שת"פ להצלת עץ האלון העתיק בבי"ס שדה אלון התבור
העץ הוותיק שימש כמקום מסתור של יגאל אלון ז"ל, שהיה מפקד הפלמ"ח וסגן שר החוץ וסגן ראש הממשלה בשנים 1974-77, והוא היווה את ההשראה לשינוי שמו, מיגאל פייקוביץ ליגאל אלון.
דורון ישראל, מנהל ההדרכה בבית ספר שדה גליל של החברה להגנת הטבע: "העץ הוותיק הוא אחד מאלוני התבור הגדולים והעתיקים ביותר בגליל העץ הפך לסמל, המשמש כעמוד התווך שלנו בהדרכות על יגאל אלון ועל גבעות הגליל התחתון. אנשים מכל הארץ מגיעים לכאן בכדי לראות את העץ המיוחד. העץ מהווה חלק בלתי נפרד מילדותם של רבים מילדי האזור ומוקד עלייה לרגל למטיילים בסביבה. העץ משרה ביטחון, עוצמה, גאווה, ושורשיות. אנו מקווים כי בכוחות משותפים נצליח להציל את העץ הנהדר הזה. חשוב לציין שבשבת, 30/1/2010, יתקיימו בבית ספר שדה סיורים בגבעות בית קשת, הכוללים ביקור בעץ הענק."
יגאל אלון נולד בשנת 1918 בכפר תבור. בספר בית אבי, שפרסם אלון, הוא כותב: "בחודש יוני 1948, עם הקמת צה"ל, עמדתי על המדשאה ליד בנין המטכ"ל בטכס השבעת אלופי צה"ל הראשונים. בן- גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון שלנו, תבע מאתנו להחליף את שמותינו הלועזיים בשמות עבריים לפני ההשבעה. "אלופים עבריים חייבים לשאת שמות עבריים!".
כיצד בוחרים בשם שיהיה לרצון לאבא, לאחי ואחותי, לכל השבט? להינתק מהם לא רציתי, ואפשרות להתייעץ איתם לא הייתה לי – מועד הטקס ושידור מהדורת החדשות התקרב.. בן- גוריון הציע: הגלעדי! יצחק שדה הציע: ניר! והוסיף: שדה-וניר. לפתע נזכרתי בעץ האלון העבות שבחלקת ה"בלוט" שלנו, שבחסותו ידעתי את הקרב הראשון בחיי. הספקתי להתייעץ עם רות רעייתי, ודקה לפני שידור החדשות הודעתי את החלטתי: א ל ו ן . האחים ואבא ניחשו מיד מה טעם בחר אחיהם הצעיר בשם זה. אבא היה מרוצה: מאדמתו לוקח."
בפרק אחר כותב אלון: "כשהגעתי לגיל בר- מצווה, קרא לי אבא למחסן התבואות שבחצר, ואמר: "בהנחת תפילין עוד לא הגשמת את כל המצוות. אתה נעשה לאיש, ומעכשיו יהיה לך נשק משלך." בדברו הוציא אקדח, הושיטו לי ואמר: "הוא שלך. שמור עליו, נקה אותו, והסתר מפני עין-רעה...". התרגשתי מאוד. ליום הזה ציפיתי. מעתה יהיה לי נשק, כלאחי הבוגרים, כלאבא. ואבא הוסיף: הערב תצא לשמור על שארית התבואה הקצורה, בחלקת ה"בלוט" (עץ אלון) שלנו.
עם השקיעה, פניתי ללכת לכיוון חלקת ה"בלוט" בה צמחו עצי אלון יפים. ליד החלקה עברה הדרך מעמק הירדן לנצרת, בה הלכו ונסעו עוברי-אורח. הייתי נרגש מאוד. זו פעם ראשונה שאני יוצא לשמירה לבדי, בלילה. ככל שרחקתי מהכפר גברו התרגשותי ופחדי. הגעתי לחלקה, התמקמתי תחת אחד מעצי האלון, מאחרי סלע גדול. הצפרים עדיין הכינו עצמן לשנת הלילה וצפצופן הגביר את פחדי... רק משהשתרר שקט, נרגעתי מעט, התחלתי להקשיב לקולות הלילה והתפללתי שהלילה לא יגיעו הגנבים.."




















