רישיקאש 27.12.09

5.11.07
אז שלום לכולכם ומזל טוב ללאה ליום ההולדת.
 
כבר שלושה ימים ברישיקש, וּורנסי לא יוצאת מהראש. לכאורה, אין סיבה תיירותית להגיע לוורנסי, אך למעשה, זה מבחן הכניסה להודו. הכל מכל הודו קורה שם ובעוצמת יתר: ריחות של שתן, חלב מתוק שמתחמם לתה מסאלה, טיגון של סופגניות וממתקים אחרים עם עשן כלי רכב וזוהמת אשפה מכל עבר חוברים יחדיו למחול באוויר הדחוס והמזוהם. ורנסי מערטלת את הרגשות. עוני ולכלוך מול מבנים מפוארים של מלכויות ובתי תפילה שעברם מייפה את עכשוום. הריחות המוזכרים, עם אנשים המשתינים בצידי הדרך ביחד עם הפרות הנינוחות, הכלבים העצובים והעיזים שלעולם נדמה שהן על זמן שאול לפני שיובלו אל השחיטה בלא ידיעתן.
 
לא כל ורנסי כך, יש שם אוניברסיטה מפוארת בשנים ובמראה הנחשבת מאוד, בנארס, והיא כמו נטועה שם ממקום אחר. מכל המתואר לעיל לא חודר אליה פירור.
יש בוורנסי קניון מערבי לכל דבר, עם מקדונלד ושאר חנויות באנגלית וגנגה קדוש המזוהם ביתר שאת. החל משעה 11 לערך, מחצית מהגברים ממלאים פיהם מים. אם תיגש אליהם, ישרבבו את לסתם התחתונה החוצה, מלאה ברוק בצבע אדום, וינסו לדבר איתך על פנייתך. נסו אתם לדבר כך אנגלית שאיננה שפת אמכם, ואנחנו המאזינים אמורים גם להבין. הם מכניסים לפה אבקה, מעין טבק או רעל אחר, אוספים רוק ומשהים אותו בפה, לעיתים גם יורקים, גם זו סכנה מקומית, תוך כדי הדיבור איתך, לפני או אחרי, תופעה מוזרה, זרה ומגעילה. גם נהג הריקשה, מוכר הממתקים ומי לא. כך עובר עוד חצי יום.
 
כל ערביים יש פוג'ת השכבה לגנגה על גדתה, תפילה וטקס מרכזי מלא באלמנטים פולחניים ושירה. לאחריו, כל מסכני העיר, כמעט, יושבים במסדר יציאה ממקום הטקס, על גדות הגנגה ביד מושטת ובה כלי או חפויה לנדבה, חלקם מדגישים את מסכנותם ומציגים אותה לראווה ואחרים סתם כך. מכל זה נפרדנו.
 
לאחר נסיעה ארוכה ברכבת, חמש שעות המתנה למאחרת ועוד שלוש שעות איחור בהגעה ליעד, הגענו לרישיקש. הרכבת היתה סמפטית וטובה, נוחה וממוזגת. טוב, לא לכולם זה כך, יש דרגות תשלום שונות ומי שמשלם יותר נהנה יותר - לא הסתכנו ושילמנו, שעינו לאזהרות של אחרים. הנסיעה עברה בשינה ובהאזנה לגבעטרון ולגשר הירקון - לראשונה מאז שהגענו הלום.
 
רישיקש, עיר קטנה ושנטית. המון מערביים באים לכאן בעקבות הביטלס, שמצאו כאן את הגורו שלהם בתקופתם ההודית. ההודים אחרים כאן, הנוף אחר, פסטורלי והררי, הגנגה נקי, כאן הוא כמעט מתחיל. זו מנוחה טובה לאחר ורנסי. כמו שוורנסי איננה מייצגת, כך גם רישיקש. כאן מסתובבים בעצלות קלה, החושים אינם דרוכים כל כך [טוב, לדרוך על חרא של פרות גם כאן צריך להיזהר, או מהקופים שעל הגשרים שחוטפים כל דבר אוכל חשוף גם. ללאה חטפו - כמעט והיא הקריבה בננה כדי להינצל מניצול יתר...]
בעקבות הגבעטרון והמוזיקה, הגעגועים החלו מכרסמים. גם יום ההולדת של לאה, שנחוג שונה משאר 55 אלו שלפניו, השפיע.
 
מתגברים ומתכננים את הטיול מחר לקרחון מקור הגנגה, טרק של 4-5 ימים. טוב, לאחר הרושם שעשינו עם המלה הזו. נוסעים יום צפונה, אל ההימלאיה, הולכים כיומיים בגובה מעל ל-3,000 מטר, מושלג וקר, לנים בדרך ובעיירות יפות וקדושות להינדים וחוזרים לרישיקש כנראה בשבת. כאן מתוכננים ללמוד יוגה ועוד, נראה מה. היום נלך לצפות בשיעורים ולהחליט על המקום המועדף.
 
מקווים שכולכם בטוב, כמונו, ואם לא - תעבדו על זה מבפנים - זה תמיד עוזר. להתראות בהגיגים הבא
 
לאה ודובי
מידע על הכותב
לאה ודובי אביגור - רקפת
היא אחות אחראית ביקורי בית בשרותי בריאות מכבי בקריית מוצקין, הוא ייעוץ אישי, "יוגה רוגע" לבתי"ס, יועץ ארגוני, הומניסט, יוגיסט, עורך טקסי חיים. גרים ברקפת משגב בסוף קיץ 2007 השכירו את הבית, עזבו את הילדים והעבודה, יצאו לטיול בן עשרה חודשים וחצי במזרח. את ימי הולדת, 56 (שלה) ו- 57 (שלו), חגגו שם. במשך הטיול נכתבו 34 רשימות, שנקראו "תנועה מזרחית- ההגיגים" והרי הן לפניכם, בכל שבוע פרק. הרצאות על הטיול ניתן להזמין אצל דובי 052-8305763
ניתן ללחוץ כאן ולראות טורים קודמים של הכותב/ת