במאי, תסריטאי ומפיק סרטי תעודה וסרטי תדמית.
www.eitanwetzler.com
eitan054@013net.net
הגילויים על השחיתות הציבורית, השיתוק המדיני, מעמדה הרעוע של ישראל בעולם, הפערים החברתיים הגדלים מיום ליום, כל אלו ועוד קלקולים שונים אחרים מעוררים את המחשבה על המנהיגות הישראלית בעת הזאת.
בפרק האחרון של הסדרה 24, ששודרה בשבוע שעבר בטלוויזיה, אנו עדים ב"חזרתה בתשובה" של נשיאת ארה"ב כשהיא נוכחת לדעת כי לא כל מטרה מקדשת את כל האמצעים. בפרקים הקודמים בסדרה, חותרת ומקריבה, המנהיגה האמריקאית, אנשים פטריוטים והגונים כמו ג'ק באאור למען מטרה גדולה ונשגבת, השלום, אך בדרך לשם נעשים בשמה ובידיעתה עוולות איומות כשהיא נסחפת מטה מטה אל תהום החטא והפשע.
נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי היה מדינאי ופילוסוף איטלקי שחי בשלהי המאה ה-13 תחילת המאה ה-14. מקיאוולי ידוע בעיקר בזכות ספרו המפורסם "הנסיך" ספר שנעשה עם הזמן למעין ספר הדרכה כללי בפוליטיקה. בחיבור זה תומך מקיאוולי ברעיון שעל הנסיך או המנהיג, לעשות כל מה שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות אתיים.
שנים רבות עברו מאז נכתב הספר אך עקרון זה אשר רבים מצדדים בו שבכל הנוגע לשלטון במדינה, המטרה מקדשת את האמצעים שריר וקיים גם היום; השליט לא צריך לנהוג בצדק וביושר, אלא לנהוג באופן שיביא לו את התועלת הרבה ביותר. נדמה לי כי המוסר היהודי כפי שהועבר אלינו בהר סיני איננו דוגל בחזונו של מקיאוולי. דויד המלך נענש על פשעו כנגד אוריה החיתי ובספר משלי למשל אפשר למצוא את הפסוקים האלה: "שִׁמְעוּ, כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר; וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים. כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי; וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע. בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי: אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ. כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין, וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת".
נושא המנהיגות העסיק פילוסופים ומדענים רבים במשך הדורות. זהו מושג חמקמק שקשה להגדירו במדויק או לעמוד על טיבו ועל מרכיביו. כיום מקובל לחשוב שקיימים סוגים רבים של מנהיגות, שכל אחד מהם מתאים לסוג אחר של מצבים.
יש המדברים על שני סוגי מנהיגים: מנהיגים אישיים ומנהיגים חברתיים. מניעיו של המנהיג האישי הם לשרת את האינטרס העצמי שלו ואילו המנהיג החברתי אינו מונע רק על ידי האינטרס האישי אלא משרת את האינטרס הציבורי. המנהיג האישי מפגין התעלמות מזכויות ומרגשות של אחרים, חסר סובלנות ומאופיין בהתנהגויות נצלניות. המנהיג האישי מעורר אצל מונהגיו רגשות של צייתנות וכניעה ואף יוצר תלות כלפיו. לעומתו, המנהיג החברתי אינו מתעלם מרגשות, ומזכויות הנתינים. הוא מתייחס למונהגיו בצורה שוויונית, מפתח ומעצים אותם.
באוגוסט 2002 הודיע ראש עיריית חיפה אלוף במיל' עמרם מצנע , כי הוא מצטרף למירוץ על ראשות מפלגת העבודה ובעקבות בחירתו ליו"ר המפלגה התמודד בבחירות מול אריאל שרון והליכוד. כמעט מהתחלה היה נראה כאילו זה קרב אבוד מראש אבל מצנע, שקיבל חיזוקים מאנשים רבים בארץ שנואשו מהמצב, האמין באמת ובתמים שהוא יכול לנצח את אריאל שרון הכריזמטי בבחירות לראשות הממשלה.
דמותו של מצנע עשתה עלי רושם רב עוד מתקופת היותי קצין מילואים באינתיפאדה הראשונה. בתקופה ההיא הוא שירת כמפקד פיקוד המרכז והיה נתון בלחץ כפול הן מצד הפלסטינים, שהביעו מחאה בצורת מרי אזרחי על הכיבוש, והן מצד המתנחלים היהודים בגדה המערבית, שראו במצנע אויב ו"אוהב ערבים". דמותו כמפקד שהמוסר והצדק עומדים לנגד עיניו כבש אותי כבר אז.
עם השנים עקבתי אחר פעילותו ומעשיו ועתה ניתנה בידי האפשרות לצלם סרט על התמודדותו מול שרון עבור אחת מתכניות האקטואליה של הטלוויזיה ההולנדית. במשך חודש רצוף עקבתי אחר הקמפיין של עמרם מצנע. ראיינתי אותו, את התומכים בו ואת המתנגדים לו ולדרכו. במובן מסוים עברתי שיעור באזרחות. ניסיתי להתעמק באידיאולוגיה שהובילו שני המועמדים, אם כי נוכחתי לדעת שדרכו של האחד (שרון) הייתה בלתי ברורה לי מלבד רצונו להמשיך ולשלוט (כעבור זמן באמת הפך עורו לגמרי) מבעוד שמצעו של האחר (מצנע) היה בהיר כמיי מעיין זכים.
