עכו וכפר הנשיא

השנה לא השתתפתי בשיחת יום כיפור בכפר הנשיא. האמת היא שהעילה לאי-השתתפותי הייתה העובדה שקיבלתי הזמנה מחברי קיבוץ סאסא לארגן ולהנחות את אירוע יום הכיפורים בקיבוצם, שכלל טקס ואחריו שיחה. באו לערב כשבעים חברים צעירים ומבוגרים, ונושא השיחה היה "מחיר הישראליות". לא אפרט יותר, משום שלא זה הדבר שעליו אני מבקש לכתוב.
אני מבקש להתייחס לשיחת יום הכיפורים שנערכת בכפר הנשיא כבר כמה שנים בשיתוף עם חברים ממצפה נטופה, המקיימים אצלנו גם את תפילות יום הכיפור. כששאלתי את שרה איך הייתה השיחה השנה, היא סיפרה שמיכאל פואה ממצפה נטופה העביר שיעור ושהיה "רוחני מאוד". כדי שתיווכחו עד כמה היה "רוחני" בקיבוץ כפר הנשיא, אני מזמין אתכם לקרוא את דבריו של בעל הדבר על החוויה הרוחנית שעבר, ושהתחברה לו לאירועי יום הכיפורים בעכו (מיכאל פואה הוא מנכ"ל "מנהיגות יהודית", תנועה המנסה כבר כמה שנים להריץ את משה פייגלין בעל הדעות הקיצוניות לראשות הליכוד). הנה הדברים:

הפוגרום בעכו / מאת מיכאל פואה

אני נכנס לביתי לאחר תפילה מרוממת של יוה"כ בקיבוץ כפר הנשיא. תפילה שבה אתה רואה את עם ישראל ביופיו. החלום ליצור יהודי מנוגב מזהותו היהודית פשוט קרס, ודווקא הדור הצעיר בא בהמוניו להתחבר לשורשיו. עוד לא הספקתי לטעום מהמרק המהביל וערן מעכו על הקו. שמעת על הפוגרום שהיה לנו ביום הכיפורים? בירור קצר ואנו מספר חברים יוצאים לדרך לעודד ולחזק את אחינו בעכו...
...האנשים ברחוב מדברים על פוגרום, על הפחד שזוחל כבר שנים והפך עתה למציאות בלתי נסבלת. רובם רואים את זה ברמה המקומית שלהם, וחושבים להיכן ניתן לברוח מהאימה הזו כמה שיותר מהר. אך ישנם רבים שמבינים שאין לאן לברוח, עכו היא היום החזית במאבק כנגד המרד הערבי במדינת ישראל היהודית. הפרובוקציה שקדמה לאירועים תוכננה בקפידה, וחה"כ זכור לא הקפיץ במקרה מאות צעירים ערבים מהמיטות עם אלות וגרזנים באמצע הלילה. אין ספק שמדובר במהלך מתוכנן ונשלט. הפורעים פגעו דווקא ברכוש ולא בנפש אעפ"י שלא הייתה להם בעיה לעשות זאת (להזכירכם: 4 דירות של ערבים הוצתו ועשרות חנויות ומכוניות הושחתו. דודו פלמה). הם הרימו את הלהבות בדיוק לגובה שהם רצו, ועתה כאשר היהודים פועלים להחזיר את מאזן ההרתעה מתגייסת משטרת ישראל בכל כוחה כדי להלחם בהם. גז מדמיע , פרשים המסתערים לתוך הקהל , רימוני הלם, יס"מניקים שחורים המכים באכזריות. כל מה שלא היה ביוה"כ כשהערבים תקפו, נמצא ובגדול כאשר היהודים מחזירים מלחמה. מראות הגרוש מגוש קטיף צפים ועלים לנגד עיני. כן זה מה שמשטרת ישראל יודעת לעשות טוב - להילחם ביהודים. זו התוצאה הישירה של הנהגה שמנתקת את מדינת ישראל מזהותה היהודית.
השעון מתקרב לחצות ואני עולה על הווספה של אלון שמקפיץ אותי חזרה לרכב. תוך כדי נסיעה אני מהרהר בליבי. עכו היא הקדימון, בתור נמצאות יפו, לוד, רמלה, נצרת, הגליל, הנגב, ולמעשה כל מדינת ישראל. מי שינסה להחזיר את השקט, את הדו קיום המזויף ימצא בתוך כמה שנים את הפורעים בתוך ביתו, מדובר במאבק לאומי. הצעירים בכפר הנשיא שחוזרים ליהדותם בדרך התפילה וההגות, יחד עם הצעירים בעכו שחוזרים ליהדותם דרך המאבק על ביתם וחייהם, זקוקים להנהגה המחוברת לשורשיה, ויש לה את הכוח והאומץ לפעול כדי להיאבק על מדינת ישראל כמדינה יהודית. המאבק במרד הערבי יוכל להצליח רק עם הנהגה שתצליח לשחרר אותנו מלפיתת החנק של המיעוט הישראלי השולט במערכת המשפט, בתקשורת ובמערכות הביטחון.
מתניע את הרכב ועובר חזרה דרך השכונה הערבית, בחוץ מסתובבים מעט צעירים, רובם הלכו לישון בשקט. פלוגת יס"מ שחורי מדים נמצאת במקום לשמור עליהם. בתודעת המיעוט הישראלי הם הרי בעלי הבית, עליהם צריכים לשמור כדי שישנו בשקט.
מיכאל פואה

עכשיו תיראו, אני לא רוצה להיכנס למה שקרה בעכו, מי התחיל, למה וכמה. את זה אעשה בעת אחרת, כשהעניינים והראשים יתקררו מההתלהמות.
הפעם אני מבקש להתייחס למשהו אחר. אני סוחב עמי כבר כמה שנים חוסר נחת גובר והולך משיחות יום הכיפורים אצלנו. השיחה לא ממש שיחה וגם החברים מכפר הנשיא שמגיעים מתמעטים ומקשישים משנה לשנה, ולעומת זה החבר'ה מנטופה מתרבים, מקצינים והולכים. אם המסר שיעלה מהשיחות הוא זה שמיכאל פואה מתאר כ"הצעירים בכפר הנשיא שחוזרים ליהדותם בדרך התפילה וההגות, יחד עם הצעירים בעכו שחוזרים ליהדותם דרך המאבק על ביתם וחייהם, זקוקים להנהגה המחוברת לשורשיה, ויש לה את הכוח והאומץ לפעול כדי להיאבק על מדינת ישראל כמדינה יהודית. המאבק במרד הערבי יוכל להצליח רק עם הנהגה שתצליח לשחרר אותנו מלפיתת החנק של המיעוט הישראלי השולט במערכת המשפט, בתקשורת , ובמערכות הביטחון". אם אכן כך נראים פני הדברים, אז אין לי ספק שבערבי כיפור הבאים שיתקיימו אצלנו אני לא אקח חלק.
כמו שאין ולא יהיה לי דיבור עם אנשים המכחישים את השואה, כך לא יהיה לי שיח ושיג עם מכחישי הדמוקרטיה הישראלית. לכל דבר יש גבול. גם לטולרנטיות שלי.
דודו פלמה, כפר הנשיא. פורסם לראשונה ב"דברי הכפר" העיתון המקומי של כפר הנשיא.