חיפוש לפי ישוב بحث حسب اسم البلدة

חיפוש לפי ישוב   بحث حسب اسم البلدة

איתן וצלר

במאי, תסריטאי ומפיק סרטי תעודה וסרטי תדמית.
www.eitanwetzler.com
eitan054@013net.net

כל הבלוגים كل المدونات

שנאה 30.12.09

השבוע קיבלתי במייל תמונה ששלח אלי קרוב משפחה. התמונה צולמה בבודפשט בירת הונגריה. על גב חולצת הטי הלבנה של הגבר הנראה בתמונה כיתוב שהעניים מסרבות להאמין: "חמאס חמאס- יהודים לגז". הנה כך חוברה לה יחדיו שנאה אירופאית קמאית קדומה, אשר בשיאה הביאה לחיסול שיטתי של יהודי אירופה, לשנאה רצחנית של תנועה איסלמית רדיקלית במזרח התיכון. האם גם לנו הישראלים יש חלק בהתהוות הזאת?

בחורף הקר של שנת 1944 הוגלתה אימי מביתה שבבודפשט וצעדה ברגל עד לגבול האוסטרי, מרחק של 220 קילומטר במה שנקרא לימים "צעדת המוות". היא שרדה את המסע ולאחר תלאות וסבל רב מצאה עצמה במחנה הריכוז ברגן בלזן שבגרמניה. את פרטי הזוועה איננה זוכרת בדיוק או שמא הדחיקה את הזיכרון. בסיומה של אותה תקופה חלתה במחלת הטיפוס ועמדה למות. אבל רצונה העז בחיים של נערה בת 16, שכל החיים לפניה, עמד לה ועם כיבוש המחנה על ידי כוחות הברית אושפזה למספר חודשים בבית חולים והחלימה. היא הגיעה לישראל מספר חודשים לאחר הכרזת העצמאות בשנת 1948.

אני נזכר בטיול שורשים שערכנו, אימא אבא ואני באירופה. זה היה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. אימא הייתה מאוד נרגשת לראות את נופי מולדתה וכמעט שלא יכולה הייתה להוציא הגה מפיה במשך היומיים הראשונים של הביקור בבודפשט. ביום השלישי ביקשה ללכת למספרה. אני זוכר אותה משוחחת בהונגרית ובעליזות, שהייתה מוזרה בעיני, עם הנשים במקום. עשה רושם שהיא הרגישה בנוח לפטפט בשפת אימהּ. כשהספריות שאלו אותה מניין היא, ענתה: מישראל! ואז שאלה אותה אחת הספריות: "מדוע אינך חוזרת לכאן, הרי זאת המולדת שלך?" ולזה ענתה אימא כשבקולה שמץ של מרירות שהתחלפה בגאווה: "כשהייתי ילדה חשבתי באמת שהונגריה היא המולדת שלי ושאשאר פה תמיד אבל היום אני יודעת שהבית שלי הוא בישראל, לא כאן"...

אני מתבונן שוב ושוב בתמונה שנשלחה אלי כך בלי שום תוספות ובכ"ז משום מה, אף על פי שאני יודע שבאירופה, במיוחד במזרח אירופה, שנאת היהודים עדיין פורחת בליבותיהם של לא מעטים, בכל זאת אני תוהה: כיצד זה יתכן שהאיש הזה שאנו רואים את גבו המופנה אלינו מתהלך לו כך בנון שלנטיות שכזו ברחוב אירופאי, מסביב מסתובבים אנשים רגילים, נאורים כביכול, ועל חולצתו מתנוססת כתובת הקוראת לרצח? להמשכו של רצח העם שכבר בוצע כאן בעבר הלא רחוק? ועוד אני תוהה על הקשר הזה בין שנאת היהודים העתיקה, שהצמיחה אירופה האנטישמית לבין התנועה המוסלמית הרדיקלית שהשתלטה על רצועת עזה ומאיימת להתנחל ולכבוש את נפש הפלסטינים.

