מכתב בבקבוק 24.12.09

בת הים והבקבוק
 
אני נמצאת בטיילת ליד חוף הים, בשעת שקיעה. השקיעה, בצבעים פסיכודאליים מרהיבים, מצד אחד אדום וכתום עז ומצד שני רואים כבר את גרמי השמים, את השמיכה השחורה הזרועה כוכבים. אני הולכת לי לאורך הטיילת ומבחינה בספינות, קרוב קרוב לקו החוף. הספינות מתנדנדות, ביניהן ספינות דייגים וגם סירות קטנות יותר. כל זה מרהיב בעיני ועם זאת אני מרגישה כאב ועצב עמוק.
 
צעדי מוליכים אותי לעבר החוף הצפוני. אני יורדת במדרגות ומגיעה עד לקו המים. מה אהבתי את האור הזה לקראת שקיעה, אור בראשיתי, נותן תחושה שאני נמצאת על כוכב אחר, לבדי. ערמות של צדפים, חלקם סגורים, היו פזורים באלפים, בצבעים כחולים כסופים. הרמתי חופן של חול, ובהינף יד פיזרתי אותו. היה נדמה לי שראיתי זהרורים מזהב בשעה שהם נבלעו אל תוך המים.
 
הבטתי ימינה, ולפתע קלטתי דמות יושבת לה על שובר הגלים, מטושטשת מעט, מכיוון שהייתה רחוקה. ראיתי רק ששערה התבדר ברוח. "שברון לב", חשבתי לעצמי. מי יטריח את עצמו בשעה כזו לבוא אל חוף הים? אנשים שליבם קרס, והם מאסו בעוולות המין האנושי. חשתי הזדהות הולכת וגוברת, וכל רצוני היה לנחם את אותה דמות. להגיד לה שהכול עוד אפשרי ושאל לנו להתייאש.
בעודי מתקרבת הסבה הדמות את ראשה, ומה רבה הייתה הפתעתי כשראיתי שפלג גופה העליון עירום. וואו, "יצאה מדעתה", אמרתי לעצמי. ובצעדים מהוססים התקרבתי, כולי מלאה בכוונות טובות
להחזיר לברייה האומללה את התקווה.

"היי", קראתי לה, בעודי מטפסת על שובר הגלים. הדמות לא זעה, הייתה כנטועה על מקומה ומתבוננת בקו האופק. כמחכה, אבל למי? סביר להניח שלאהובה שנטש אותה. חשבתי לעצמי. חמוקיה של הבריה התגלו לי במלוא הדרם, גווה היה מושלם, עורה חיוור בגוון אפרפר, ושערה בהיר וארוך, מגיע כמעט עד לישבנה. אבל... מוזר... לא היה לה ישבן! היה לה...סנפיר??? אימה אחזה בי.
 
מעדתי אחורנית וכאב חד פילח את רגלי השמאלית. רציתי לברוח, אך הייתי משותקת. זה אמיתי? חשבתי לעצמי. הברייה האומללה שיצרתי בדמיוני הייתה, כך ולא אחרת, בת ים. היא נרתעה מעט מתגובתי, אך מבטה שיתק אותי. עיניה היו בגוון כחול קריסטל כמעט שקוף. פניה היו צפודים, כחושים, פיה דק וכמעט בלתי נראה.
למרבה הפתעתי, פתחה בת הים את פיה, ובסלחנות משהו, כאילו הייתה מורגלת לתגובות כגון אלו, אמרה, "את הזמנת אותי, יקירתי", ובמהלך מפתיע הרימה בקבוק ארוך, בקבוק יין, בצבע ירקרק, בקבוק שחוק, שפה ושם דבקו בו אצות. "הנה לך" אמרה, והניחה אותו לידה. 
בדממה התיישבתי לידה, במאמץ עילאי הצלחתי להשמיע קול: "מה זה הבקבוק הזה? מה זאת אומרת הזמנתי אותך"? למרבה הפלא, ואולי בהשפעתה המאגית של בת הים, התחלתי להרגיש נינוחה. בת הים פקקה ללא אומר את הבקבוק, ומתוכו שלפה דף מהוהָ שמכונת הזמן עשתה בו שפטים, אך כתב היד נראה ברור ומוכר. 
 
לכל מי שמוצא מכתב זה, שלום רב
קוראים לי מירה, ואני נמצאת כרגע בוונציה. ספינתנו תיכנס עוד מעט לנמל, ואני רואה ארמונות מרחוק. יש ערפל נוראי אבל זה יפה בעיני. אני גרה בקרית ים, ואני אוהבת את חוף ימה. אני בת 12. תחביבי הם קריאת ספרים, רכיבה על אופניים, וטיולים לאורך החוף. כשאהיה גדולה ארצה להיות סופרת. אני מקווה שזה יצליח לי. לכל מי שמוצא מכתב זה: כתובתי רח' אלמוגית  5 קריית ים, ישראל.
ממני, מירה.
 
פערתי את פי בתדהמה. הרמתי את מבטי ונתקלתי במבטה של בת הים שלי. מבט אוהב, כמעט אנושי. מופתעת, מה"? אמרה ."פשוט רציתי לדעת אם הגשמת את חלומך? להיות סופרת"? היא הניחה את ידה על ליבי, עצמה את עיניה, ואצבעה שרטטה קו לאורך ראשי. "כן",  אמרה, "כל כך הרבה כאב, ואני רואה הכול כמו ספר פתוח, לא היה קל." היא התקרבה אלי, ועיניה כלאו את עיני. ראיתי בתוך עיניה את מסעי, את דרך הייסורים, ולאחר מכן ראיתי אור גדול וטהור. נזרקתי חזרה. "זה הייעוד שלך מירה, אמרה לי. "לכתוב, אל תפסיקי לעולם."
 
בת הים שלי קמה, וראיתי אותה במלוא הדרה. סנפירה הזהוב נצנץ, שערה התבדר ברוח. היא זינקה ומים נתזו עלי, מים קדושים. ממרחק ראיתי אותה נפנית אלי, "אני אחזור," קראה אלי, ודמותה נבלעה בתוך המים המוכרים.
 
 
הכותבת היא - מירה סולומון מכרמיאל. בוגרת החוגים להיסטוריה ולארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. מירה כותבת מגיל צעיר, אולם זה לה פרסומה הראשון. הסיפור נכתב במסגרת תרגיל בסדנה. 
 
 

בת הים

Submitted by מבקר on 27. January 2010 - 10:42.

מדהים, לא מפתיע m/r

»

בת הים והבקבוק

Submitted by מבקר on 26. December 2009 - 9:51.

מהמם ומרגש,תמשיכי לכתוב,יש עוד אנשים שחושבים שאת צריכה מלבד בת הים.

»

יפה מאוד!

Submitted by מבקר on 26. December 2009 - 23:08.

יפה מאוד! ממש ריגשת אותי, תמשיכי בעקבות החלום שלך, אף פעם לא מאוחר מידי.

»