ישראל בן דור

היסטוריון, עוסק בהוראת היסטוריה בבית הספר התיכון בחטיבה העליונה. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטורט שכתבתי עוסקת ב"דימוי האויב הערבי ביישוב היהודי ובמדינת ישראל בין השנים 1947 - 1956" בהנחיית פרופ' יואב גלבר ופרופ' עוז אלמוג. במסגרת תחומי ההוראה: היסטוריה יהודית וכללית, היסטוריה של המזרח התיכון, לימודי ארץ-ישראל. לימדתי כעמית הוראה באוניברסיטת חיפה במשך חמש שנים קורסים בתולדות היישוב היהודי, מדינת ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי.עוסק בתיעוד ובכתיבת מחקרים וזכרונות כעוסק מורשה תחת הלוגו: " מחקרים היסטוריים שימושיים".

כל הבלוגים كل المدونات

הנער משה צ'רטוק גדל בעין סינייה (חלק ב') 7.9.09

בכמה מקומות בכתביו פזורות התייחסויות לתקופה בעין-סיניה. באיגרת מקושטא ב-9 במרס 1914 לחבריו בוגרי הגימנסיה, מביע שרת עמדה ברורה לגבי היחס לערבים. הוא מכיר בקיומו של עם אחר בארץ-ישראל:"בכל התוכניות ושיטות העבודה בארץ-ישראל נראה כאילו שכחנו על דבר אחד שכחנו שאין אנו באים לארץ שוממה מאדם לרשתה, אלא באים אנו לכבוש ארץ מידי עם היושב עליה באוכלוסיו, השולט בה בשפתו ובתרבותו הפראית" (משה שרת, מבחר תעודות עמ' 13). הוא התנגד לגישה שבאה אז לידי ביטוי בעיתונים, כי קיימת אי-הבנה ולמעשה לשתי התנועות הלאומיות קיימים אינטרסים משותפים והתנגד לכל פשרה בשאלת הבעלות על ארץ-ישראל. הוא טוען:"לעולם לא יהיו הערבים לאוהבינו", למרות קרבתם אל היהודים. מבחינתו הוא מגדיר את תפיסת עולמו כך:"הקדשתי את עצמי לעבודת "המדיניות והמזרח". אין זה למען להיות לאפולוגט [שתדלן], למטיף ציבורי של שלום וידידות לערבים, אלא אך ורק למען למוד וחקור אותם, את תנועותיהם, תרבותם בזמן הזה, את כוחם ואת יכולתם, למען דעת איך ובמה נוכל לעמוד בפניהם ולהילחם בהם. כי הערבים הנם יריבינו ולא יהיו לידידינו אם גם נרצה בזה, ומבלי דעת את כוחו ואת מהותו של היריב אי-אפשר לעמוד נגדו" (משה שרת, מבחר תעודות עמ' 14).

במכתב לדוד בן גוריון ב-21 בספטמבר 1921, דחה שרת את הניתוח שדגל בו בן-גוריון, לפיו בעלי הקרקעות מסיתים את הכפריים נגד היהודים כדי לשמר את מעמדם ואת שאיפותיו של בן גוריון לשיתוף פעולה עם הפועלים הערביים. שרת טען: "מי יודע, אם אין הדרך היחידה לעת עתה- וכמה יימשך ל"עת עתה" זה? עלייה, התבצרות והגנה, הגנה, התבצרות ועלייה" (משה שרת, מבחר תעודות עמ' 62). בשנת 1919 הצטרף משה שרת ל"אחדות העבודה", שבהדרגה העדיפה את האינטרס הלאומי, ובכלל זה עלייה והתיישבות, על פני המרקסיזם, עד שהתאחדה בשנת 1930 עם "הפועל הצעיר" במסגרת מפא"י. בשנת 1940 ביקר בכפר ביחד עם בני המשפחה הרחבה ובהם גם דוב הוז, שנהרג בתאונת דרכים ב-29 בדצמבר 1940. ב-26 במרס 1946, בנאום בפני הועדה האנגלו-אמריקאית, התייחס שרת לאפשרות של החיים המשותפים בין ערבים ויהודים בארץ-ישראל ואמר בין היתר: "ביליתי למזלי תקופה אחת של ילדותי בין הערבים. בשבוע הבא תימלאנה ארבעים שנה מיום בואי לארץ. שתי השנים הראשונות ישבתי בכפר ערבי, בחבל-ארץ ערבי לחלוטין. היינו חוכרי אחוזה של משפחת ג'מאל ביי. אני חייב הרבה לאותן השנתיים ואני מקיים ומוקיר עד היום קשרי-ידידות עם אנשי הכפר ההוא. אבל אינני יכול להציע את ניסיוני זה כמופת לכל העולים היהודים, למען יצאו בעקבותיו" (משה שרת, בשער האומות).
לאחר שנעצר ב- 29 ביוני 1946 ונכלא ל- 130 יום עם מנהיגות היישוב היהודי, הזכיר במכתביו כמה פעמים את ההתיישבות בעין-סיניה וביקש מאשתו לכתוב לאבו עודה או לחַדֶר בנו ולברר מה אירע עם אבו עודה:"הן לא ייתכן שהזקן [אבו עודה] יאסף אל עמיו ואנו לא נדע וכך, בהיסח הדעת, תסתיים פרשת חיים של קשר כה אמיץ איתו!". (משה שרת, מאסר עם נייר ועיפרון, עמ' 204). ב- 10 באוקטובר 1953, בין חברים במוצאי שבת, סיפר סיפור ממנו עולה שבזמן שגרו בעין סיניה, יצא למסיק עם הערבים בסנג'יל, כפר בקרבת מקום והדברים היו חקוקים היטב בזיכרונו (יומן אישי, כרך א', עמ' 23ב- 28 ביוני 1956, בפגישה עם חוג הדור הצעיר במפא"י, זמן קצר לאחר התפטרותו מראשות הממשלה ועדיין בתוך הסערה הציבורית שנבעה ממנה. בהתייחסו לירי תותחים של צה"ל על עזה, שבו נהרגו 50 אזרחים ונפצעו 50, בהם נשים וילדים, אמר:"אני מתפלא על החברים. כאשר אצלנו קורה איזה דבר קודם כל יש הזדעזעות נוראה. שנית, יש חשבון ביטחוני שפירושו הפקרת דם. ואנו שוכחים לגמרי שגם בצד השני יש אנשים חיים עם מוחות, וגם להם יש תגובות כאלה. אינני יודע מה קרה לנו. אינני יכול לדרוש מכולכם שיהיה לכם [כמוני] ניסיון חיים של שנתיים חיים סגורים בכפר ערבי כדי להיווכח לדעת, שהערבים הם בני אדם. יש להם מוח, היגיון וכבוד ורגש אנושי, ויצר וכושר הזדעזעותמבחינתו הערבים הם בני אדם, מכיוון שהכיר אותם מקרוב. צריך להיות שיקול דעת בתגובותיו של צה"ל, כי העדר שיקול הדעת מוביל לשאיפת נקם ולחיזוק השנאה לישראל:"מצית ים של שנאה, להבות אש של שנאה מסביב" (יומן אישי, כרך ה', עמ' 1519). ב- 2 בספטמבר 1964, בנאום שנשא עם קבלת אזרחות כבוד של ירושלים, תיאר את התקופה בעין סיניה כפעם הראשונה שבה עלה לירושלים. מן התיאור עולה כי בזיכרונו נחקק המקום, לצד ההיבטים החיוביים, כמקום פראי ומרוחק שבו אין כל סיוע רפואי: דודתו כרעה ללדת ועד שהביאו את המיילדת מירושלים חלפו חמש שעות ובינתיים נולדה התינוקת, שנקראה ציונה; פועל קטע את רגלו בתאונה עקב הפעלת מסור מכני וחלפו שש שעות עד שהובא לירושלים וקיבל טיפול רפואי; אחיו הצעיר, יהודה, בהיותו בן שש, חלה וכל המשפחה עמדה חסרת אונים ומצפה לנס (משה שרת, יומן אישי, עמ' 1964). לא הייתה כל אפשרות ללמוד והסמל היחידי לשייכותם לתרבות היה הפסנתר שהצליחו להביא עימם על גב הגמל:"משפחה יהודית יחידה בטבורם של הרי אפרים, במחצית הדרך מירושלים לשכם, בין הריםגדלנו שנתיים ללא תורה וללא דרך ארץ במובנים המקובלים של מלים אלה: כסמל לתרבות הרחוקה הצלחנו להביא לשם פסנתר גדול מאודעל גמל" (משה שרת, יומן אישי, כרך ז', עמ' 1964). חוויות הילדות ולימוד השפה הערבית אכן הותירו חותם על שרתוק והוא הרגיש קרבה רבה לערבים והערכה לתרבותם. בכך הוא יוצא דופן ביחס לעמיתיו בהנהגה הציונית.
אולם בניגוד לדימוי הרווח כיום בציבור, שרת לא היה "שמאלני", על פי הסטריאוטיפ המקובל היום. בתפיסת עולמו היה שרת ציוני מובהק והשקפותיו עלו בקנה אחד עם השקפותיה של מפא"י ההיסטורית, שהעדיפה את האינטרס הלאומי על פני הסוציאליזם העולמי וראתה בחזונה את בנייתה של מדינת ישראל כמדינת היהודים ברוח הסוציאליסטית.
במונחים המקובלים היום, מפא"י בעשורים הראשונים לקיומה הייתה מפלגת מרכז ואפילו ימין, בכל הקשור לשאלת הסכסוך עם הערבים. נראה שההשפעה של חוויות הילדות התבטאה בעיקר בהעדפותיו של שרת לגבי הדרך והריסונים על הפעלת הכוח, אך לא לגבי עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

מקורות
אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, מוסד ביאליק, ירושלים (2002)
ימימה רוזנטל (עורכת), משה שרת ראש הממשלה השני, מבחר תעודות מפרקי חייו, ירושלים (2007)
משה שרת, יומן אישי, מעריב, ת"א (1978) 8 כרכים
משה שרת, מאסר עם נייר ועיפרון, העמותה למורשת משה שרת, ת"א (2000)

– –24). …".
………

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם