שומרי משפט הוא היום הארגון היחיד בישראל המשמיע את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם. הארגון נוסד בשנת תשמ"ט (1988) ומונה כיום כמאה חברים – רבנים מוסמכים וסטודנטים לרבנות.שומרי משפט אינו ארגון פוליטי מפלגתי. מידע נוסף על הארגון: http://www.rhr.org.il/page.php?name=about&language=he
English follows Hebrew
יש החיים על הכלל "אני רואה משמע הדבר הקיים". האם נכון הדבר? האם רק הנראה לעין הוא הקיים? מדוע שני אנשים הרואים את אותו האירוע מתארים ומפרשים אותו אחרת? פרשת השבוע מזמנת לנו דיון חשוב בנושא זה. הן תחילת הפרשה והן סופה עוסקים בראייה ולמעשה במשמעות ובהבדלים בין סוגי ראייה, החיצונית והפנימית וכן בפרשנות האדם את ראייתו.
בתחילת פרשתנו עוסקים במרגלים ובסופה בפרשת ציצית. בשתי הפרשות השפה דומה. תפקיד העין והראייה מובלט.
במדבר פרק יג
(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב:
(לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
(לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
במדבר פרק טו
(לז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: (צבע התכלת מסמל את השמים את מה שלמעלה. ובא לומר לנו בעת שהעניים מושפלות מטה ונתקלות בציצית , הרימו עינכם מעלה שאין הראייה הפנימית אלא אמונה המעלה את האדם מעלה. האמונה הינה ראיה פנימית.)
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: (ראיה פנימית המובילה לזיכרון המוביל למעשה הנראה ולמעשה נוצר כאן מעגל וכפי שכבר אמרו חז"ל - בבלי מסכת מנחות דף מג ע"ב ותניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם... ועשיתם - ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה").
המרגלים בתחילת הפרשה דוברי אמת ומספרים את אשר ראו חיצונית. הרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות, הידועה גם בשם ש"שמונה פרקים" מדבר על חמשת חלקי הנפש, כאשר החושים, אותם הוא מכנה "הכוח המרגיש", הם בדרגה הנמוכה משום שהם עלולים להטעות. וגם בחושים יש דרגות כאשר הראייה הינה הדרגה הגבוהה מבין החושים. מעל יש את הכוח המדמה (מלשון דמיון): הדמיון. הכוח שנותרים בו רישומי החושים לאחר שנעלמו מקרבת החושים, והכח שמסוגל לצייר ציורים דמיוניים, שלא יכולים להיות קיימים במציאות. למעשה זו הראייה הפנימית מהסוג האחד אך יש גם את הראייה הפנימית מהסוג השני הראיה של השכל הבריא. ראייה שאינה נובעת מנטיות הלב אלא מתעלה מעליהן.
ברומן הנפלא "על העיוורון" מביא הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו את ההתמודדות עם הראייה העיוורת לכדי קיצוניות. ראייה זו מביא לאנרכיה מוחלטת ואף לשריפת הבית. (ברומן שורפת אחת הנשים העיוורות את בית המשוגעים שם הם שוכנים). רק אשת הרופא הרואה תרתי משמע היא המובילה קבוצה קטנה של שישה עיוורים לתיקון העולם. קבוצה המנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים.
עיוורון הינו לא התמונה המשודרת אל המוח אלא פרשנותה או ליתר דיוק אי היכולת לפרשה בצורה הנכונה. יש דוגמא ששמעתי בעבר. מישהו רואה אדם שוכב ואדם אחר עומד מעליו וחותך את רגלו. אדם זה כאשר נשאל מה ראה, תיאר ואמר ראיתי אדם אכזר המתאכזר לאדם אחר וחותך את רגלו. יכול להיות שהוא צודק אך יכול להיות ומירב הסיכויים שהוא גם טועה והסיטואציה הינה של רופא הקוטע את הרגל הפגועה כדי להאריך את חיי האדם. לכן לא הראייה "האוביקטיבית" היא המדויקת אלא ניתוחה בראייה הפנימית, לא בדמיון אלא בשכל.
דבר אחר, יכול אדם לראות שפוגעים באדם אחר ולא להתערב משום שהוא "אינו רואה", הוא חושש להתערב זהו עיוורון. עיוורון המוביל לשריפת הבית.
ניתן לומר שהתורה מצווה אותנו כדברי הלל לא להיות עיור לעצמך ואז גם לא נהיה עיוורים לאחר, שנאמר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. כלומר הבט פנימה אל שכלך ואל מצפונך, שאל עצמך מה אתה רואה ועשה זאת כלפי האחר. והשאר לך וראה.
The Blind Man who Sees
There are those who live according to the rule: