אצל השייח טאריף בג'וליס וחמש בנותיו

נושא

נפל בחלקה של נטלי מסיקה, לתעד את ביתו של השיח אמין טריף ז"ל, הנמצא בתהליך שימור, קבלת הפנים שקיבלה הייתה מאוד חמה ומאוד מאוד טעימה

ביום רביעי האחרון נסעתי לכפר ג'וליס שבגליל כדי לתעד את ביתו העתיק של השייח' אמין טריף בשביל המועצה לשימור מבנים ואתרים.
השייח' טריף כִּהן במשך  60 שנה כראש העדה הדרוזית בישראל ובשנת 1993 הלך לעולמו. כלומר, באופן זמני כמובן, משום שהאמונה בגלגול נשמות היא אחת מיסודותיה החשובים של העדה.
 
משפחת טאריף מתגוררת בפאתי הכפר הצפוף ג'וליס במכלול מורכב הבנוי מאחוזת קבר מפוארת  של השייח' המנוח, מקום תפילה לגברים ונשים (בנפרד), בית מידות שבו גר השייח' מואפק טריף המנהיג הנוכחי עם בני משפחתו וגם כמה בתי מגורים דחוסים שבהם מתגוררים יתר בני המשפחה המורחבת. מעל לכל אלה משקיף מבנה אבן עתיק ונישא, שנבנה ככל הנראה בסוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 בידי טובי אומני הבניה מלבנון. לאחרונה הוחלט לשפץ את הבית הזה ששיני הזמן עשו בו שמות ואף גרמו להתמוטטות חלקי הגג בכמה מקומות. מיד אחרי שנכנסו המשפצים – קבוצת עולים חדשים מרוסיה וקבלן אחד מטייבה, נקראתי אני לתעד את מרכביו וצורתו של הבית בטרם יתבצעו בו שינויים בלתי הפיכים.
 
השיח' אמין טאריף היה אדם יוצא דופן בנוף המנהיגים הרוחניים באזורנו: למרות שנבחר בשל אדיקותו הדתית וכישוריו הרבים, הוא סירב לקבל על עצמו את תפקיד ההנהגה, אלא לאחר בקשות חוזרות ונשנות מבני עדתו. בחייו הציבורים שמר על צניעות וכל דרכיו אמרו מתינות ושלום. מנהיגים מכל הקשת הפוליטית התדפקו על דלתו ובקשו את תמיכתו, אך הוא נמנע מלקשור את עצמו אליהם. לשיח' ולאשתו נולדו חמש בנות ובהעדר בן יורש, לא היה ברור מי מנכדיו ימשיך אותו לאחר מותו. אבל הדרוזים כאמור, מאמינים בגזרת גורל ובזכות אמונתם זו, הם אינם מערבבים שיקולי אגו ויוקרה בעת בחירת מנהיגיהם. ראש העדה היום הוא השייח' מואפק טריף, אחד מבניה של הבת השלישית.    
 
ראשית הלכתי לתור את הבית מסביב. הבעיה שאין לבית הזה הרבה 'סביב' פנוי, משום שהוא  מוקף כולו במרחבים השלובים אלה באלה בדומה לציור הבתים הבלתי הגיוניים בהדפס המוכר של האמן אשר. וכך תוך כדי שיטוט אקראי, נתקלתי באישה עמלנית  לבושה בלבוש מסורתי – שמלה כחולה כהה  וכיסוי בד לבן שירד מראשה עד מותניה, בזמן שדפקה בפטיש במרץ רב זיתים על השולחן. משראתה אותי מיד קמה ממקומה ואמרה: "קשה, קשה" וסמנה לי לבוא אחריה, אל תוך הבית. עברנו דרך סלון מפואר וגדוש ברהיטים ותמונות ונכנסנו לחדר פנימי שבו ישבו להם איש ואישה כבני 60. שניהם היו לבושים בבגדים מסורתיים וראשם מכוסה, לאיש היה בנוסף, שפם אפור מפואר ולאישה מבט בצבע כחול בהיר וחיוך נעים.
מי את? שאל האיש ובקולו היה יותר משמץ של חשדנות.
אני נטלי. באתי לתעד את הבית העתיק של השייח' טריף.
מי שלח אותך?
המועצה לשימור אתרים.
מי?
משרד החינוך.
מי?
לימור לבנת.
אבל  היא כבר לא עובדת שם.
וואלה נכון, שכחתי. זה גדעון סער עכשיו. בכל מקרה הממשלה החליטה לעשות שיפוצים בבית ולתקן אותו. אהלן וסהלן, הגיע הזמן.
משנחה דעתו בעניין זה, התגלגל על צדו, פשפש בארגז סתרים מאחוריו והושיט לי חפץ עטוף בניילון. מתנה ממני, קחי. פתחתי את העטיפה ומצאתי שעון גברים גדול מתוצרת GENEVAעם אבן נוצצת במקום  הספרה 12. תודה רבה אמרתי לו, יודעת היטב שראוי שלא לסרב למתנות מסוג זה. עכשיו שבי.
התיישבתי בצייתנות ליד האישה שחייכה אלי ושתקה.
זאת אשתי. היא יותר יפה ממני, אבל אני יותר חכם.
אחר כך נכנסה האישה העמלנית, הבת שלהם, העמידה מולי שרפרף קטן, מגש, כוס לימונדה בנענע, שתי קערות גדולות עם עוגיות  (כאלה קטנטנות בטעם חלווה עם שקדים וכאלה בניחוח קינמון), והפצירה בי לשתות ולאכול:  "קשה, קשה".
עכשיו מה את רוצה לדעת? שאל אותי האיש
אני רוצה לדעת אם יש לך תמונות של הבית.
לכי לחדר השני ותראי.
נגשתי לסלון המפואר שהיה גדוש בשטחים רכים, ספות וכורסאות בצבע בורדו עז. על הקירות נתלו אינספור  תמונות במסגרות זהב עם פיתוחים שמתוכן ניבטו פניו הנעימות של השיח' הישיש. בחלק מהתמונות ניתן היה לזהות את כל גדולי האומה  החל מבן גוריון דרך בגין, אריק שרון, שמון היקר כמובן וגם הרבה גנרלים ואנשי צבא ידועים. חזרתי לחדר ושוב התיישבתי ליד האישה.
מה עוד את צריכה?
לדעת מה היה פה פעם.
פעם היה טוב ועכשיו גרוע. רוצה לדעת למה?
למה, שאלתי אותו.
כי כל האנשים האלה של הפוליטיקה אין להם מילה. מבינה?
מבינה. 
אני הנכד של השייח' טריף עליו השלום. את כולם אני מכיר. כולם היו באים לפה לדבר עם סבא שלי. אצל היהודים יש 'שיכנזים ויש מזרחים, נכון?
נכון.
יודעת מה ההבדל בניהם?
מה?
המזרחים הם כמו ערבים: מדברים ומדברים. אבל אצל השיכנזים מילה זה מילה. מבינה? מבינה.
לא ראיתי שום טעם להתווכח אתו, מה גם שבאותו זמן שוב נכנסה הבת העמלנית ובידה קערת פלסטיק מלאה בקבּה: "קשה, קשה", היא שדלה אותי לטעום ועוד לקחת קצת לדרך. אמרתי תודה רבה ושעכשיו אני צריכה לחזור לעבודה, אבוא שוב בפעם אחרת. האיש נתן בי מין במבט כזה למוד הבטחות שווא. במיוחד מכאלה שלא זכו להיוולד לעדה הנכונה.
יצאתי מהבית תוהה ומבולבלת על הכבוד הבלתי צפוי והרכוש הרב שניחת עלי ללא כל הכנה: קציצת קבה חלומית שטעמה טעם גן עדן תחובה בפי, שעון ג'נבה מפואר בידי האחת וחופן עוגיות שקדים בידי השניה. עוד לא התאוששתי מזה והנה אישה דרוזית נוספת סמנה לי מאחד הבתים האחרים: ועכשיו בואי אלינו גם. אותו בית מוקם בקומת הקרקע של המבנה העתיק שאותו תעדתי, אך בשל גגו היציב ממשיכים להתגורר בו גם היום.
נכנסתי פנימה וברכתי לשלום את קבוצת הנשים שהיתה שם. במרכז החדר נצבה כורסא גדולה ועליה ישבה ישישה לבושה לבן, פניה הבהירות נקיות מקמטים, שקופות כמעט. עיניה שהיו במין צבע צלול וכחול נפערו אלי עד קרקעית עומקה הטוב. זאת הבת הבכורה של השיח' עליו השלום, אמרה אחת הנשים. ברכתי אותה וזו המטירה עלי סדרת ברכות ארוכה בקולה הצרוד, הגבוה, אבל אני לא הבנתי מילה. בפעם האלף כעסתי על עצמי על שלא טרחתי ללמוד ערבית כמו שצריך עד עכשיו. אלמנטארי ממש. שלוש שנים יקרות כליתי בלימוד יוונית עתיקה ומה הועילה לי שפה זו? יווני עתיק אחד לא פגשתי עד עכשיו.
קחי תפוח, שתי תה, אמרה אחת הנשים המשרתות את הישישה המברכת ואני אמרתי: לא תודה, כבר אכלתי. אני באמת צריכה לחזור לעבודה. אז הנה לך 3 קילו תפוחים בשקית. תיקחי לבית.
                                           
                                                                            ***
 היום הראשון בעבודה שלי בתיעוד בית משפחת טאריף עבר מהר מהמתוכנן ולמחרת בבוקר הייתי נחושה בדעתי לנצל את הזמן בצורה יותר יעילה ונמרצת. כשחציתי את החצרות והבתים בדרך לבית האבן העתיק פגשתי כמה מהנשים שפגשתי ביום הקודם, ודחיתי אחת לאחת את הזמנותיהן לבוא לשבת אתן לשתות תה. האישה העמלנית אמרה: "בסדר" וסמנה לי באצבעותיה את השעה 12. אם אין לי זמן לארוחת בוקר אז לפחות אבוא לצהריים.   
 
בית האבן העתיק של השיח'ים לבית טאריף הוא בית מידות מפואר שכל פרט בו נבנה במחשבה יתרה. 7 חדרים סדורים מסביב לאולם-חדר מרכזי ובו  33 חלונות ו -17 דלתות - חלקם פונים לחזית וחלקם לפנים החדרים. בכל חדר מרצפות מצוירות וקישוטי עץ עדינים בשלל צבעים בפינות התקרה והקירות. מעבר למעלות האסטטיות יש לבית הזה גם תכונה יוצאת דופן נוספת: מספרים שלפני כמה שנים  אישה אחת נפלה מהקומה העליונה עד לחצר ולא רק שלא קרה לה שום נזק, היא גם המשיכה לחיות עד לגיל 80, לפחות. לאוניד שברוסיה עבד כמהנדס חשוב ועכשיו הוא רק פועל, לא נוטה מטבעו להתרשם ממעלות מסוג זה, או מקישוטים אורנטאליים שאבד עליהם הכלח. לדעתו כל הקורות בגג רקובות לגמרי ובגלל זה, נו, צריך לפרק הכל ולשים חדש. יותר טוב. אבל לשמחתי מהנדס השימור הממונה על הפרויקט חושב אחרת ממנו. בצעד ראשון מונע, רישת את כל הבית  ביער צפוף של קורות עץ לתמיכת הגג הרעוע. אבל היער הזה לא מקל על עבודת התיעוד שלי. מה גם שאני צריכה לשים לב לא להיתקע עם הראש בקורות מרוב התלהבות עצמית. אמנם הבית הזה ידוע בהגנתו  הפלאית, אבל מי יודע אם ההגנה הזו תופסת גם על מי שאינו נמנע על בני העדה הדרוזית.
 
בשעת הצהריים הגיע לבית איש צעיר ואמר שמחכים לי לאוכל. מסתבר שהוא האח של האישה העמלנית ובנם של זוג  האנשים שפגשתי אתמול, כלומר הוא נינו של השייח' טריף והנכד של הישישה בלבן שמתגוררת בקומת המרתף. במטבח שבבית ממול, ישבו באותה שעה האם והבת. עבור אב המשפחה הוכן מגש שהובא אחר כבוד פנימה. במרכז השולחן הערוך הוצבה קערת אורז גדולה ועליה פיסות עוף ריחני מנוקדות בתבלין אדום-כהה, סלט ירקות חתוך דק עם הרבה נענע, תבשיל ירקות צבעוני ושתי צלוחיות עם זיתים בקועים: אחת מהשנה הזו ואחת מהשנה שעברה. שאחליט בבקשה מה יותר טעים. 
בזמן הארוחה דיברנו הבן ואני על עניינים שברומו של עולם: פוליטיקה, תהליך השלום, המצב החברתי בישראל, הדרוזים באשר הם, ההיסטוריה של משפחת טריף.  גם הוא כמו אביו חושב שכל הפוליטיקאים מדברים הרבה ועושים מעט. יש לו שאיפות להתברג ביום מן הימים במקום ריאלי במפלגת קדימה. ציפי לבני היא אישה הגונה וישרה לפחות, לא כמו כל האחרים. אף פעם לא יהיה שלום פה ואם יהיה, מיד כל היהודים יתחילו להרוג אחד את השני. אחותו הבכירה אף פעם לא נישאה למרות שהרבה רצו אותה. אצלם בעדה לנשים מתייחסים יפה לא כמו אצל המוסלמים. אם היא לא רוצה להתחתן - לא מכריחים אותה. גם בתי הדין נוטים לטובת האישה לא כמו אצלכם היהודים.
במשך כל הזמן הזה האם והאחות הקשיבו לנו ולא אמרו דבר, רק התעקשו להוסיף לי מדי פעם בפעם עוד כף אורז או פיסת עוף לצלחת.  האח אמר לי שהן מבינות קצת עברית, רק לא יכולות לדבר. האימא הלכה עם האבא  להרבה פגישות עם שועי עולם כשהוא עוד היה פעיל בפוליטיקה. אף פעם היא לא לחצה יד לגבר זר ואנשים דווקא כיבדו אותה על זה. אחותו הלכה לבית הספר עד גיל 8. אחר כך רצתה להישאר בבית ולהיות דתייה.  היא ואני סכמנו שבפעם הבאה שאבוא אלמד אותה קצת עברית והיא תלמד אותי קצת ערבית. האח אמר שזה רעיון מצויין.
 
אחרי הצהריים הפועלים הרוסים חזרו לבתיהם, לא לפני שהחליפו את בגדי העבודה המוכתמים בבגדי יציאה נקיים. מבעד למרפסת המעוטרת בשבלולי סורגים חלודים, נפתח אלי נוף גלילי רחב ונדיב להפליא שהשתרע מאופק עד אופק ומהר עד ים. מבין הבתים הצפופים שסביבי יכולתי לראות את שובל צעיפי הנשים שנעו במרחב  בתנועת חסד שאין לה התחלה ואין לה סוף: נשים עולות ויורדות במדרגות אבן, מתעכבות ליד ילד דומע, מחליפות נשיקות עם חברותיהן, מהדסות בכבדות כשכרסן לפניהן, מעבירות סירים זו לזו, מהלכות בין חבלי כביסה בהליכה מתנדנדת, פעם לימין, פעם לשמאל.
 
השיח' אמין טריף עליו השלום היה אחד מחכמי הדת הגדולים בעדה הדרוזית, שהכל בה נקבע לפי תוכנית גורל סדורה וברורה שיסודה טוב, וההוכחה - הנה נפלה בחלקו הזכות להביא לעולם הזה הרבה בנות.   

ישובים
נטלי מסיקה نتالي مسيكا:

ד"ר נטלי מסיקה היא ארכיאולוגית ויוצרת www.nataliemessika.co.il


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required