אביבה ברושי - כתיבת פרוזה

דר' לספרות, מרצה לתרבות משווה, סופרת ומשוררת, פרסמה 5 ספרים, מתרגמת מאנגלית וספרדית, מנחת סדנאות לכתיבה יוצרת.

כל הבלוגים كل المدونات

"רגע של חסד"-פרק ראשון 28.12.09

א. אביב מאוחר
1.
דבר לא העיד על מה שעומד להתרחש. העיר לא שינתה פניה. העיר, או שמא מוטב לומר, העיירה, עיירת קיט מרושלת במקצת, כמנהגה נוהגת; חוף ים רדוד, מרכז מסחרי קטן, כמה מסעדות, שניים או שלושה בתי-מלון. הלקוחות, מהם קבועים, מגיעים אחת לשנה, מהם מזדמנים לחופשה קצרה וחוזרים כלעומת שבאו. ורק מתחת לפני השטח איזו תזוזה מורגשת; איזה רטט חדש, חרדה או תקווה, מי יוכל לומר.
 
ובאחד הבתים שבשכונה ממול, במרחק תחנת אוטובוס אחת (מיניבוס זעיר, פרחים גדולים מצוירים על דפנותיו, עובר הלוך ושוב בין התחנות), מעבר לכיכר ולחורשה, משפחה. אישה, בת ארבעים ומשהו, שערה שהיה פעם אדמוני זרוע אניצי שיבה. שני ילדים: הבכור, שנים רבות גדל לבדו, כבן יחיד, בוגר מכפי גילו, ותינוק שהגיע לאחר ציפייה ממושכת, יצור זעיר שנוהגים בו זהירות מופרזת, כמו עשוי להיעלם בכל רגע; תינוק זהוב ושברירי. ובעל. כבד הליכות, נושא בעול. משרה קבועה עם שעות נוספות. בערב יתנמנם על עיתונו.
 
מבחוץ אין הדירה ההיא נבדלת משאר דירות שבבניין, משאר בניינים שבסביבה. דלת הזכוכית המשוריינת אף היא אינה מעוררת תמיהה; רבים מתקינים היום דלתות משוריינות בבתיהם, גם כשאין להם מה להסתיר. מבחוץ אין מבחינים בשטיחים הרכים, הסופגים את צעדי ההולכים, אין רואים את נברשות הגביש הזוהרות ולא את וילאות הקטיפה הכהים, המעוטרים מלמלה, מכסים על חלונות שאינם נפתחים לעולם. קיץ וחורף מאי נפקא מינא, לילה ויום חד המה. רק שאונו הקצוב של המזגן פועם שם, מנגינת רקע עמומה, כמו דכי הים במרחקים.
 
ביום ההוא שמדובר בו, בשלהי אביב, נפל חידוש. באחד מבתי המגורים החדשים שמעבר לכביש, מעבר לחורשה, מול הכיכר עם פסלו של מייסד העיר, בדירת שיכון שאינה שונה הרבה משאר דירות מימינה ומשמאלה, פרצו קירות, אטמו חלונות, אולי שתי דירות חיברו לאחת ויצרו אולם גדול, פתחו מועדון. במבואה העמידו שולחנות שיש קטנים, מוקפים כורסאות נוחות, ולאורך הקיר הימני דלפק משקאות עשוי עץ מהגוני ממורט. בתווך, בין שני שולחנות מלבניים, מחופים לבד ירוק חדש, התקינו את גלגל הרוליטה.
המסתכל מבחוץ לא יראה אלא קיר לבנים, דלת זכוכית משוריינת, שיכון ככל השיכונים.
 
גברת גולן, גברת ציפורה גולן, אשת המהנדס, עוברת על המדרכה ממול, דוחפת לפניה את עגלת התינוק. כמו בלי משים היא מתבוננת. יום יום בשעות אחר הצהריים היא חוצה את החורשה, בדרך אל המכולת ובחזרה ממנה, בדרך אל מגרש השעשועים ובחזרה ממנו, אל הים ובחזרה. בדיוק מול הכיכר היא מתעכבת, לפעמים יושבת מעט על הספסל שליד הפסל, לפעמים בעמידה מעבר לכביש, בחטף, מתבוננת בבניין שממול. תחילה בהיחבא, ולאחר שווידאה כי אין איש מבחין בה, בחמדנות גלויה. כך מתבונן אדם בדירת אהובתו, המתגוררת, הייתכן, בבניין בעל כתלים אפורים, רגיל כל-כך למראה. 
  
עומד לו המאהב על המדרכה שלפני הבית, מבליע עצמו בצללים. הנה עכשיו היא מדליקה את המנורה, עכשיו תתפשט, ידה כבר על כפתור חולצתה - לוהט מבטו של המאהב, מבקיע מבעד לכותל. חפץ זה המונף שם באוויר כמו דגל, האם לא שמלתה היא, נשימתו נעתקת. גם לקולות יקשיב: אוושת הבד הצונח על גבי הרצפה, מגע כף רגל יחפה, מים זורמים. על גופה העירום מנתזים המים, פנינים מרצדות על עורה השחום. כך מקשיבה אף היא: רשרוש האסימונים על פני השולחן, טק-טק-טק הם נערמים זה על גבי זה, צליל קלוש של מטבעות. משחק מסתורי, קדמוני, ולו חוקים משלו, מתנהל שם מעבר לקיר. היידעו קירות האבן מי זו היפה השוכנת מאחוריהם?
אוושה חרישית מגע יד קליל נשימה נעצרת וקרקוש הכדור המקפץ. וקול קריאה רפה, מרוחקת, גול - - -  היא הקריאה הבאה בטרם יעצור הגלגל ממהלכו, הקוראת לקשב: עתה ייוודע, מי העשיר ומי העני. מי הכפיל את הונו ולמי אבד כל ממונו.
 
היא משהה את לכתה. ככל שהיא מתמהמהת גדלה סערת רוחה. הרוליטה נמצאת שם, בבניין ממול, קרובה כדי מגע יד, רחוקה אלפי מילין. היא דוחה את המפגש הבלתי נמנע. בקרוב יהא עליה להתמודד עם מה שהשאירה מאחוריה, עם מה שאולי עוד מצפה לה. שתחכה מעט, לוחש האוהב ביודעו שהיא ממתינה לו, לאחר שזמן כה רב נאבק לכבוש את לבה. שתחכה עכשיו, שתטעם גם היא את מתק הייסורים, את טעם הציפייה.
  
ואנכי, הרואה הכול, רואה גם אותה בטרם בואה, ויודע
   היא משהה את בואה. סבורה היא כי נמתין לה עד בלי די
   ובעצם היא צודקת. נמתין. ככל שיהא צריך נמתין לה, ידידי
   פקעת הקורים כבר ארוגה; סופה שתגיע.
 

פורסם גם בקפה דה מרקר:

http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1384418

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם