פרשת גולדסטון צריכה להיות מיילסטון (אבן דרך)
וועדת אגרנט לחקירת מחדלי מלחמת יום הכפורים הייתה מורכבת ממיטב המוחות המשפטיים בישראל. למרות זאת התעלמה הוועדה בצורה מוחלטת ממחדלי הדרג המדיני והעמיסה את כל נטל "המחדל" על ר"א דוד אלעזר ז"ל. זאת למרות שכל העדויות הצביעו שלצד גולדה מאיר עצמה הוא היה היציב, השקול, הבהיר, הממוקד וההחלטי מכל מי שניהלו את המלחמה. הועדה מצאה פגמים בצורה שהכין את הצבא למלחמה מבעוד מועד ולא דנה בניהול הקרב עצמו.
הסיבה לעיוות הבלתי נסבל נעוצה בעצם ההוויה של ועדות החקירה. הם נועדו תמיד! ולהרחיק את האמת ואת האחריות ממי שממנה אותם. כתב האמנה של הוועדה והרכבה הם שמבטיחים את הכיוון הכללי של התוצאה. במקרה של ועדת אגרנט הוגבלה הוועדה מראש לדון בכל התהליכים הארגוניים עד רגע פרוץ הקרבות ובצבא בלבד. הדרג המדיני ואחריותו, שברור לכל שהיא עליונה ובלעדית, הוצאו מתחום אמנת ההסמכה של הוועדה.
ועדת גולדסטון לא הייתה שונה בדבר מאותה ועדת אגרנט. המועצה לזכויות האדם שרק 13 מתוך 47 חבריה יכולים להתהדר בתואר דמוקרטיה, שבמחציתם זוועות גרועות במונים רבים ממבצע עופרת יצוקה הם אירועי שיגרה, שיש לה רקורד של 25דוחות על זכויות האדם בעולם מאז הוקמה ב 15/03/2006, מתוכם 20 העוסקות בלעדית בהפרה המתמשכת של זכויות האדם בישראל, היא שמינתה את הוועדה וחבריה. כתב האמנה בסעיף 14 שלו מורה לוועדה לחקור "את כל ההפרות של החוק הבינ"ל בנוגע לזכויות האדם והחוק ההומני הבינ"ל ע"י הכוח הכובש – ישראל נגד העם הפלשתיני בשטחים הפלשתינים הכבושים ובמיוחד ברצועת עזה, בעקבות התוקפנות האחרונה, וקוראת לישראל לא לשבש את תהליך החקירה ולשתף פעולה עם המשימה"(התרגום שלי ד.ר). בראש הוועדה הועמד ריצארד גולדסטון שהוא אמנם חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אבל גם נשיא, חבר הנהלה או נאמן של כ- 10 ארגונים לזכויות אדם שרובם עוסקים באופן אובססיבי בישראל וחלקם מקבלים מימון נדיב מערב הסעודית כדוגמת "משמר זכויות האדם" (HUMAN RIGHTS WATCH) שגם סיפק חלק גדול מהעדויות לוועדה.
הייתה לישראל גם אפשרות חליפית לתקוף את הלגיטימיות של הוועדה עוד טרם החלה לפעול על רקע הרכב הוועדה, ההתמקדות בישראל ובתוך כך ההתעלמות מאסונות גרועים פי כמה, כתב המינוי והעובדה שאף חברה דמוקרטית במועצה לא הצביעה בעד הקמתה והיא הוקמה על בסיס הרוב האנטי ישראלי האוטומטי.
ישראל, לא רק שלא בחרה לעצמה אסטרטגיה, היא למעשה לא עשתה דבר למרות שכל דובריה טוענים שהם ידעו מראש מה תהיה התוצאה. גם ידעו מראש וגם לא עשו דבר. ההצעות להקים ועדת חקירה נגדית, ישראלית, מנומקות בכל מיני טענות שאין בהם אפילו פעם אחת קריאה לחשוף את האמת. פשוט עוד כלי אנטי גולדסטון שמצופה ממנו שיהיה כזה – ללמדך שועדות חקירה הם אכן כלי פוליטי לשרותו של הפוליטיקאי הממנה.
