מוזנחים בקצות הארץ

נושא

"הפריפריה הישראלית מתרחקת מהמרכז בתהליך מהופך להתפתחות הטכנולוגיה. שנים של הזנחה והשקעות שגויות ממקמות אותה בתחתית הסולם הכלכלי." מציין עמית הרפז ומביא הצעות אופרטיביות לפיתוח הפריפריה בהקשר לסביבה ושמירת הנוף, חינוך, ניידות, ועוד

תפיסה של פיזור אוכלוסיה דומיננטית, בכל ממשלות ישראל, מאז הממשלה הראשונה, האתוס הציוני וחשיבה שיטחית הביאו עמם גישה כי הפיתרון לפיתוח הפריפריה הוא הגדלת מספר התושבים. תושבי הפריפריה שהיוו 19% עם הקמת המדינה הגיעו ל- 31% ב-2006, אבל המרחק הכלכלי רק התעצם. מדובר בהצלחה של אמצעי ללא השגת המטרה.

פיתוח הפריפריה בישראל וסגירת פערים בינה לבין המרכז היא מטרה נכונה, שיכפול המרכזבפריפריה היא טעות. הפריפריה צריכה חיזוק ושיפור של היתרונות היחסיים שלה. הקמת מערכות מקבילות למערכות שישנן במרכז, משמעה ביזבוז משאבים, פגיעה במרקם החיים הפריפרי, וכשלון ישומי ודאי. כפי שראינו, גם הגדלת מספר התושבים לא יכולה לשפר את מצבם.

פיתוח הצפון שונה מפיתוח הנגב, משום שהנתונים הבסיסיים שונים. לכל מקום יש פוטנציאל שונה וצרכים שונים. המשותף לכולם הוא הצורך בפיתוח תוך מתן תשובות ספציפיות.
פיתוח הצפון וסגירת הפערים בינו לבין המרכז, צריך שיהיה מוּכוון - שיכלול והדגשה של יתרונות הצפון על פני המרכז. הצפון בורך בנופים, אתרים הסטוריים ודתיים, אתרי קיט ובילוי משפחתי, כמו גם קרקע פוריה ומים. חיוני לטפח ולשמר יתרונות אלו.

ייהוד הגליל הוא נסיון מעניין מבחינה אקולוגית ומפלה מבחינה הומנית/דמוקרטית. התוצאה היא שהרוב הערבי נשאר, ולעומת זאת המצב הסביבתי הורע. אפשר לומר שבדילמת משפט שלֹמה, המדינה הישראלית בחרה בפתרון שמשון- יחרב האזור על תושביו היהודים והערבים גם יחד.

איכות הסביבה
יש למצוא דרכים מודרניות, לטיפול בשפכים ואשפה. הצפון בכלל והגליל בפרט, צריך להיות חלוץ בקנה מידה ארצי בטיפול בבעיות אלו. ראוי לו שנאמץ גישות צפון אירופיות כאשר אנחנו מטפלים באיכות הסביבה משום שרק סביבה יפה תבטיח את המשך פיתוח התיירות ואת העתיד הכלכלי.
פער ההכנסות בין תושבי הצפון לתושבי המרכז אינו מאפשר הקמה ותחזוקה של מערכות כאלו על גבם של התושבים המקומיים. לצורך טיפול נכון, יש להקצות תקציבי מדינה שישקפו נכונה את העניין שמגלים הישראלים כולם בנופי הצפון. צריך להניע מהלך שיביא להפרדת אשפה ברמת התושב ומיחזור מקומי שלה. חלק מהמיחזור יעשה במפעלים שייספקו פרנסה לתושבי האזור.
יש להבטיח כי טיהור השפכים יתבצע ברמה הכי גבוהה ובעיות תקציביות ברמה המוניציפלית לא ישפיעו על תפקוד המערכת. הטרמינולוגיה צריך שתהיה אידאולוגית עם שאיפה לאוטופיה, היא צריכה לשלוט באזור ולחול על כל התושבים ערבים ויהודים, נשים וגברים. מערכות תשתית לא נועדו להרוויח כסף, הן נועדו מטבע שמן לתת בסיס לקיום.

שמירת יפי הנוף
בכדי לטפח תחום זה יש להטמיע אותו בתוך שיקולי פיתוח. כאשר מתכננים כביש ראשי דוגמת כביש 90, או מסילת רכבת שתקצר את המרחק למרכז, יש הכרח לקחת בחשבון שהפגיעה הנופית פרושה אובדן אטרקטיביות ופגיעה בעתיד התיירותי.
תשתיות בצפון הכרחי שתהיינה אסטתיות בכדי להוסיף ליפי הנוף. הצפון זקוק בעיקר לשיפור ברמת החיים ובאיכות חיי התושבים עד לרמה המקובלת במרכז. הוא אינו זקוק לבניה מסיבית שתבוא על חשבון שטחים פתוחים ותיירות.

תחבורה ציבורית
צפיפות כלי הרכב לק"מ כביש בישראל היא הגבוהה בעולם, פי שבע מהמקובל באירופה. מספר כלי הרכב לנפש הוא הנמוך בעולם המתועש חצי מהמקובל באירופה. לאור זאת ברור שסלילת כבישים חדשים בצפון תפגע בנוף ולא תוכל לספק את הצורך בניידות בין המרכז לגליל. יש לקדם בניית מסילת רכבת – ציבורית – זולה ומסובסדת, שתיבנה תוך התחשבות עילאית בסביבה. רק רכבת כזאת תיתן תשובה לשינוע תוצרת, ציוד ואנשים בין המרכז לגליל.

חקלאות
בעולם החקלאות המודרנית, אנחנו יודעים לייצר יותר עם יותר אוטומציה ופחות ידיים עובדות. עכשיו כאשר יש לנו עודפי תוצרת ועודפי ידיים עובדות (אבטלה) יש לשפר את איכות התוצרת. שיפור כזה ניתן להשיג על ידי חקלאות בת קיימא, שימוש יורד בחומרי הדברה וטיפוח תוצרת בעלת טעם משובח. שינוי כיוון כזה בחקלאות יביא ליצירת מקומות עבודה חדשים שדרושים מאוד בגליל.

באירופה משתמשים בחקלאות כמשמר ומטפח סביבה וטבע לכך עלינו לשאוף. בכדי להגשים את החזון הזה נדרשת השקעה ממלכתית במחקר ופיתוח. יש גם לכוון כוח אדם צעיר לחקלאות, ע"י השתתפות המדינה בעלות העסקה. צעירים לפני לימודים גבוהים, שתיפתח לפניהם אפשרות תעסוקה בחקלאות בשכר כפול משכר המינימום, יביאו לתחום חשיבה רעננה ויוכלו לממן את לימודיהם בכבוד.

חינוך ותרבות
בימים אלו, כאשר ההוצאה הפרטית על חינוך נמצאת במגמת עליה וההוצאה הממשלתית לתלמיד
בירידה. ברור שהגליל והנגב לא רק שאינם יכולים לסגור פערים בינם לבין המרכז, אלא שפערים אלו גדלים בקצב שמתגבר כל שנה. צריך להפוך כיוון, יש להשקיע השקעה ממשלתית מסיבית בחינוך הפריפריאלי.

ראשית יש להשקיע בסביבת החינוך, יש לבנות כיתות ובתי ספר. להקטין את הצפיפות בכיתות עד לסטנדרט הקוּבני של 25 ילדים בכיתה. יש לחפש ולמצוא דרכים למשוך כוחות הוראה משובחים אל הפריפריה. שכר המורים בפרפריה צריך שיהיה גבוה בהרבה משכרם במרכז, יש למצוא דרכים לאפשר למורים באזור, קריירה שניה, אחרי שמלאה סאתם והם פורשים מהמקצוע.
מכללות הפריפריה דוגמת ספיר ותל-חי, ראוי שיקבלו תקציבים מתוגברים שיאפשרו להם מחקר והתפתחות לכיוון אוניברסיטאי. הפריפריה מטבע הדברים זוכה ליותר "סוגה עילית" בטלביזיה ופחות תרבות, יש לספק סל תרבות זול ומגוון במטרה להגיע לכל תושב.

בריאות
אין זה סוד שאיכות הבריאות ואורך החיים בפריפריה נמוכים משמעותית מאשר במרכז. עובדה זאת דורשת שידרוג מסיבי של התנאים הפיסיים. יש להכפיל את גודל בתי החולים, להעמיד לרשותם את מיטב הציוד ולתגמל רופאים טובים כך שירצו לבוא לפריפריה. שיתוף בין מוסדות אקדמיים בפריפריה לבין בתי החולים, יאפשר הקמת גוף ידע מקומי ושידרוג אמיתי של המערכת. לא עוד העתקה וחיקוי של המרכז כי אם הליכה כתף אל כתף לטובת תושבי הפרפריה .
סיכום

יש בארצות העולם מספר אזורים המשמשים כאיזור מפלט תיירותי לתושבי אותה ארץ. הדוגמאות הבולטות הן לייק-דיסטריקט בבריטניה ומרגלות האלפים בגרמניה. בשני המקומות נשמרת מסגרת הבינוי הקיימת ונשמר אופי המקום להוציא דגש על שירותי תיירות. לדעתי יש להחליט כי הגליל מנצרת צפונה הוא איזור כזה. אם הדבר לא יעשה בשנים הקרובות לא יהיה מה לשמר והיכן לטייל.

המאמר השלם עסק גם באזור הדרום וקוצר בהסכמת הכותב.

רכבת. צילום: lior bakalu, flickr

רכבת. צילום: lior bakalu, flickr
תיוג
עמית הרפז عميت هاربز:

חבר המועצה המקומית ראש-פנה, פעיל בנושאים חברתיים וסביבתיים, אני גם חבר ב"ישראל סוציאל דמוקרטית" http://www.yesod.net/yesod/index.html ואופנוען.


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם