"קדושים תהיו" / הרב דליה מרקס 25.4.10

English follows Hebrew

חוזרים לשגרה, הסתיימו הימים הנוראים של החברה הישראלית. שלושה ימים שמקפלים את תולדות עמנו בדורות האחרונים, יסוריו וכאביו, תקוותיו וייחוליו – יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות. כשאנו מקפלים את הדגלים חוזרות וטורדות אותנו שאלות על המשמעות של הימים הנוראים האלה, מה הם מלמדים אותנו, מה הם דורשים מאיתנו.

חלק מהמצוקה שלנו הישראלים נובעת מכך שלעתים נדמה לנו, שאין אנו יודעים עוד מה הדרך. כולנו רוצים להיות "עם חופשי בארצנו", אבל כבר לא ברור לנו מהו ה"עם" שאנחנו מדברים עליו, מה המשמעות של להיות "חופשי" ומהן התביעות שמעמידה בפנינו "ארצנו" והעובדה שלאחר כמעט אלפיים שנה חזרנו לארצנו והפכנו למדינה ריבונית. משנה לשנה נראה שהתשובות לשאלות אלה חמקמקות יותר, תובעניות יותר, מובנות מאליהן פחות.

כאן באה לעזרה פרשת השבוע שלנו. השבוע נקרא שתי פרשות "אחרי מות" ו"קדושים". פרשת קדושים נפתחת בקריאה של האל: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, 2). התביעה הקשה הזו מופנית "אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם), לא רק לכהנים וללויים, לא רק לזקני העם או לנכבדיו, אלא לכל הנשים וכל הגברים, כל הילדים וכל הקשישים, המנהיגים ושואבי המים כאחד.

מה טיבו של הציווי להיות קדוש? פרשנים נדרשו לשאלה הזו לאורך הדורות אבל התשובות הישירות ניתנות מיד בהמשך ברשימה ארוכה של מצוות המפרטות את התביעה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". המצוות הבאות עכשיו לקוחות משדות משמעות רחבים אבל בולטות ביניהן המצוות שבין אדם וחברו והן סרוגות וארוגות ביחד עם המצוות שבין אדם ומקום: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (פס' 3), "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (פס 12-11).

אין הפרדה, מלמדת אותנו פרשת קדושים, בין יחסים הגונים בין אדם וחברו ובין מצוות שבין אדם למקום. פגיעה באדם אחר, היא פגיעה בצלם האלוהים שבו, ועל כן היא גם פגיעה באל. מעילה בכספי ציבור היא כמעילה בקודשי שמיים. הטעם ל"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הוא "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". קדושת האל היא המחייבת את החיים בקדושה.

שלוש מן המצוות המפרטות את "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" חוזרות על מצוות שניתנו בעשרת הדברות גם אם במילים אחרות: כיבוד אב ואם, שמירת שבת ואיסור עבודה זרה. היה מי שהצביע על חזרה זו כמעידה על בעיות בעריכת התורה אבל לדעתי יש כאן משמעות עמוקה – בעשרת הדיברות ניתנו ציווים קטגוריים – עשה ואל תעשה, ואילו כאן בפרשת קדושים, ניתנת המוטיבציה, הטעם – מדוע ולשם מה יש לקיים את המצוות, יש לקיימן כדי להעלות את חיינו בקדושה, לְמה עלינו לכוון כשאנו מקיימים אותן – עלינו לכוון לציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ".

יום העצמאות מעלה שוב ושוב את השאלה האם אנחנו עם ככל העמים או שיש בנו ובמדינתנו משהו מהותי אחר, הנגזר מכך שעם ישראל הוא עם שונה באופן מהותי. האם אנחנו עם נבחר, "עם סגולה"? ואם כן מה טיב הקביעה הזו? והנה פרשתנו עונה בחריפות לכל אלה הטוענים שיש בנו משהו משהו סגולי, גנטי אם תרצו שהוא נעלה על זה של עמים אחרים. אינכם קדושים, אומר האל, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", וכיצד תהיו קדושים? קדשו את עצמכם במעשיכם, באורחות חייכם, או אז תזכו להיות קדושים, ותהיו עם חופשי בארצכם.

גם בהפטרה נקרא השבוע בנבואת עמוס שאין בנו משהו גנטי מיוחד: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר" (עמוס ט, 7). אל ירוּם לבכם ישראל, אינכם אלא פיסה במשחק התצריף האלוהי הגדול. אינכם שונים, ישראל, מבני הכושיים או מן הפלישתים, את אלה העלה ממצרים ואת אלה מכפתור או מצור. ובכל זאת יש קשר מיוחד בין האלוהים ובין עם ישראל, ולעתיד לבוא: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (עמוס ט, 11).

ואולי זו הדרך הנכונה לראות את שאלת הנבחרות, להתייחס אליה בהקשר היסטורי התפתחותי – כאשר העם היה במצוקה, נרדף וחסר הגנה, טוב היה להתנחם במחשבות על מיוחדותו וסגולתו. כשהתפללו בני עמנו ואמרו: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו" תחת לחץ שונאים ואויבים, המילים זקפו את קומתם והחזירו להם את כבודם העצמי.

במאמרו "חצי נחמה" מסביר "אחד העם" את הכוח שהיה באמונה בבחירת ישראל בדורות עברו: "בדורות שעברו, כשהיו אבותינו מאמינים בפשטו של 'אתה בחרתנו', לא היתה החרפּה שחרפום האומות פועלת כלל על טוהר נפשם פנימה. הם ידעו את ערכם". לאמונה הזו הייתה פונקציה, היא עזרה לישראל לשמור על גאוותם במצב של פגיעוּת, סבילוּת וחוסר אונים.

אבל כיום, בחיינו במדינתנו הריבונית, ברעיון הבחירה גלומה סכנה - סכנת היהירות, השאננות ואף הגזענות. דווקא עתה כשאנחנו עם עצמאי, עלינו להזכיר לעצמנו את דברי התורה הבאים לקראת סופה של פרשתנו: "הְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (כ, 26) – אם תהיו קדושים, אם תקדשו עצמכם במעשיכם, אז ורק אז "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם", כלומר, יהיה בכם ייחוד וסגולה.

***

ונסיים במילות ההפטרה, ומי ייתן שיקוים בנו ובמדינתנו במהרה חזון נביאנו עמוס, לרווחתם של כל תושבי ארצנו:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ (עמוס, 15-13).

“Be Holy”
Rabbi Dalia Marx
We are returning to our routine lives. The “days of awe” of Israeli society have ended. Three days that contain the history of the last generation of our people - its suffering and pain, its hopes and what it is looking forward to – The Memorial day of the Holocaust, the Memorial day for the soldiers who were killed and the civilians who were killed in terrorists’ attacks, and Independence Day. When we fold up our flags we ask ourselves again the questions on the meaning of these terrible days, what it is teaching us and what it demands from us.

Part of our distress is that sometimes we don’t know the way amymore, what we took for granted is changed and the desire to be “Am Khofshi b’Artsenu” ( “a free people in our land”) seems more evasive than ever – what does it mean to be a “people”, what does freedom require from us and what are the demands of the fact that after almost two thousand years we returned to our land and became an independent state? It seems that every year that passed these questions are more unclear, more demanding and less obvious.

Maybe our Parasha can help us when we approach these issues. We read this week two parashot: “Acharey Mot” and “Kedoshim”. Kedoshim starts with God’s call: “Be holy; for I the LORD your God am holy.” (Leviticus 19:2). This difficult demand is directed to “all the congregation of the children of Israel,” (Leviticus 19:2), not only to the priests, or the elders, or the respected once, but to all the men and women, the children and the old people, the leaders as well as the people as a whole.

What does the commandment to be Holy mean? How can you demand from a person, or a nation to be Holy? Interpreters, in all generations, tried to answer this question, but we can see the straight answers in this Parasha gives a long list of what “Be Holy!” means. The commandments here have deep meanings and the conspicuous ones are these that deal with man to man commandments combined with commandments between a person and his Maker: “You shall fear every man his mother, and his father, and you shall keep My sabbath: I am the LORD your God.” (Leviticus 19:3), “You shall not steal; neither shall you deal falsely, nor lie one to another. And you shall not swear by My name falsely,” (verses 11-12).

Parasat Kedoshim teaches us that we can not separate decent relations between human beings from the commandments between a person and his Maker. Harming or insulting a person is harming or insulting the Image of God that is in him and therefore insulting God. Embezzlement of public money is not different than embezzlement of what is holy to God. The reason to “be Holy” is “for I the LORD your God am holy.”. The holiness of God requires leading a holy life.

Three of the commandments that explain the requirement “Be holy” repeat some of the Ten Commandments in other words: to honor parents, to keep Shabbat and the prohibition of idol worship. There were those who considered this repetition a reflection of problems in the editing of the Torah, but in my opinion there is a deep meaning in it: The Ten Commandments are comprised of “do’s and don’ts” , while Parashat Kedoshim gives the reason why we should keep the commandments, what should we look up to when we keep a Mitzvah - we have to keep it in order that our lives will be holier.

Independence Day raises again and again the disturbing question whether we are a nation like all the nations or is there in us and in our state something different that comes from the fact that the people of Israel is a different people. Are we the “Chosen People”? And if we are, what does it mean? Our Parasha gives answers to all who claim that we are unique, that something in our genes is different, better than other people. God says to us that there is nothing inherintly holy about us, He says “Be holy”, and how will we be holy? We have to exalt ourselves by our deeds, by our way of living, and only then we will be a holy and a free people in our country.

The prophet Amos says something similar: “Are you not as the children of the Cushites unto Me, O children of Israel? says the LORD. Have not I brought up Israel out of the land of Egypt, and the Philistines from Caphtor, and Aram from Kir?” (Amos 9:7). The words, we will read this Shabbat in the Haftarah, teach us not to be haughty, we are only one of the pieces in God’s world. God tell us, the People of Israel, that we are not different from the others, the Cushites or the Philistines, who God brought up from Caphtor, Aram and Kir as He brought us up from Egypt, we are all parts in His enormous patch work . But nevertheless there is a special bond between God and the People of Israel, and in the future: “In that day will I raise up the tabernacle of David that is fallen, and close up the breaches thereof, and I will raise up his ruins, and I will build it as in the days of old;” (Amos 9:11).

Maybe this could be a valid perspective to deal with the “choseness problem”, maybe we should see it in a historical context – when the people were in trouble, chased and defenseless, it was good to be comforted by the thoughts of being unique and chosen by God. In his essay “Half consolation” Achad Haam explains the power that the “chosen people” belief had in past generations. He said that in past generations, when our ancestors simply believed that they were the “chosen people”, they did not pay attention to the fact that they were abused by the gentiles because they knew their own value. This belief helped them to keep their pride when they were vulnerable and helpless.

But today, especially that we live in our own sovereign state, there is a danger in this concept, a danger of arrogance and complacence and even of racism. Therefore we have to remind ourselves the Torah words: “And be holy unto Me; for I the LORD am holy, and have set you apart from the peoples, that you should be Mine.” (Leviticus 20:26), which means that if only you become holy through your deeds God would “set you apart”, which means, only then you will be unique.

We will finish with the words of the Haftarah and I wish that the prophecy of Amos will soon be carried out in our state, for the benefit of all those who dwell in it:
“Behold, the days come, says the Lord, that the plowman shall overtake the reaper, and the treader of grapes him that sows seed; and the mountains shall drop sweet wine, and all the hills shall melt. And I will turn the captivity of My people Israel, and they shall build the waste cities, and inhabit them; and they shall plant vineyards, and drink the wine thereof; they shall also make gardens, and eat the fruit of them. And I will plant them upon their land, and they shall no more be plucked up out of their land which I have given them, says the Lord your God.”