באחד הביקורים שלי בעזה בשנות התשעים של המאה הקודמת (זה באמת נשמע לי היום כמשהו שאירע לפני עידן ועידנים). עבדנו על צילומים של סרט שעסק באינתיפאדה הראשונה. השפעתם של הסכמי אוסלו ניכרו ברחובות העיר. האווירה הייתה של פיוס אפשרי. הרגשתי בטוח למדי להֵראות בפומבי כישראלי מבלי לחשוש שמישהו יעלה על דעתו להתקיף אותנו. אחר כך ירדנו אל החוף וצילמנו באין מפריע את הדייגים העניים והילדים היחפים שהתרוצצו בין סירות הדייגים הקטנות.
השמש כמעט שקעה מאחורי הגלים ולפתע אמר המלווה הפלסטיני שאיתנו: אתם רואים את הבחור הזה, הוא מהחמאס. הוא הצביע על בחור צעיר שהתבונן במעשינו אך שמר על מרחק בטוח. עד לאותו הרגע לא הזדמן לי לפגוש איש חמאס. האיש הצעיר עניין אותי, התקרבתי ופתחתי איתו בשיחה. התבוננתי בו, היו לו תווי פנים יפים וכשדיבר היה נדמה לי שראיתי מעין שלווה סטואית ניבטת בעיניו החומות. שיחתנו התנהלה בעברית. זאת הייתה שיחה ישירה ועניינית. הוא סיפר לי שכבר הספיק לשבת בכלא הישראלי וכך גם רבים מאחיו ובני משפחה אחרים. שאלתי אותו האם יש לדעתו סיכוי לשלום. תשובתו הממה אותי, הוא הסביר לי במתינות וללא מורא שליהודים אין מקום באזור הזה של העולם. בסופו של דבר יהיה על היהודים הישראלים לעזוב את ביתם או להסכים לחיות תחת שלטון מוסלמי. "אדמת פלסטין היא אדמה קדושה, אדמת ווקאף מוסלמית שאף מוסלמי לא יהיה מוכן לוותר עליה"- סיכם ואמר.

כעבור שנתיים פגשתי את יצחק פרנקנטל. יצחק נולד בבני ברק. הוא גדל בבית ציוני דתי. בשנת 1994 נרצח אריק, בנו של פרנקנטל בידי מחבלים של החמאס, כשלקח טרמפ ברכב שנסע בין קריית מלאכי לצומת ראם. למחרת הרצח שלח יצחק פרנקנטל מכתב ליצחק רבין, פרס וברק, על מנת לחזק את ידיהם, שימשיכו במאמץ להגיע לשלום.
ביחד עם הורים שכולים יהודים ופלסטינים הקים פרנקנטל את "חוג ההורים". במפגשים הללו נפגשים ומשוחחים ישראלים ופלסטינים בלהט ובכאב על הילדים שאיבדו במלחמות, בפעולות האיבה ובאינתיפאדה. על הכמיהה שלהם לשלום והפסקת ההרג התמשך משני הצדדים..

מחשבותיי נודדות מהתמונה הבלתי אפשרית שצולמה בבירת הונגריה לתמונה אחת מתוך הסרט שצילמנו על פרנקנטל ופועלו.
מספר חודשים לפני תחילת האינתיפאדה השנייה אנו מגיעים בחברת יצחק פרקנטל לכיכר פלסטין שבעזה. בכיכר מפגינים ושובתים משפחות האסירים הפלסטינים הנמצאים בכלא הישראלי. יצחק פרנקנטל עומד לבדו, יהודי חבוש כיפה, לפני המון פלסטינאים ומנסה לדבר על ליבם, לנסות להדביק אותם באמונתו בשלום ובפיוס בין ישראלים לפלסטינים. ואני עומד מן הצד מתבונן בו ובהם וחושב לעצמי: האם יוכל לחדור מבעד מחסום השנאה? האם הוא ואנחנו מבינים באמת את כאבם? האם אנחנו דחפנו את האנשים מרי הנפש האלה לזרועות החמאס וכעת אנו אוכלים את פרי הבאושים שצמח מתוך הכאב והשנאה או אין זה משנה מה נעשה, השנאה ליהודי באשר הוא היא גזירת גורל?

לקטע מתוך הסרט "צוואת הבן":
http://www.youtube.com/watch?v=-kGnq5re0C0

>>
<<

>>
<<

תגובות

אני מודה מאוד

אני מודה מאוד לכל המגיבים עד כה: תוויבה אמיצת הלב, אודי חברי היקר, נועה אחייניתי המקסימה ומשה לוחם רוח ומתמטיקאי דגול.
אנסה להשיב.
אני חושב שהגיעה העת להפסיק להשקיף על העולם והמציאות דרך משקפי הקיטוב וההפרדה. המציאות שיוצרות העדשות המעוותות הללו מבדילות בין אדם לאדם ויוצרות הפרדה מדומה שאחת מתוצאותיה היא שנאה. האדם איננו רק דתו, לאומיותו, צבעו וגזעו. הספקטרום של המציאות יכול להיות רחב הרבה יותר, עשיר יותר ומעניין לא פחות.
הניסיון היהודי מלמד אותי, לא רק להגן על עצמי, אלא גם לנסות להבין את שורשי השנאה והפחד, לא רק את השנאה כלפי היהודי שהוא האחר והזר, אלא גם את השנאה כלפי הזר והאחר שאיננו יהודי. האין זאת הזדמנות פז ואולי אפילו שליחות, שעולה מהניסיון היהודי והפלסטיני, לשנות את העולם?
ואסיים בדברי ג'ון לנון (בתרגום חופשי):
אפשר שאני חולם בהקיץ או אולי הוזה
אבל אני יודע שאני לא לבד,
אני מקווה שיום אחד תצטרפו גם אתה ואת
והעולם יהיה אחד ומאוחד.
איתן

שפה חדשה

תודה איתן על דבריך החמים

אני רוצה להתחבר לדברים שכתבת " האין זו הזדמנות פז ואולי אפילו שליחות , שעולה מהנסיון היהודי והפלסטיני, לשנות את העולם ?

כן לדעתי זו בהחלט הזדמנות פז.

אם אינני טועה הערבית והערבית הן השפות היחידות הנכתבות מימין לשמאל. כעוצמת הסיכסוך והסכנה למין האנושי כך גם הסיכוי והתקווה לשמש מנוף לשלום עולמי.

לדעתי המפתח לשינוי הוא יצירה של שפה חדשה ומאחדת.הפילוסוף הדגול ליבנייץ אמר פעם שהמקור לרוב הבעיות האנושיות הוא שימוש בשפה לא נכונה.

אם נגלה את השפה המאחדת יהיה לנו את המפתח הנכון לכונן שלום בין שני העמים.

משה קליין
גן אדם
קריית טבעון

ליצור מציאות חדשה

לאיתן
תודה רבה על המאמר מעורר המחשבה.
אבא שלי נולד בבודפשט ועסק בהצלת יהודים במלחמה על ידי זיוף של תעודות.

צפיתי בסרט שצילמת בעזה עם יצחק פרנקנטל
זה היה מרגש לשמוע אותו אומר למצלמה
שהפחד היחיד שיש לו זה לעמוד ליד הקבר של בנו

יכול בהחלט להיות שמנהיגי שני העמים לא מסוגלים להביא שלום
לכן חייבת להמצא דרך אחרת ליצור מציאות חיים חדשה של פיוס.

משה קליין
קריית טבעון

תגובה

איתן, נהניתי מאוד מקריאת הכתבה.
למרות שאני מכירה את הסיפור, מצמרר ומרגש אותי לקרוא את התיאור שלך על אמא שלך - סבתא שלי, בתקופת השואה.

אני שלא כמוך, חושבת שאדם שמביא את השנאה שלו לידי ביטוי בצורה כזו אלימה לא צריך מניע לשנאה שלו. השנאה מניעה את עצמה מאליה.
בסוף המאמר העלית שאלה: "האם אנחנו דחפנו את האנשים מרי הנפש האלה לזרועות החמאס וכעת אנו אוכלים את פרי הבאושים שצמח מתוך הכאב והשנאה?"
צר לי באמת ובתמים על התנאים בהם חיים אנשים אלו אבל זו אשליה בעיני לחשוב שאם ישתפרו התנאים שלהם אפילו על חשבוני, אם יהיה להם יותר כסף, יותר אדמות וכ"ו השנאה תעלם.
האם לנאצים היה חסר משהו שליהודים היה ולכן החלו לשנוא אותם עד כדי רצון עז להשמידם?

חלק נכבד מהטרוריסטים החיים היום אומרים את כוונותיהם בגלוי: השמדת העם היהודי, נישולו מאדמתו ועוד כהנה וכהנה. ואנו כאילו אוטמים את אוזנינו ומנסים להכניס להם מילים לפה: אולי, אם נהיה טובים יותר, נתנהג יפה יותר ניתן עוד קצת ועוד קצת תפסיקו לשנוא? והם אומרים תנו עוד ותנו עוד ובכל זאת לא נפסיק לשנוא.
נעמי שמר כתבה שיר שמבטא יפה את הרגשתי:

"בחוף אילת או אל עריש
סרדין קטן פגש כריש
פוגשים כריש כחום היום
אז מה אומרים?
אומרים שלום!

סרדין קטן אומר שלום
והכריש מביט בו דום
תגיד שלום! קורא סרדין
והכריש אינו מבין.

אז הסרדין מרים קולו
אני מוכן תמורת שלום
לתת לך סנפיר שלם
והכריש חרש אילם.

אבל אותו סרדין צעיר
היה גם דיפלומט מזהיר
אשר על כן הוא לא וויתר
ומיום ליום נתן יותר.

נתן זנב תמורת שלום
את שתי עיניו תמורת שלום
תמורת שלום יפה רחב
את כל הבטן והגב.

פוגשים כריש כחום היום
אז מה אומרים?
אומרים שלום!
שלום, שלום והכריש - רק מחייך ומחריש.

אז הסרדין במר ליבו
הריע באזני אויבו:
תמורת שלום גדול גדול
אני מוכן לתת הכל!

זאת הכריש סוף סוף שמע
והוא סוף סוף שלום אמר
אמר שלום, חשף שיניו
והסרדין טרוף טורף.

פרחים, שלום ואהבה
לא גל במים לא אדווה
ובחוף אילת או אל עריש
באין מפריע שט כריש

אני מצרפת לינק לסרטון ביו טיוב שבו מתאר טרוריסט לשעבר את מניעיו:
http://www.youtube.com/watch?v=O2wvqDfitLY

כל טוב,
נעה חברוני.

איתן, הכתבות

איתן, הכתבות שלך מעלות אצלי תחושות רבות, סתירות, ומחשבות מגוונות, ומעוררות עניין רב בי. במקרה הכתבה הזו המצב הוא הפוך, התמודדות עם שנאה אך נגד ערבים. ובהיותי חברת המיעוט הערבי המאמינה בדו קיום ופועלת למען שינוי חברתי, מעליב אותי כל השנאה הזו אם היא נגד ערבים או יהודים או כל קבוצה אחרת , אספר לך אחד המקרים המזעזעים שקרה לי לפני חודשיים.
נסעתי באוטבוס בתל אביב , התיישב לידי בחור יהודי. מישהוא באוטבוס דיבר בערבית , לא ראיתי מי זה אך הקול שלו שמענו שנינו אני והבחור. אז הבחור היהודי לוחש באוזני " כמה אני שונה אותם" שאלתי אותו " מי אתה שונה" ענה " הערבים" ."למה" מה עשו לך שאלתי אותו? התחיל לדבר,, תשמעי ערביים הם אנשים פרימיטיבים, מיותרים בעולם הזה, צריך להשמיד אותם, מה עדיין עושים בו, אין לי מושג, את שומעת( ממשיך לדבר) הם פחות מבני אדם כמו חיות, את יודעת מה היה התענוג שלי ב 2006 כשהייתי בצבא , אמרתי " לא" מה היה? לרצוח ערבים, קשה לי להסביר לך כמה אני שונה אותם, אני נגעל מהם,תמיד אני וחברים שלי עושים צחוק על הערבים... בקיצור חמודה צריך להשמיד אותם, לא מגיע להם לחיות בעןלם הזה... שתק, ושאל אותי מאיפה את באה? עניתי מהצפון, ומה עושה בו, לומדת.. כן יפה. תגידי ,איך בצפון מלא ערבים מסריחים כן?? עד הרגע הזה הוא מדבר אותי ובטוח שאני יהודיה.. צלצל הנייד שלי. זה היה אחי הייתי צריכה לדבר אותו ושכחתי. אז הוא מתקשר אלי ברגע החם, ובטוח שאני אדבר אותו בשפת האם שלנו. דיברתי בערבית, ומחכה לתגובה של הבחור.. סיימתי השיחה עם אחי והבחור מסתכל לי בעיניים , וצעק כזה בקול רם : אל תגידי לי שאת ערביה.. את לא דומה להם ( עדיין מדבר על הפרימיטיבים) יא אללה את נראת ישראלית... אני לא מאמין לך, את לא ערבייה.... כן אני ערבייה אמרתי לו , מוסלמית וגם שתע לך גם אני ישראלית, מפריע לך?? השיב לא חמודה פשוט את בלבלת אותי יש לך מראה חיצוני מטעה..חמודה , תשמעי לא התכוונתי , אגב יש לי מלא חברים ערביים גם בידויים וגם דרוזים מהצבא..התחנה שלי מתקרבת וצריכה לרדת ... הוא ממשיך להתנצל, אולי אני אזמין אותך למעודון , את יכולה לבוא, אמרתי לו אתה מתחיל עם ערבייה?? רק עכשיו אמרת שצריך להשמיד אותנו... בקיצור אמרתי לו אני צריכה לרדת , בבית למדתי איך לקבל את האחרים ואתה לצערי למדת איך לשנוא את האחרים... הערכים שלנו שונים, ואין לי שפה משותפת איתך, כל עוד שיש אנשים כמוך משני המגזרים היהיודי והערבי לא נוכל להגיע לחיים טובים.... לך תלמד איך להפחית מהסריאוטפים שאתה מחזיק בהם... והוא מסתכל לי בעיניים ,,, מתנצל חמודה לא התכוונתי , תני לי להסביר לך עוד פעם , יש לי מלא חברים ערבים.... אני צריכה לרדת... ירדתי והוא עדיין שואל אותי , אולי תקבלי ההזמנה שלי??
ירדתי.. ותחושת הכעס מלווה אותי עד הרגע הזה... ושאלת "למה השנאה הזו" מעוררת בי עניין רב...
תוויבה

תגובה

נהנתי מאוד לקרוא את מה שכתבת.לך יש נסיון רב בתחום היות ועסקת לא פעם בתחום הקולנוע בהבטים השונים של האוכלוסיה הערבית והיהודית.
אני לעצמי חושב שהבעיה המרכזית באזורינו היא הבעיה הדתית,כל עוד הדת היא זאת שתוביל את ההמונים,לא נוכל אי פעם להגיע לאחווה ולשלום בין העמים.ציינת בתחילת המאמר עד כמה חשובה האדמה מבחינה דתית לפלסטיניים.
אנו זקוקים לנס שיתרחש באזור!!!
דרך אגב אנו לא לבד,אפשר לראות במדינות אירופה את ההשפעה האיסלמית ולקוות שהם יצליחו לטפל בבעיה הזאת טוב מאיתנו
אודי

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם
Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.