אבישג השונמית (המשך) 2.2.10

אבישג בירושלים

ביום השלישי עם שקיעת השמש, הגיעו לשערי ירושלים. אבישג נדרכה, מימיה לא ראתה עיר. השערים הכבדים והמעוטרים, הרחובות הרחבים שקבלו את פניהם, בתי האבן הגבוהים עם חלונות רחבים ויפים, הרשימו אותה מאד. השמש השוקעת יצקה אור אדמדם והכל נראה מסתורי ומדהים, היא הביטה על הכל בסקרנות ובעניין.
הבהמות המשיכו לצעוד עד פתח הארמון. לאורך כל הדרך הביטו אנשים בסקרנות , באהדה ויש שנופפו ידיהם לברכה.

כאשר הגיעו אל שער הארמון קבלו את פניהם סייסים שלקחו את הבהמות לאורוות . משרתים באו עדיהם עם כוסות עסיס להרוות את צמאונם ולהשיב את נפשם.
הם המשיכו לצעוד עד החדר הראשי של הארמון, שם קבלה את פניהם אשה מבוגרת מלאת גוף, פנים כבדות , עיניים טובות, עטוייה ברדיד מבד רך בצבע כחול וחיוך דק על שפתיה . היא הודתה למלווים ושילחה אותם ולאבישג אמרה: ברוכה את ילדתי, הגעת למקום מבטחים. שמי רוחמה ואני אדאג לכל מחסורך וכל בקשה שלך אמלא. אבישג הביטה בה ולא פצתה פה. רוחמה צעדה לעברה, חבקה אותה בחום. אבישג פרצה בבכי, דמעותיה שהיו אצורות מיום שעזבה את ביתה זלגו ללא מעצור. רוחמה דברה בשקט מילות הרגעה , נגבה את דמעות אבישג ואמרה: המלך הוא אדם טוב ורחום. יהיה לך כמו אבא, כמו סבא. לא יפגע בך לרעה, ראי את בואך לכאן כיד הגורל המייטיבה עמך. הנה אראה לך את חדרך, הכנתי לך אמבט, מזון ובגדים. התרחצי, אכלי ולכי לישון. בבוקר תכנסי לעתידך ברגל ימין.
החמימות שהקרינה רוחמה הרגיעה את רוח אבישג היא חשה עייפות בכל גופה מהרכיבה הממושכת . היא חייכה חיוך מבויש ואמרה: אעשה כדברייך גברתי, תודה לך שהרגעת את רוחי אמלא אחר דבריך.
עם בוקר- לאחר שינה טובה וארוחת בוקר עם רוחמה חשו שתיהן נינוחות זו בחברת זו. רוחמה אמרה: יש לנו תכנית עבודה היום. ראשית נסייר בארמון, אכיר לך את חדרי המלך את המשרתים וכל העושים במלאכה, אחרי כן אקח אותך לחדר המלך. כמובן שתהיה לך שהות לנוח, להתלבש ולהתייפות לכבוד המפגש הראשון.
שעת הצהרים חלפה, רוחמה ואבישג פנו אל חדרי המלך. אבישג לבושה מחלצות ועדיים רעדה בכל גופה וחשבה: עד עתה הכל עבר בשלום אבל עכשיו מחכה לי הנסיון האמיתי שלמענו הובאתי לכאן. זהו מבחן חיי... הו אלי רחם עלי....
רוחמה ואבישג הלכו לאורך פרוזדור ארוך עד שהגיעו לדלת סגורה. רוחמה הקישה קלות על הדלת וזו נפתחה על ידי עלם יפה תואר. הוא פנה אל רוחמה ביראת כבוד ואמר: המלך קצר רוח להכיר את הנערה שהובאה למענו. רוחמה פנתה אל אבישג ואמרה: אבישג זה דניאל המשרת האישי של המלך. שניכם תעשו כל מאמץ להיטיב את זמנו של המלך.
דניאל חייך ובשמחה פתח את הדלת לרווחה.

המלך דוד

רוחמה ואבישג נכנסו לחדר המלך. אבישג סקרה את החדר במבט רחב ומקיף בעניין ובפליאה. זהו חדר של מלך וזה היושב הוא המלך. כמה פשוט ואנושי. והמשיכה בלבה- אל לי להתירא מפניו הוא אדם זקן. המלך ישב על מצעים ועל ברכיו פרוות כבשים צחורה. על ראשו סרט רחב לבן המעוטר במעין משולשים חבוקים בצבע תכלת. לבש גלימה לבנה מעוטרת בפסי תכלת. אבישג הבחינה שבחדר יש מעט מאד פריטים. שלחן קטן ועליו קנקן וגביע כסף, ליד הקיר שידה גדולה מעוטרת ומגולפת ועליה חרט, קסת וגווילי עור., בפינת החדר ערמת מצעים שונים.
על הרצפה שטיח המרהיב בשלל צבעיו וביופיו. עודה סוקרת את כל החדר- ראתה את רוחמה קדה קידה קלה ואומרת: אדוני המלך זוהי אבישג. היא הובאה משונם הרחוקה. היא תשרת אותך יומם וליל ככל שאדוני יחפוץ.
אבישג קדה קידה קלה אף היא. המלך התנער ממצעיו הביט בשתיהן חייך קלילות ואמר: זו הנערה אשר תעזור לי לסיים את חיי , בואי אראה אותך מקרוב. אבישג התקרבה וסקרה את המלך. הוא זקן, רזה, עורו צפוד, פניו קמוטות, שערו הלבן מקיף את ראשו בהדרת זקנה, עיניו הפקוחות לרווחה גילו חוכמה ועניין, פיו הפעור חסר שינים.
המלך אמר : בואי קרבי אלי ילדתי, רואה את, זקן אני כוחי דל ואשמח לקבל את שירותיך. אכן ילדה יפה את וכנראה גם טובה. היי נא לי כבת המשרתת את אביה.
היא התקרבה נענתה לחיוכו הנעים ולבביותו וחייכה אף היא . המלך הושיט את ידו ואחז בידה . שבי נא לידי , ספרי לי על ביתך, הורייך והכפר שממנו באת. ספרי מה ידוע לך על דוד המלך ופרץ בצחוק רם. לרוחמה אמר: עזבי אותנו לבד. בעוד כשעה שובי ועשי את הסידורים לשהותה של הנער בחדרי. לדניאל אמרי שאין בואה של הנערה פוטר אותו מכל חובותיו והוא ימשיך לשרת אותי.
המלך שאל את אבישג והיא ספרה לו על כפרה שונם, על הוריה, משפחתה, וחבריה. הוא המשיך לשאול והיא נענתה. כאשר ספרה שהיא רעתה את צאן הוריה והיא מתגעגעת לצאן ולשדות המרעה, אורו עיניו והוא קרא: אני הייתי רועה צאן, עלי שרים: "ודוד יפה עיניים הוא רועה בשושנים" בצעירותי אמרו עלי" דוד הוא אדמוני ויפה עיניים". והוא המשיך: "אהבתי את הצאן, את שדות המרעה, את המרדף אחר זאבים ותנים המזנבים בצאן, חיפשתי מקווי מים להשקות העדרים " הוא נאנח ואמר: "אלו היו ימים של שקט, אהבתי אותם"...כך המשיך לספר כיצד ניצח את גולית הפלשתי ועוד...
אבשג ידעה שהיא במקום מבטחים. כאן לא יאונה לה כל רע. דוד שבה את לבה בסיפוריו ובמאור עיניו. היא חשבה כיצד להועיל, להחם את גופו הרזה לעודד את רוחו ולגרום לו נחת. מחשבה קטנה התגנבה- רוחמה הטובה והנדיבה דניאל העלם יפה התואר. אכן יש לקוות לעתיד טוב. עוד היא מהרהרת והמלך שקוע בזכרונות, נכנסה רוחמה לחדר .

הכותבת היא אורה פיק מכרמיאל
חברה בקבוצת "כתיבה כחוויה"