אפליה ומשטרים חשוכים 19.6.10

לפני שבועיים מלאו ארבע שנים למותו של שקד ז"ל, בננו (אורית וקובי וינר), אח לאמיר, מעין, צפריר ואסף, מקבוץ מזרע.
מבלי להתכוון לכך, תהא רשימה זו עבורנו, חלק מצוואתו המוסרית והפוליטית של שקד.
האתר לזכרו של שקד : www.shaked-wiener.co.il

אפליה ומשטרים חשוכים מאת שקד וינר ז"ל

שם המאמר עליו אכתוב, הוא "סתימת פיות", והוא נכתב ע"י אייל גרוס , שהוא מרצה למשפט חוקתי ומשפט בינלאומי באוניברסיטת תל-אביב וחבר בהנהלת "האגודה לזכויות האזרח" בישראל.
המאמר פורסם ב – 3.12.2002 במדור דעות של YNET בעקבות החלטה של שר הפנים דאז, אלי ישי, מתוקף "חוק העיתונות", לסגור את עיתון התנועה האיסלמית "סוות אל-חאק ואל-חוריה", בטענה שהעיתון פרסם דבר הפוגע בשלום הציבור.
המאמר עוסק בחופש ביטוי וחופש העיתונות (שתי נגזרות של הזכות לחירות).
חופש העיתונות, פירושו החופש של עיתונים וגופי תקשורת אחרים, להביע דעה ועמדה.
חופש הביטוי, פירושו להביא לידי ביטוי את חופש הדעה והמצפון ברבים. חופש הביטוי מתבסס על העיקרון, לפיו חופש הדעה והמצפון נפגעים, כאשר אין לאדם אפשרות להביעם ברבים.

המאמר עוסק במספר מקרים, בהם גופים ממשלתיים, פעלו באופן לא דמוקרטי, ע"י שימוש בחוקים מנדטוריים מתקופת הבריטים, ותקנות לא דמוקרטיות, כדי לסגור עיתונים או לצנזר סרטים שנראו להם בעיתיים. המשותף לכל אותם סרטים, עיתונים וכו', שכולם הביעו דעות פרו-פלשתינאיות בסכסוך הישראלי פלשתינאי. הכותב יוצא נגד הרדיפה הזו בישראל, אחר גופי תקשורת פלשתינאים.

דעת הכותב היא, שבמדינה דמוקרטית, אין מתפקידה של הממשלה, (שר או גוף ממשלתי אחר), לסגור עיתון או לצנזר סרט, או לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות בכל צורה אחרת.
נימוקיו הם, שבמדינה דמוקרטית תפקידו של בית המשפט להחליט בנושאים כאלה, כלומר – זכות המדינה להגיש כתב אישום פלילי נגד העיתון, או הבמאי, ויהיה עליה להוכיח, שאכן יש פגיעה בשלום הציבור.

נימוק נוסף שלו הוא, שכל הפעולות המוזכרות, נעשו על פי תקנות וחוקים מנדטוריים מימי הבריטים, כמו "חוק העיתונות", או "פקודת סרטי הראינוע". תקנות אלו הן ישנות, לא עדכניות, שייכות לתקופה בה לא הייתה בארץ דמוקרטיה והם נותרו רק בגלל שאין לישראל חוקה.
עוד נימוק חשוב של הכותב הוא, שיש לעצור את ההליכים האנטי-דמוקרטיים האלה, כיוון שהם מעמידים את הדמוקרטיה הישראלית השברירית בסכנה. נכון, שכרגע הפעולות נעשות רק כלפי ערבים ישראלים, אך לא מן הנמנע שבעתיד יופעלו נגד כלל האוכלוסייה.

דעה מנוגדת (לא מופיעה במאמר) הייתה טוענת, ש"שלום הציבור" חשוב יותר מ"חופש הביטוי" ו"חופש העיתונות". הטוענים נגד אייל גרוס היו מנמקים התנגדותם בכך שהמקרים המוזכרים, של עיתון התנועה האסלאמית, או הסרט "ג'נין ג'נין" , היו מקרים בוטים של הסתה, פגיעה בשלום רוב הציבור, ואולי אפילו אנטישמיות.
עוד היו יכולים להוסיף, שסרט כמו "ג'נין ג'נין" פוגע בזכות לכבוד ולשם-טוב, כיוון שהוא מכפיש את שמם של חיילי צה"ל, שלחמו בג'נין ב"חומת מגן" (וחלקם אך איבדו את חייהם), בלי לתת להם אפשרות להגיב.

לדעתי צודק אייל גרוס. ראשית, כיוון שלא יכול להיות, שמדינה המתיימרת להיות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", יש בבסיסה חוקים אנטי דמוקרטיים בעליל. וכפי שאייל גרוס אמר, ביטול התקנות המנדטוריות, אין פירושו שלא יהיה פיקוח כלל. פירושו שיהיה זה באחריות בית-המשפט לקבוע, האם יש פגיעה ב"שלום הציבור" או לא, כפי שצריך להיות. בנוסף, אני חושב , שהמקרים המתוארים מראים, כיצד האפליה ממנה סובלים ערביי-ישראל , באה לידי ביטוי גם בתחום של העיתונות וחופש היצירה. כמו בכל תחום אחר במדינה, יש להפסיק את האפליה הלא צודקת בין ערבים ליהודים, או כבמקרה זה, בין עיתונים יהודיים לעיתונים ערביים.

גופי צנזורה ממשלתיים, מקומם במשטרים דיקטטוריים חשוכים ולא במדינה דמוקרטית.

*המאמר נכתב ע"י שקד וינר ז"ל כמטלה לימודית בהיותו תלמיד תיכון.