ישראלים רבים שראיינתי אמרו לי דברים בנוסח הזה: "מצנע יכול להיות ראש ממשלה מצוין בנורבגיה, בישראל אנחנו צריכים מישהו שיפחיד את הערבים בשבילנו".. דמותו של מצנע אכן הייתה יוצאת דופן בנוף הישראלי: ישר, הגון, דובר אמת, מונע משיקולים ציבוריים ולא אישיים גרידא, ובקיצור כל מה שלא נראה מתאים לפוליטיקה הישראלית.
יועציו אמרו לו לא להגיד בפומבי את מה שהוא חושב. אבל הוא התעקש לומר את מה שרצה לומר ללא כחל ושרק. יתכן שהיה צריך להתייעץ יותר. יתכן שהתנהג, כמו שאומרים עליו, בשררה, מנסה ליצור משמעת צבאית בארגון אזרחי. אולי התפרשה התנהגותו כהתנהגות יהירה ובוטה. אני ראיתי בו איש ישר, איש של אידיאליים.. היי טמבל! בזמנים אלו אין יותר מקום לאידיאלים.
אבל מצנע, שהבטיח בתחילת מאבקו לראשות מפלגת העבודה שיתמיד ושהוא רואה עצמו כרץ למרחקים ארוכים, נכנע, בעיקר אני מעריך, בגלל המקלות ששמו בגלגלי מרכבתו אנשי מפלגתו שלו, וחודשים ספורים לאחר הבחירות מול שרון פרש מראשות מפלגת העבודה.
בני יהונתן, שהיה באותה תקופה בן 7 והיה עד ל"עלייתו ונפילתו" של מצנע דרך ההתעניינות שלי והסרט שיצרתי, כתב לו מכתב ובו הוא מבקש ממצנע שלא יפרוש וימשיך בדרך שבה החל. כעבור ימים אחדים התקשר מצנע לביתנו. הוא ביקש לדבר עם יהונתן והבטיח לילד הנבוך שדרכו הציבורית לא תמה.. עבורי הטרחה שטרח מצנע, לטלפן לילד קטן, ולומר לו שלא אמר נואש, להפך, פניו להמשך של עשייה, מעשה זה סימל עבורי את ראייתו, התמה משהו, של מצנע, גם ילד קטן הוא שווה זכויות וזכאי להסבר.
עם פרישתו מהכנסת בנובמבר 2005 לא הלך מצנע לחברות היי טק ולסוכני נואמים אמריקאיים, שאליהם הלכו פוליטיקאים אחרים. הוא פנה דרומה אל אחת העיירות מוכות האבטלה והנידחות בישראל, ירוחם. לאחר המשבר הקשה בעירייה והדחת ראש העיר הוא החל לכהן כיו"ר הודעה הקרואה בעיר. בנאום הפרישה שלו מהכנסת אמר מצנע: "אני מאמין שבלכתי לירוחם אתרום מניסיוני לשיקום המקום, ויחד עם זאת אשמש כדוגמה וחיזוק לרוח ההתנדבות במדינת ישראל. אני תקווה שעשייה זו תוכיח שגנרלים במילואים, חברי כנסת וראשי ערים לשעבר יכולים וצריכים להמשיך ולתרום לא רק בממשלה ובמסדרונות השלטון, אלא גם בחזית העשייה, בשטח, בהתמודדות עם הבעיות". מלים כאלה אינן ערבות לאוזניהם של אנשים רבים, ופוליטיקאים בפרט. כרגיל חיפשו הציניקנים סיבות ומניעים אנוכיים ל"הליכתו למדבר", כמו למשל שלא הייתה לו ברירה, או שהוא קצת "טמבל", שהרי אם היה חכם לא היה הולך לירוחם. אבל כל אלה לא הרתיעו את מצנע. כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. קצרה היריעה מלהכיל ולספר על כל הפרסים שקיבל בעבור פעילותו.
אפשר לומר לסיכום שאני מצטער. בשבילי ובשבילו. בשביל כולנו. אבל האמת היא שאף אחד לא נלחם עליו. גם אני לא. ואני שואל: האם אנו נענשים על איזה שהוא חטא קדמון? כולנו. הישראלים והפלסטינים גם יחד. מצנע סימל בעיני את התקווה. אני מסתכל על הפוליטיקאים של היום, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ואין אף דמות אחת טובה בעיניי. ישרה ואמינה.
לקטע מתוך הסרט "יורה באפילה":
<object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/8V432ZEXELI&hl=en_US&fs=1&" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><param name="allowscriptaccess" value="always" /><embed src="http://www.youtube.com/v/8V432ZEXELI&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385" /></object>
איתן יקר
מאד שמחתי ונהנתי לקרוא את המאמר שכתבת,חשבתי על השם עם רם מצנע...
שם שמעיד על יעוד של אדם שנועד לרומם ולהרים את עמו בדרך האמת והצניעות שתמיד קשורה לאמת.
טמבלים הם אותם שלא רואים לטווח רחוק,והאידיאליסטים יחזרו למפה כי אין לנו ברירה אחרת אלא לצמוח מהאפלה, האנוכיות והשקרים שלא ישכנעו יותר את ילדנו ואותנו.
אנו לא נענשים ואלוהים מבקש מאיתנו כמו תמיד לנסות שוב ושוב ,עד שנצליח לצור טוב יותר.
ישר כוח
והרבה אהבה
עדייה שפירא