לפני כשבוע השתבחנו בהתחמקות של שר הביטחון אהוד ברק, בלונדון, מתלונה נגדו. ממילא כנושא דרכון דיפלומטי לא ניתן היה לאסרו. ההישג הטקטי הזניח גרם לנו להתעלם מהתהליך הגובר של דה לגיטמציה למדינת ישראל ולמוסדותיה. לא נוכל להתחמק לאורך זמן מכך שתייר ישראלי שהיה בטיול, בברצלונה למשל, יועמד לדין על פשעי מלחמה כביכול בעזה ובלי דרכון דיפלומטי.
פרשת גולדסטון צריכה להיות מיילסטון (אבן דרך) בחזית האסטרטגית שנפתחה נגד ישראל. אין מדובר באיום סרק. בשני העשורים האחרונים אכפה הקהילייה הבין לאומית ארבע פעמים את רצונה על אומות ריבוניות לצד החלש ומול החזק. סרביה, החזקה במדינות יוגוסלביה לשעבר, איבדה ב- 1996 את קוסובו, מדינתו השנייה של העם האלבני. כווית הקטנה שוחררה מהכיבוש העיראקי ב- 1991 לא בכוחות עצמה, סדאם חוסיין הוא זה שטעה בקריאת המפה העולמית. מזרח טימור קמה כמדינה עצמאית ב- 2002, בשולי אינדונזיה, דווקא מפני שלא היה להם סיכוי מול אינדונזיה אבל היה להם את ה"עולם" לצידם. אחרון חביב צריך לציין את המשטר הלבן בדרום אפריקה שהתכופף נוכח המציאות והעיצומים העולמיים וביטל את משטר האפרטהייד ב- 1990.
ישראל חייבת לחוקק חוק "סמכות בינ"ל", כמו בבריטניה ולהכין מראש תיקים על מפקדי צבאות המערב שהחלטותיהם בבוסניה, עיראק, ואפגניסטן הביאו להרג אזרחים חפים מפשע. ישראל גם צריכה להבהיר, לבריטניה למשל, שהיא תדאג שבבריטניה עצמה יוגשו תלונות נגד בכירי הצבא והממשלה שלה על כל מיקרה של פגיעה בחפים מפשע וכך בספרד או בכל מקום אחר.
בישראל עצמה לא יהיה מנוס מלאמץ תורת לחימה בחתימה נמוכה שבה היחידה המיוחדת המתגנבת בחשאי תהיה התחליף לפצצה מהאוויר, הצלף יחליף את התותח, המסוערב את הטנק והתושייה והיצירתיות תחליף את עוצמת האש.




















מאמר
מאמר חשוב..
לדעתי , אולי פשוט נחליף את האליטות בלי להתפתל בערמומיות ,...אולי הקהילה הבין לאומית רוצה לעזור לחזק, לבנות חוסן מוסרי במכונה המקולקלת הזאת,..להוציא רשף החוצה לא יעזור, צריך לפתור את הבעיות מבפנים..באופן הפשוט, האנושי..האמיתי...
ולעניין עצמו...?
שוב, כמו כל התגובות לדו"ח הוועדה, נטפלים אל השליח ולא עוסקים במהות הדו"ח. כל כך הרבה מלים נשפכו על אופיים של חברי הוועדה ועל כך שהצד השני לא "חטף" מספיק גם הוא, שוב ושוב אינך מתייחס, ממש כמו המבקרים האחרים, לטענות שהועלו בדו"ח.
הטענות הללו צריכות להדאיג אותנו יותר מאשר כל אחד אחר. ביצענו פשעי מלחמה ואנחנו אלה שיסבלו מכך - באופי החברה, החינוך, והיחס לחיי אדם.
לו רק היה קם מישהו ואומר נחרצות שללא קשר לאופי חברי הוועדה ומוצאם, כל המידע אינו נכון, אולי אפשר היה לדאוג פחות.