האם האלימות ושנאת החינם היא מאפיין מובהק של הימין?

בתחילה חשבתי שלא ראוי לפרסם את מאמרו של רעי לוי על הבגידה והשמאל. היו לכך כמה סיבות: בגלל שכותב המאמר מרשיע אנשים וציבור של אנשים עוד לפני שהתחיל משפט פלילי, בגלל קביעות עובדתיות שאין להן תימוכין, בגלל הסגנון המתלהם. כל אלה הם שיקולים של טעם או של גינוני עריכה. אבל הסיבה העיקרית שאני חושב שכדאי להימנע מפרסום מאמרים כאלה היא הקביעה שבגידה היא מאפיין מרכזי בעמדות "השמאל".

סעיפים 97, 98 ו-99 בחוק העונשין קובעים כי העונש על עבירות בגידה הוא מיתה או מאסר עולם. כך, רעי לוי רומז שהשמאל הישראלי בכללותו (גם זה "השפוי") מחזיק בעמדות ממוסדות שיש בהן מאפיינים של בגידה במדינה (או בעם, או במולדת, לא בטוח שאפשר להפריד בין הגורמים האלה בישראל הציונית-יהודית של שנות האלפיים). עם התוצאות המעשיות של קביעה זו הוא לא מתמודד באמת.

הטענה שכל שמאלני חשוד כבוגד כפוטנציה לא נועדה רק לצרכי ויכוח וניגוח. היא שוללת את הלגיטימיות מדעות מסוימות ומהמחזיקים בהן. באופן דומה נשללת לגיטימיות מהחלטות שהתקבלו בכנסת בתמיכת חברי כנסת ערבים (שתווית הבוגד הוצמדה להם מזמן). הצעד המתבקש הבא הוא שלילת הלגיטימיות מהחלטות הכנסת והממשלה כאשר אלה יחליטו החלטות "שמאלניות" מדי, או לא "ימניות" מספיק. בעצם, כבר הגענו לשם - מדיניות "תג המחיר" של בריוני ההתנחלויות מייצגת קו כזה בדיוק. כך, ברגע אחד מטיפים נגד "השמאל" שבוגד, ושאינו מתיישר לימין הממשלה, העם והמולדת, וברגע השני מיתממים וטוענים שיש החלטות של הממשלה, העם והכנסת שמותר וצריך לא לקיים מכיוון שהן אינן לגיטימיות (אגב, להטוטנות רעיונית כזאת אינה מאפיין רק של הימין. גם אנשי שמאל, שבדרך כלל מדברים בשם "שלטון החוק" לא תמיד נלחמים כדי לקיים אותו אם הדבר לא מתאים לאג'נדה הפוליטית שלהם).

כפי שאינני טוען שנערי הגבעות הפורעים בכפרים פלסטיניים הם בוגדים, אלא אנשים שמבצעים פשעים (פוליטיים), ויש להעמידם לדין ולהענישם אם יימצאו אשמים, כך הייתי מצפה שינהגו גם במפרי חוק מן הצד השני של המפה הפוליטית. האשמות בבגידה לא יועילו לקיומו של דיון פתוח ודמוקרטי. 

אז למה בכל זאת פורסם המאמר? רעי ביקש לפרסם אותו בנוסח הזה, ולא שינה את הטענות העקרוניות שלו. ואני חשבתי, שיש טעם בהצגה של עמדה שהולכת ותופסת מקום בדעת הקהל - שבשם עקרונות לאומיים יש דעות שצריך להשתיק, ושהמחזיקים בהן הם בוגדים מסוכנים (שכדאי כנראה להשליך לכלא לכל ימי חייהם).

אין טעם להתווכח אחת לאחת עם הטענות שהועלו במאמר. דורון רוזנבלום הציג גרסה סאטירית של טיעונים דומים במאמרו ב"הארץ" בשבוע שעבר (כן, אותו עיתון שמאלני-בוגדני-אנטי ציוני). מי שסבור שנוכל לשבת בשקט בבית ולקרוא סאטירה חיננית בלי שהמציאות תדפק על דלתנו – כדאי שיקרא שוב את מה שרעי לוי חושב. יכול להיות שלא צריך לפרסם מאמרים כאלה, אבל חשוב שנדע שיש מי שעלול להכשיר דין רודף נוסף. הפעם – הנאשם הוא השמאל באשר הוא. 

אתם מוזמנים להגיב כאן על השאלה – מה דעתכם על השמאל, על בוגדנותו, ועל הימין ותגובותיו ההיסטריות? האם דיון כזה צריך להיות פתוח או שיש גבולות לחופש הביטוי? במאמר של רעי תוכלו להגיב ולענות על שאלות כמו: האם יש גורם חדור ערכים ואמונה אשר ניתן לסמוך עליו יותר מאשר חיילי ישיבות ההסדר? או האם אי פעם גנב מאן דהו מהימין מסמכים מסווגים ומסרם לפרסום? (רמז)