הלגה מחליטה לעלות - ב' 27.6.10

הפרק השלישי בסיפור "חלום יוסף". לקריאת הפרקים הקודמים

בזמן האחרון יוסף מופיע בבית של הלגה אחת לכמה ימים. הוא פוסע לצידה בגן שבכניסה לבית ומראה לה את ידיו. הציפורנים שלו שבורות ומלוכלכות. הלגה מכסה את ידיו בידיה ומבקשת בצחוק שיסתיר אותן כשייפגש עם הוריה.
"האדמה רטובה וכשעוקרים את העשבים הבוץ נדבק לשורשים, צריך לפורר ולהסיר כל רגב. אבל עכשיו אני כבר מבדיל בין העשבים לעלים של הבצל" הוא אומר בגאווה. יוסף ממשיך לספר על השליח שהגיע מפלשתינה, ועל השירים ששר בעברית בקול צלול מסביב למדורה בלילות. הלגה שותקת ומקשיבה והגוף שלה תוסס מתשוקה. לפעמים כל-כך רוצה להיות שם עם יוסף, שקשה לה להחליט אם היא שמחה שחזר או שאולי עדיף היה לפני שהגיע עם אחיו ואמו לביקור בפעם הראשונה.
"מה את חושבת כל-כך הרבה הלגה? את עוד מתכננת איך לעזוב את הבית שלך? טיפשונת, אין סיכוי שההורים שלך ירשו".

"אז למה אתה בא לכאן?" היא מתפרצת והדמעות ממהרות אחרי המילים. הלגה מפנה את הראש הצידה. יוסף ניגש, מניח יד על לחיה ומשיב בחזרה את הפנים. באצבעות דקות הוא מורח את הדמעות ואומר שאם היא כל-כך רוצה הוא מוכן לעזור. ושנערה כמוה, אפילו שהיא מפונקת, "לא באשמתך כמובן, זה משום שהחיים שלך היו כל-כך קלים, ובכל-זאת נערה עם רצון כמו שלך זה רווח נקי להכשרה. אני אחשוב יחד אתך מה אפשר לעשות".
עכשיו הם צוות. יוסף מספר שאמא שלו קראה לו יוסף בגלל החלומות. כשהייתה בהריון כל לילה חלמה, ובבקרים סיפרה לאביו בפרטי-פרטים את כל החלומות. אחר-כך אמרה שבנה נולד כדי להגשים חלומות. "אמא שלי תשמח לעזור לנו, היא ממש סולדת מהחיים הבורגנים של אמא שלך." הלגה נבהלת. אם יוסף יגלה לאמו שהנה גם הלגה רוצה ללכת בדרכו, היא בטח תספר לבעלה הרופא והוא יצחק ויחשוב שהאחיינית הלגה חולה במחלת הנעורים. אחר-כך הסיפור יגיע להורים ואביה יכעס ושוב ידרוש מאמה לנתק קשר עם אחותה המוזרה. אמה תבכה שמשפחה זו משפחה ואיך היא יכולה לנתק קשרים, 'תראה מה קרה בפעם הקודמת', היא לא מוכנה יותר לניתוק של אחת-עשרה שנים. 'גם אני לא מוכנה' לוחשת הלגה לעצמה, חושבת לאן תוביל אותה השיחה שהיא מתכננת עם אביה.
יוסף מתקדם במהירות. כשראשו אפוף מחשבות כל העולם מסביב נמוג. הלגה מסתכלת על בן-דודה מאחור ומחפשת איך לכווץ את המרחק. מחשבה מרפרפת מתגנבת ומתמקמת בראשה, היא מסתכלת שוב על הגב המכונס של יוסף וחושבת שהוא היחידי שהיא יכולה לדבר אתו על השאיפות שלה אבל עכשיו יש לה סוד. אסור לספר לאף אחד. גם לא ליוסף. בינתיים.

"אבאל'ה, מזמן לא באת להגיד לי לילה טוב ולשאול אותי מה עשיתי היום". זיגפריד צוחק ואומר שהיא כבר נערה, לא תינוקת. "אבל אבא, השיחות אתך חסרות לי כל-כך." הם יושבים בחדר ההסבה. זיגפריד מעשן מקטרת והלגה מחזיקה ספר בחיקה. היא מספרת לו כמה משעמם לה במשך היום וכמה הייתה רוצה לעשות דבר מה מועיל. "אתה זוכר כשנסענו לבית החרושת של הדוד מקס ומה אמרת על אשתו? סיפרת לי שמקס התאהב במלצרית ובניגוד לכל המוסכמות התחתן איתה, ואיך היא המשיכה לעבוד עד שחלתה. תדע לך שאני מעריצה את אינגריד. כזאת חרוצה ויסודית, בזכותה לא היה להם צורך במנהלת משק בית, הכל היא ידעה."
זיגפריד מכיר את בתו ויודע שהיא חותרת למשהו. הוא נעמד, מביט בה לרגע וניגש לדלת. "מרגריטה, תודיעי בבקשה לגברת שתגיע לחדר ההסבה". ברטה נכנסת ומתיישבת על יד בִתה. שתיהן קופצות מהספה כשהוא מרעים בקולו: "מה קורה בבית הזה במשך היום ברטה?" ברטה נשתלת במקומה והלגה הולכת אל הדלת ואחרי כן חוזרת לספה. "באמת, אולי אני צריך להישאר בבוקר ולנהל את הבנק מהבית כדי שאף אחד לא ישתגע". פניו מופנות אל התקרה, אבל ברטה יודעת שעליה הוא כועס. היא מכירה את כל הטיעונים על החינוך הקלוקל וכמה היא רכה במיוחד עם בת הזקונים. היא לא מעיזה לענות כשהוא מתפרץ.
זיגפריד יוצא וטורק את הדלת. ברטה ממהרת אחריו. הלגה יודעת, אבא ייגש עכשיו אל חדר הכניסה, ילבש מעיל, יחבוש מגבעת ויצא במרכבה אל הבנק הסגור. אמה לעומת זאת תמהר במדרגות כדי להסתגר בחדרה. הלגה יוצאת מחדר ההסבה ונעמדת במעלה המדרגות. קשה לה לשמוע את קולו המרעים של אביה, לראות שוב את הדלת הסגורה. 'די, נמאס' היא לוחשת לעצמה, 'הפעם אני לא מוותרת' ויורדת במדרגות. 'את יכולה להישאר בחדר שלך כמה שאת רוצה! לי יש עכשיו מה לעשות.'

בעיניים נוצצות היא מחפשת את גברת מנהיים. לא אכפת לה אפילו כשסוכנת הבית מפנה אליה את גבה ולא מוכנה לענות. במשך יומיים עוקבת הלגה אחרי גברת מנהיים שעובדת בשקט כאילו לא רואה שהלגה הולכת אחריה לכל מקום. בסופו של דבר ברטה נשברת. מזמינה את גברת מנהיים לחדרה, ואחר-כך מתקשרת אל הדוד מקס כדי להמליץ לו על סוכנת הבית הותיקה. מאז שאינגריד אשתו שוכבת במיטה בלי לזוז, סוכנות הבית מתחלפות שם בכל שבוע, וגברת מנהיים, רק היא תצליח להציל את המצב.

לקריאת הפרק הבא - לחצו כאן