חגית לביא حاجيت لافي

כותבת פרוזה ומנחה סדנאות כתיבה, עובדת עם ילדים כבדי שמיעה. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בכתיבה יוצרת.

כל הבלוגים كل المدونات

פרק חמישי 21.1.10

פרק חמישי

יותר אני לא רוצה לחשוב. אפשר להפסיק את הסיפור הזה? כל-כך חם, כל-כך חם. לא רוצה לראות איך הטיפות נוזלות על הצוואר שלה, ואיך הוא נועץ בה עיניים. אבל כשאני עוצם עיניים אני לא מפסיק לראות את הטריקו הרטוב והשקוף שנדבק לה לגוף. עובד רודף אחריה ומשפריץ מים, ואני, מרוב מבוכה אני ממשיך ללכת במים ולטבוע בנעליים הגבוהות. בשביל מה הם צריכים אותי בטיולים האלו, בשביל מה? הייתי צריך לשאול אותם אבל כלום אני לא מעיז. כלום. אחר-כך נחזור לקיבוץ והיא תבוא לדבר איתי וכמובן שאני אשכח. אולי בגלל שהיא כל-כך רוצה לדבר איתי אני תמיד שוכח. אבל הם לא שוכחים, הנה הם אחרי. איך שאני מסתובב ורואה את השדיים שלה אני רוצה לברוח. הן עגולות כמו פרי שאוחזים בכפות הידיים. פתאום אני מבין שכפות הידיים החומות של עובד יגעו בשדיים שלה. לא רוצה לחשוב על זה. לא רוצה את הרעד הזה בגוף.

וזהו. עכשיו עובד יעזוב את הצמחים והמגדירים שלו, אבל אני, אני בטח אצמד לאבנים. כאילו שאפשר לנפץ את המתח הזה או לקבור. אפשר לחשוב, איזה כוח בעולם יכול לשמור שנשאֶר שלישיה? אין שום כוח בעולם שיכול להמשיך את זה ככה. אני בועט במים ונרטב בַפנים, יוצא החוצה ומרגיש את הזיעה ואיך הגוף רועד והשרירים מכווצים. נשכב על האבן הלבנה ופתאום לא רוצה שזה ייגמר.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם