פרק אחרון 1.5.10

אני פוקח עיניים, מתיישב במיטה. לבד. עובד עזב את הדירה ועבר למעונות. הציעו לו מלגה, משהו עם שילוב של לימודים ומחקר וככה יממן את כל הלימודים שלו ובטח לא יפסיק עד לדוקטורט. כשעובד גר פה היינו נפגשים בערב במטבח. משפחה זה מטבח. פעם אמר שהוא לא מבין למה אנשים טורחים לבנות סלון ולסדר בו את כל הספות והקישוטים, במילא תמיד נמצאים במטבח. משפחה זה מטבח, אבל אחרי שהוא עזב המטבח ננטש והמיטה שלי נהפכה למרכז הבית. אפילו האוכל שאני מגרד מגיע למיטה.

מכיר אותי כבר חמש-עשרה שנה. מה הוא חושב שפתאום אני אתחיל להיות כמו כולם אם הוא יעזוב? בטח חושב שאם הוא לא היה עומד בגיל אחת-עשרה על-יד הדלת ואם לא הייתי הראשון שראה את הילד הבדואי הרזה והמפוחד, אז היה יוצא ממני משהו נורמלי יותר. בקיבוץ, לך תהיה אחר, לא כמו כולם. עובד, היה הוא באמת. בגלל זה הוא ברח ממני. זה אני שלא יודע מי אני בכלל.

אני יורד מהמיטה ונכנס לשירותים. הידיים שלי דביקות. אני פותח את ברז המים, מניח את הידיים בזרם הקר. בתוך הראי מביטות אלי פנים עם זיפי זקן בהירים בני יומיים. בראי, אי-אפשר להסתכל על שתי העיניים שלך בבת-אחת. אני מסתכל פעם על עין ימין ופעם על שמאל, וכל עין נראית קצת אחרת.

כשהייתי בן עשר ישבתי בחדר של ההורים, הסתכלתי על אבא ואימא והרגשתי כל-כך רחוק. מי הם? מה אני שלהם? אנשים זרים יושבים באותו חדר וקוראים להם משפחה. אהבת משפחה זה כאילו מובן מאליו. אבל אני, את עיינה אהבתי באמת, כמו אחות. ועובד, איך ניסיתי לספוג את ריחו, לשמוע את נשימתו. אני רציתי לגעת בעור המבריק השחום הזה ולהתעטף בזרועותיו. פעם נכנסתי אליו לחדר השינה. הוא ישן על הגב והרגליים והידיים שלו פשוטות לצדדים. הפנים שלו, פתאום הוא חייך כאילו היה באיזה חלום שהכל בו טוב. כשאני ישן, מספיק לי איזה רבע מהמיטה. הגוף שלי כמו עוּבַּר. הרגליים מקופלות והברכיים מגיעות עד הסנטר. הידיים עוטפות את הרגליים וכולי מכווץ, שומר על הלב והקרביים הכי בפנים שאפשר. על מה אני שומר כל החיים? על מה אני שומר? נותן לראש ללכת באיזה דרך ראשית בטוחה והגוף המסכן שלי צולע בשביל צדדי זנוח.
הם הלכו לדרכם, לאיזה דרך אני יכול לפנות?

פעם שאלתי אותו: למה דווקא את הפרגים הגדרת בפעם הראשונה? והוא אמר: פרג הוא כתם של דם מונח על חוט ארוך ודק. כל-כך דק שאתה לא מבין איך הוא מחזיק מעמד ברוח. הפרגים מצליחים לפרוח כמעט בלי להיות קשורים לאדמה. שמת-לב כמה זמן שהם פורחים? זה הפרח הכי פורח, הכי עף שראיתי בחיי