כל הבלוגים كل المدونات

סרט לועזי בתרגום עברית 9.6.2009

צופה בטלוויזיה, רואה סרט לועזי בתרגום עברית. בקושי מצליח להדביק את הקצב ולקרוא את כל התרגום. ואם הייתי מצליח לקרוא אני לא יודע את הפירוש של כל המילים, לעומת אחי הגדול. נמאס... אז קפצתי מהקומה השנייה של המיטה, מעל אחי, והתחלתי ללבוש במהירות את בגדי היציאה. אחי בהלם:
- לאן אתה הולך בשעה כזו?
- אני הולך לבית של אבו ח'אלד.
- בשעה כזו, יא מפגר! למה?
- אני הולך לשמוע את הסיפור האחרון שלו...
- אני אספר לאבא.
- ספר לו.
ואני בורח. חמש דקות הליכה והגעתי לשם. כהרגלו הוא יושב באמצע החדר ושולט בשיחה. איזה שיחה - אף אחד לא מדבר חוץ ממנו. החבר'ה יושבים בשקט. חלק מפהק, חלק מתאפק לא לצחוק וחלק צוחק בשקט. חלק עושה פרצופים מאחורי גבו.
אמרתי שלום וישבתי להקשיב כמו תלמיד טוב. פספסתי את ההתחלה אבל לשמחתי לא את הסוף הדרמטי. הוא מספר שבעבודתו כנהג משאית אסף בחורה אמריקנית מאחת הטרמפיאדות ליד עין גדי, ומשיחה איתה (והוא לא קורא, לא כותב ובטח שלא מדבר אנגלית) התברר לו שהיא דוגמנית מפורסמת מהעיתון "פלייבוי", אשתו של זמר אמריקני מפורסם (הוא נתן להם שמות, אבל אני לא זוכר). היא מה זה נדלקה עליו אחרי ששמעה שהוא ערבי, והוא הזמין אותה למלון. היא הסכימה, ואני מקצר את הסצנה, ואז הגיע השלב שבו התפשט. והיא - מתחילה להסתובב סביבו, נעמדת מאחורי גבו וצועקת בתדהמה: ""This believe I don't ohh noo.
מה קרה, הוא שואל אותה. מה את מחפשת? ואז היא שואלת אותו: "איפה הזנב שלך"?
- איזה זנב, גברתי?
והיא בתדהמה: "אתם הערבים יש לכם זנב".
- לא, הוא אומר. זה לא נכון. לערבים אין זנב.
היא מתקשרת לסוכנות שלה, ומשם שולחים לארץ כתבים שמראיינים ומצלמים אותו בעירום, בלי זנב. מפרסמים את התמונה ואת כל הסיפור ב"פלייבוי", והוא מוכיח לעולם שלערבים אין זנב.

זה רק אחד הסיפורים של אבו ח'אלד. לכל נושא ובכל תחום יש לו סיפור אישי. עושה פדיחות למשפחה שלו כשהוא מספר. הם מתביישים בהגזמה ובשקרים הפתלוגיים שלו, וכולם נכנסים פנימה ומשאירים אותו עם האורחים. חלק מהאנשים מפרשים זאת כזלזול בהם ונעלבים. אישית - אני נהנה מהסיפורים שלו, ולפעמים גם מעודד אותו: "וואוו, אבו ח'אלד. אתה גיבור!" זה היה אחרי שסיפר איך הציל ילדה קטנה מהכנרת וחזר לעשן סיגריה מתחת למים.
אבל לפעמים הוא מספר סיפורים מפחידים, והיה גורם לי ללכת הביתה מפוחד, פעם שורק ופעם שר. הוא מה זה דייקן במקומות ובזמנים, ומספר בביטחון עצמי גדול. נותן לעצמו הפסקות, מסתכל על השמיים, לוקח משם השראה וממשיך. שותה קפה, מדליק סיגריה... וזורם. ובחוכמה לא פחותה הוא בוחר בדמויות שאינן כבר, כך שאנו לא יכולים לשאול ולברר. הוא אומר, למשל, "אתם הייתם קטנים", או "עוד לא נולדתם אז".
הוא הצליח לגרום לכך שאני וחבר שלי הלכנו לחפש מטמון שעליו סיפר לנו כשהיינו ילדים. פעם שאלה אותו אשתו ליד אורחים אם הוא רוצה לאכול כשחזר מהעבודה, והוא אמר "לא, תודה, אכלתי על האש בעבודה. פרה נכנסה לשדה מוקשים בגולן התפוצצה, והיינו צריכים רק לאכול אותה. פעם סיפר שהתעורר משינה בשדה כשהרגיש שמשהו דוחף אותו, והתברר לו שזה אבטיח שגדל שם בלילה.

אבו ח'אלד היה מוכר בסיפוריו. אפילו המורים לספרות הציעו לנו בצחוק להיעזר בו בכתיבת חיבורים. אני לא יודע אם זו מחלת נפש או עניין גנטי, אבל גם הבנים שלו משקרים, אם כי לא באותה מידה. בקורסי פסיכולוגיה למדתי שבשלב מסוים הילד מתחיל לדמיין את עצמו בסיטואציות שונות, אבל לסחוב את זה כל החיים??
פתגם ערבי אומר: אם אני שקרן, אז לפחות בעל זיכרון. אבו ח'אלד יכול היה לספר לך את אותו הסיפור אחרי שנים, בדיוק אותו דבר. הוא לא זכה לפרסם את סיפוריו ואני לא יודע אם היה לו חלום כזה. אם היה - הנה אני מגשים חלק ממנו.
כל נושא שתרצו לשמוע עליו מדמיונו של אבו ח'אלד - יקבל בברכה.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם