עוד לא תמו כל פלאיִךְ 28.04.10

עוד לא תמו אירועי יום העצבנות וכבר נכתב לו עוד מערכון במחזה שכולנו לוקחים בו חלק. המערכון מוקדש לח"כ יעקב כץ (כצל'ה), שמנהל מסע לטיהור הכנסת והחברה הישראלית מהומואים.

בר-נוער: באמצע הבמה ערמה של גופות של נערים מתחת לשלט: "בר-נוער. הערב - יש ערמה של חבר'ה על הדשא". מצד אחד של הערמה עומד הרוצח מצדה השני עומד נער שנפגע בהתקפה.

הרוצח: (לבוש שחורים ועטוי מסכה שחורה לפניו. מדבר בהגיון ובשקט): "הומופוביה" - למי שלא מתמצא, זו ההגדרה הפסאודו-מדעית שההומואים המציאו כדי "לזרוק לפרצוף" של כל מי שמתנגד לדרכם כאילו שבזה נגמר הוויכוח. זה פשוט גימיק קליט... במקום להתווכח לגופו של עניין הרבה יותר פשוט לומר "אתה הומופוב". מדובר באותם אנשים שחושבים שהסטייה שלהם זה דבר נפלא ומבורך, ורוצים לדחוף נוער מבולבל ואנשים שלא בטוחים בזהות המינית שלהם לסגנון החיים החולני הזה שנוגד את כל חוקי החברה, הטבע, והביולוגיה האנושית. יתרה מכך, הם רוצים לשטוף את מוחם של כל ילדינו ולעוות את תפיסת המציאות שלהם כדי שיחשבו שהומוסקסואליות זה דבר טבעי ונורמלי. מדובר באנשים שפשוט מזהמים את החברה עם הרעיונות המעוותים שלהם.

הם תומכים בתפיסה שאומרת שאם יש לך דחף מסוים, אז אתה צריך לאמץ אותו, אפילו שהוא נוגד את כל חוקי הטבע והחברה ואתה גם צריך להיות גאה בסטייה שלך.

כוח רצון, שיקול דעת, מחשבה רציונאלית, והדחקת הדחף - המושגים הללו הם זרים לאספסוף ההומוסקסואלי אשר "גאה" בסטייתו. בגלל שהם לא רוצים להשתנות (להזכירכם מדובר במיעוט) אז כולנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו לגבי מה נורמלי ומה לא, רק כדי שהם ירגישו יותר טוב עם הבחירות שלהם בחיים.

תשנאו את מה שאני אומר, אבל תדעו שהדעה שלי מייצגת 99% מהעם, ומהמין האנושי בכלל. אתם בחיים לא תשיגו את המטרה שלכם, כי אף פעם לא תגרמו לאף אחד לחשוב באמת שמדובר בדבר טבעי. כל אחד יודע את זה ברמה האינסטינקטיבית, וזה משהו שאף פעם לא תוכלו לשנות. "הומופוביה" זה דבר שכולנו נולדים איתו, וכולנו נמות איתו, מכיוון שהומוסקסואליות זה משהו שנוגד את הטבע האנושי - ושום קומץ סוטים אינטרסנטי לא יוכל לשנות את זה. אני הומופוב גאה!

שחר ירדן: (נער שנפצע בהתקפה בבר- נוער. שר בשקט) המון אנשים דומים לי/ רק אני לעצמי לא דומה/ שותה עם עצמי כל לילה/ שותה ונשאר צמא...

הייתי בהכרה לכל אורך המקרה. קצת פחדתי כל עוד הרוצח היה בחדר. אמרתי למדריך שהסתתר איתי מתחת לשולחן שאני לא רוצה למות. הוא ענה שאני לא אמות. אחרי זה היה שקט. עד שבאה המשטרה. ראיתי שיורד לי דם מהחזה, אבל הברך כאבה יותר. היה מלא דם על הרצפה, ושקט, דממה. שבוע מאז פיגוע הירי ואני עדיין מתקשה לעכל. השבוע איבדנו שני אנשים יקרים וטובים. בשבוע האחרון כל הזמן חוזרות אלי תמונות מהמקרה, בייחוד הרוצח שעומד בשחור עם האקדח ויורה. הפחד מלווה אותי בלילות, בעיקר כשאני חושב על כך שהרוצח עדיין חופשי. (מסתכל בחשש אל הקהל) אולי הוא יושב כאן עכשיו ביניכם הערב וצופה בי מן הקהל.

עד לא מזמן יחסי מין בין הומוסקסואלים היו עבירה פלילית; הבושה, ההסתרה והדיכאון היו מנת חלקם של לא מעטים. אבל גם היום, מתברר, לא קלה דרכנו. אלימות קשה יותר ופחות, ועכשיו גם רצח, הפכו לחלק בלתי נפרד מחוויית הקיום ההומולסבי; 46% מהציבור בישראל סבורים שהומוסקסואליות היא סטייה; טוקבקים הומופוביים מסמרי שיער ממלאים את תחתיות הידיעות שעוסקות ברצח בבית האגודה; וקריאות הסתה פרועות מופצות ברשתות חברתיות, כמו קבוצת שנאת ההומואים שהוקמה בפייסבוק וקראה "להרוג כל הומו שרואים".

הפחד לא יתגבר על החופש, אף משוגע או פסיכופט לא יחזיר אותי לארון. אני רוצה לקרוא לכל נער ונערה כמוני לא להתפשר על האמת הפנימית, צאו מהארון זה הדבר הנכון לעשות. אל תתכחשו למי שאתם. גם אם זה נראה קשה, תעמדו מול המראה ותגידו בכנות 'אני הומו וטוב לי עם זה', אין לכם במה להתבייש, לא חטאתם ולא פשעתם. הגיע הזמן שבבתי הספר ילמדו שהומו זה לא קללה ולא כינוי גנאי, אז אולי נדע שהארץ הזאת באמת שייכת לכולם.

מנחה: (פונה אל הקהל) אז מה אתם אומרים? אתם לא אומרים? אה כן, אתם מעדיפים להיות בשקט, לא לעשות רעש, שלא ירגישו שגם אתם קיימים. אבל עמוק עמוק בפנים גם אתם יודעים שאם תהיו מספיק זמן בשקט, ותשלבו את השקט הזה שלכם עם המון סבלנות, כזו שלוקחת כבר הכל בחשבון, יום אחד הם יגיעו גם אליכם...