כשצריך, הדג לא פוחד לשחות - הוא פשוט שוחה, כך גם האדם – לא צריך לחשוב יותר מדי על איך להיות אדם ופשוט להיות אדם !

כיצד נוכל לשוב ולחיות את מהותנו ?
כל שעלינו לעשות הוא לעצור לרגע את מרוץ היום יום, לשפשף את העיניים היטב ולהעיז להביט סביבנו: הטבע "קורא" לנו מכל פינה שנקשיב לו, הוא "מחכה" שנסיר מעט מהיהירות שלנו, שנהיה יותר צנועים, פשוטים, כדי שנוכל להתבונן בו לעומק וללמוד ממנו.
אין דוגמא יותר טובה ואמינה שתוכל להזכיר לנו את תפקידינו כבני אדם, יותר מאשר הטבע.
התבוננות בתהליכים שקורים בטבע יכולה לעזור לנו הרבה בלדעת איך לחיות בצורה טבעית: התבוננות באש יכולה להזכיר לנו כי כל דבר יכול לחמם ולהועיל, ובאותה עת גם לשרוף ולהרוס.
ההתבוננות במים מלמדת אותנו שתנועה ושינוי הם חלק בלתי נפרד מהחיים.
ההתבוננות באדמה מזכירה את הצורך בחיפוש אחר היציבות, אחר הציר הפנימי שלנו.
עלינו לשוב ולהתחבר לטבע, אך לא רק במובן של התבוננות בו, אלא בעיקר במובן של לקחת את ההבנות צעד אחד קדימה ולהתחיל לחיות אותן.
ולסיום, המלצה חמה: צאו אל הטבע ולימדו ממנו!