טוב מאוד זה לא מספיק- אז למה זה לא מספיק?

בית הספר העל יסודי משגב הוא בי"ס חילוני ממלכתי במתכונתו המוצלחת. תוכניות ניסוייות מעניינות נפתחות בכל שנה, אחוזי הזכאות לבגרות גבוהים באופן יחסי, יש לא מעט מורים בעלי רצון אמיתי לחנך ולתרום, מדשאות ופינות חמד נעימות לישיבה ובילוי בהפסקות פזורות ברחבי בית הספר, והטיולים השנתיים הם חוויה מדהימה - חמישה ימים בשטח, ניתוק כמעט מוחלט מהשגרה, הכרות מזוויות שונות עם חברים והנאה צרופה. אין ספק, בית הספר העל יסודי משגב הוא בית ספר טוב.
יחד עם זאת, בית הספר עובד עפ"י תפיסה חינוכית ישנה, שאינה רלוונטית עוד לבתי ספר מתקדמים בארץ, ובעצם משאירה את תלמידי משגב "מאחור". דווקא בשנותיו הראשונות, זכה בית הספר משגב לאנשי צוות שהובילו באומץ מסגרת חינוכית עשירה, שנתנה ביטוי לכל תלמיד ויחד עם זאת בנתה תהליך שאפשר לתלמידים להוביל בציוני הבגרות הארציים. נראה שככל שתפיסות חינוכיות מתקדמות יותר משתרשות בארץ, בית הספר משגב מבצע רגרסיה באבולוציה החינוכית, זונח תוכניות חברתיות, העשרה וקידום יוזמות תלמידים, לטובת ניסיון לשמור על מיקום ב"חמישייה הפותחת" של הזכאים לבגרות.
את בית הספר הזה ממלא בוקר בוקר (במהלך שנת הלימודים), נוער, שלכולנו ברור שיש לו פוטנציאל ויכולת להגיע למטרות ולשאיפות שלו בזכות יוזמה, למידה עצמאית ויצירתיות, אך התנהלות בית הספר מנוגדת לפיתוח ועידוד יכולות אלו. כיצד ניתן יהיה לטעון שבית הספר מעודד יזמות ואקטיביות? הרי לא ייתכן שכ- 90% מזמנו של אדם אקטיבי, יסתכם בישיבה פסיבית בכיתה.

יתרה מכך – לא ניתן לדבר בשלילה על החומר האנושי בסגל בית הספר: במשגב ישנם מורים אידיאולוגיים, אכפתיים, ובעלי יכולת לשלב הוראה וחינוך. לנו, כתלמידים, קשה לראות את אותם מורים נפלאים נאלצים להתפשר, ולהפוך ל"מעבירי ידע", במקום אנשי חינוך משמעותיים בחיי התלמיד. המחסור בשעות הלימוד, היעדר ליווי נאות למורים והתמקדות המערכת בציונים, מביאים לשחיקה של אותם מורים מעולים.
לדעתנו, תפקידו של בית הספר הוא לתת לתלמיד את הכלים שיהיו רלוונטיים וישימים עבורו בעתיד. במהלך ששת שנות לימודיו לא זוכה התלמיד להיחשף לכלים רבים שכאלו. כמעט כל הידע המועבר לתלמידים הוא ידע המכוון לעבר, בעל נגיעה מזערית להווה וניתוק מוחלט מהעתיד - כזה שתסתיים חשיבותו לאחר סיום מבחן הבגרות.
לדוגמא: בשיעור היסטוריה משננים עובדות, שמות ותאריכים, אך לא לומדים תהליכים היסטוריים או מסיקים מסקנות מתקופות משמעותיות בהיסטוריה האנושית - בכך נמנעים מהתלמיד הכלים החשובים בלמידת ההיסטוריה: הבנה של מגמות היסטוריות והשלכתן על ההווה ועל העתיד בחברה בה הוא חי. כאשר תלמיד יוצא לעולם המבוגרים, הוא נדרש ליכולות בסיסיות, שלצערנו לא מוזכרות אפילו בחומר הלימוד היום: כישורי חיים (כלכלת בית, יזמות עסקית, הורות וכו'), אזרחות פעילה, כישורי למידה, ועוד ועוד.

אדם שבא במגע עם בית הספר, מרגיש את האווירה ממוקדת הבגרויות, אשר מאפילה על כל דבר אחר וחוסמת את היכולת לקיים חינוך. יחסי הגומלין הבסיסיים בין מורה ותלמיד מתבטלים בצל הבגרויות - כל מפגש של המורה עם הכיתה נמדד בהספק השינון לבגרויות, ולא בהתפתחות אישית, דיונים מעמיקים או יוזמות תלמידים. במקום לקיים מפגש בין שני בני אדם, שלשניהם ידע רב לחלוק וידע רב לגלות ביחד, נזרקים בחלל הכיתה לעיתים תכופות משפטים בסגנון :"זה עניין מרתק, אבל אין זמן ללמוד אותו, אנחנו חייבים להספיק את החומר לבגרות".

אחת מנקודות המשיכה העיקריות להתיישבות במשגב, היא מערכת החינוך הנחשבת למובילה ומתקדמת שבה. אנחנו מאמינים, כי החוויה שעוברים היום תלמידי העל יסודי במשגב, לא משמעותית מספיק, בכדי שיחליטו לחזור לחנך כאן את ילדיהם. נראה, כי זוהי סיבה נוספת, שתצטרף אל הסיבות אותן ציין ד"ר דני מעוז בגיליון הקודם. המוניטין של בית הספר העל יסודי משגב, לא יתפאר עוד במילים דוגמת : "מתקדם", "פורץ דרך" ו-"ייחודי". החינוך במשגב עלול שלא להיות עוד מוקד משיכה להתיישבות באזור.

מה אנחנו מחפשים במסגרת שמהווה את מרכז חיי הנוער במשך שש שנים? מקום אשר יבטיח (לרוב) תעודת בגרות? אולי סביבה חברתית? ומה בנוגע למקום שפשוט יעסיק את הנוער במהלך היום?
כל זה היה טוב ויפה, אם לא היינו יודעים שאפשר לקבל בשש שנים, במסגרת אשר רוויה באנשי חינוך, הרבה הרבה יותר. המושג "רכישת ידע", אינו רלוונטי עוד בעולם בו ניתן להשיג את המידע בלחיצת כפתור, במקום בשעות רבות של הכתבה בשיעור. שינון חומר לא יתרום לילד שיחיה כבוגר בשנת 2030.
דגש המערכת צריך להיות על יצירת סקרנות ועניין לידע, טכניקות לאיסופו וניתוחו, גילוי ועיצוב ידע באופן עצמאי, הכרה בדינמיות ובשינויים המהירים בעולם המודרני, עידוד יוזמות, חינוך לערכים, יצירתיות ומודעות עצמית.

ביה"ס העל יסודי, מחזיק בגישת החינוך הישן - חינוך שהוא בעיקרו העברת ידע לבגרויות, שאינו רלוונטי עוד ללומדים. בעולם רווי טכנולוגיה, שינויים וקונפליקטים על בסיס ערכי, יש להקנות לנוער את הדברים שיעזרו לו להתפתח, כישורי למידה וכלים לנתב את חייו בכל דרך שיבחר, שיחזקו בו את עצמאות המחשבה, ויחדדו את חשיבתו המקורית.
תלמיד אשר קם בחוסר חשק ללימודים, כיוון שהוא יודע שכל אשר מצפה לו הם שיעורים מכווני בגרות, הכתבות וחוסר עניין, הוא גם תלמיד אשר צפוי לסיים את שנותיו במערכת עם תחושה כבדה אחת: השנים האחרונות היו בזבוז עבורי.

במטרה לשפר את התהליך אותו עוברים התלמידים בבית הספר, ולהפוך את שנות בית הספר לשנים המשמעותיות בעיצובו ובהתפתחותו של היחיד, נהגתה גישת המודל השלישי. גישה זו היא התפתחות של שתי גישות חינוכיות. הראשונה היא גישת "החינוך הישן" אשר נכתבה לפני מאות שנים ורווחת עד היום במערכות חינוך מסוימות. גישה זו מעבירה תכנים קבועים אשר עוצבו בעבר, בעזרת טקסטים ומורים, ומעמידה את התלמיד בעמדה פסיבית. הגישה השנייה קרויה גישת "החינוך החדש", והיא דוגלת בשימת התלמיד במרכז, מטרתה לאפשר התפתחות לקראת עולם דינמי, באמצעות התנסות אישית. גישה זו נכתבה כבר במאה ה-18, אך הועמקה ע"י ג'ון דיואי ב-1902. לאחר כישלון שתי הגישות הללו, אומצה לאחרונה (המאה ה-21), גישת "המודל השלישי". אם נגדיר את החינוך הישן כתזה, ואת החינוך החדש כאנטי-תזה, אז המודל השלישי מהווה סינתזה. המודל השלישי מציע מסגרות חינוכיות אשר המוקד בהן הוא פעילות משותפת של מורים ותלמידים כדי לפתור בעיות, ליצור ידע ולהבין את העולם.

במודל השלישי מוגדרים מחדש תפקידיו של כל גורם במערכת:
המורה - תפקידו להניע ולהנחות את הלומדים לאתר, לעבד, לבקר וליצור ידע, כלומר לחשוב, במהלך התמודדות עם בעיות משמעותיות. הוא אינו "מעל" ללומדים וגם אינו "אחד מהם". הוא יודע יותר, אך לא הכל. הוא שותף בכיר בתהליך הלמידה.
התוכן- הידע כולל בעיות עשירות או נושאים מזמיני חשיבה וחקירה המאורגנים בתוכנית לימודים גמישה המהווה נקודת מוצא לחשיבה ולמחקר.
המטרה- למידה תוך כדי חשיבה וחשיבה תוך כדי למידה. אין למידה משמעותית ללא חשיבה על הנושאים הנלמדים, כשם שאין חשיבה משמעותית ללא הבנה של הנושאים הנלמדים.

במטרה ליישם את המודל השלישי, הוקמו בשנים האחרונות מסגרות חינוכיות מתקדמות ומובילות:
קהילת לומדים - קבוצת תלמידים, אשר בהנחיית מורים שמה לה למטרה לחקור נושא מסוים, אשר עדיין לא נחקר (זאת אומרת נושא שלא ניתן לקרוא עליו באינטרנט, להעתיק את הטקסט למסמך WORD, ולהגיש בסוף המחצית..). קהילה שכזו מגדירה יחדיו את מושאי המחקר, את תהליך המחקר, עוברת את התהליך ביחד, ולבסוף מגישה את המסקנות והגילויים החדשים לגוף אשר הזמין את המחקר.
קהילה חושבת (הרפז, 2000)- זהו מודל לכיתה אלטרנטיבית. גישה זו מגדירה ארבע תמונות אשר מוכרות לנו מהחינוך הנוכחי (החינוך הישן) ומציעה ארבע תמונות אלטרנטיביות עפ"י המודל השלישי לחינוך:
עפ"י החינוך הישן-ללמוד זה להקשיב. עפ"י המודל השלישי- ללמוד פירושו להיות מעורב ולהבין.
עפ"י החינוך הישן- ללמד זה להגיד. עפ"י המודל השלישי- ללמד זה ליצור תנאים ללמידה טובה.
עפ"י החינוך הישן- ידע הוא חפץ. עפ"י המודל השלישי- ידע הוא "סיפור" או "מבנה" שבני אדם ממציאים או בונים ולא רק מגלים או מקבלים.
עפ"י החינוך הישן- להיות תלמיד טוב זה להיות תלמיד שיודע. עפ"י המודל השלישי- להיות תלמיד טוב זה להיות תלמיד שיודע להתייחס לידע באופן אוהד, יצירתי וביקורתי.
גישת הקהילה החושבת אומצה בבתי הספר באוסטרליה, ניו-זילנד, ולאחרונה נכנסה גם למערכת החינוך בסינגפור.

בתי ספר ברחבי העולם ובישראל, השכילו לאמץ גישות חדשות אלו, אשר יכינו את תלמידי ההווה לאזרחי העתיד, אשר יצאו לחיים עם מיומנות רלוונטיות, ערכים שהגדירו לעצמם, ויהיו מסוגלים ליצור חברה טובה ומיטיבה יותר.
כאן במשגב, קהילה אשר מציבה את חינוך ילדיה במקום הראשון, אשר זכתה בחומר אנושי מעולה- הן באגף החינוך אשר במועצה, והן באנשי החינוך בבית הספר עצמו, אשר יש בה נוער עם איכויות נהדרות, הורים דואגים- קרקע דשנה ומשובחת לצמיחה של בית ספר מתקדם, דווקא כאן נאחזים חזק בקרקע, אך לא מאפשרים לפרחים לצמוח גבוה כלפי מעלה, לפרוח באור השמש וליהנות מרוחות השינוי הנושבות.

נשמח לשמוע (או לקרוא) את דעתכם! הארות, טענות, בקשות- אל המייל המופיע בתחתית העמוד או כתגובה באתר. מטרת הטור היא לספק קרקע לשיח ציבורי בנושא החינוך במשגב, ועל כן מי שמעוניין לפרסם את דעותיו ורעיונותיו בטור זה, יתקבל בברכה.
אל תשכחו את הכלל הפשוט: אם לי יש תפוח אחד ולך תפוח אחד, ונחליף- לכל אחד מאתנו יהא תפוח אחד. אם לי יש רעיון אחד, ולך יש רעיון אחד, ונחליף-לכל אחד מאתנו יהיו שני רעיונות.

נכתב ע"י: נמרוד דוד, יהב פלמון וספיר בלוזר פורסם לראשונה באל-גוש
מקור:ספיר בלוזר sapirbluzer@gmail.com