יהודים וערבים ציינו יחד ימי זיכרון ועצמאות

חזרתי ממפגש יום העצמאות - יום הנכבה - יום הזיכרון. באו לשם כ-150ישראלים יהודים, כדי לציין את הימים הללו יחד עם ישראלים ערבים - מוסלמים, נוצרים ודרוזים. היו שם גם כמה שאינם ישראלים, אירופאים כמדומתני.
ניכר היה שבתכנית הושקעה מחשבה רבה ושהיא נתפרה בקפדנות, מתוך התחשבות מירבית בכל הנוכחים האפשריים ובהרבה מישורי התייחסות. ניתן מענה גם לצדדים האינטלקטואלי, הרגשי, האמנותי, החווייתי ואפילו הדתי. המארגנים - צוות די גדול מבני הדתות השונות - הפיקו את הארוע בהתנדבות, וזו השנה השביעית שהם עושים זאת.
הארגון היה בעיני למופת: היו הרצאה היסטורית והרצאה על התהליך שעוברת דרום אפריקה אחרי ביטול האפרטהייד, עם התייחסות אלינו, וטקס זכרון שכלל שני סיפורים אישיים - ערבי שסיפר על זכרונותיו משנת 1948 ברמלה, וניצולת שואה שסיפרה מזיכרונותיה. הודלקו נרות זכרון וניתן מקום לציון כל אדם שמשתתפי האירוע רצו להזכירו. היו מוזיקה ושירה בשתי השפות, ותפילת הבוקר הורכבה מקטעי תפילות מהיהדות, הנצרות והאסלם, וכן מתפילה של אתאיסטים. התקיימו סדנאות מעורבות בקבוצות קטנות, שאפשרו היכרות עם חלק מהמשתתפים, וכן מפגשים חד-לאומיים, לבדיקה פנימית של מיקומי האישי בסכסוך הזה. וכל זה ביום וחצי...

נוצרה אווירה של הקשבה, סבלנות ושיתוף, השתתפות ופתיחות. חלק ממנה אפשר לייחס לעובדה שמי שבאו עשו זאת בשביל זה, ולחלק מהם לא הייתה זו השנה הראשונה, אך בכל זאת – אין זה עניין של מה בכך. בעבורי זו הייתה דוגמה חיה ומרגשת לכך שאפשר אחרת. בשמחה הייתי נותנת את מפתחות המדינה בידי מארגני האירוע... שלא יהיו אי הבנות: קל זה לא היה.
ההתעסקות האינטנסיבית בנושאים טעונים לא אפשרה התחמקות, ונראה לי שהיא פגשה כל אחד ממשתתפי המפגש במקום אחר, בהתמודדות עם אתגר אחר.
השאלה שהטרידה אותי במיוחד הייתה: איפה הערבים. היינו כ-150 ישראלים יהודים, והרבה פחות ערבים. נכון שהערבים הם מיעוט בארץ וייתכן שנוכחותם באירוע תאמה את חלקם באוכלוסיה, אבל בכל זאת הייתי רוצה ו...כן - גם מצפה, שכשיש סוף סוף מקום להשמעת קולכם - תשמיעו אותו.
האם חוסר האמון גדול כל כך שגם באזנינו אנחנו, המצהירים על רצוננו לשמוע, אתם פוחדים להגיד את הדברים? ואולי אנחנו לא כל כך פתוחים כמו שאנחנו רוצים לחשוב? איפה עובר גבול השיתוף? ואולי רק בעיניים שלי, יהודיה הנמצאת בחברת רבים כמוה, לא מאוימת, נראה שנוצרה אווירת הקשבה ופתיחות, ואחרים חוו זאת אחרת? האם יהיה מי שיענה לי?
אני אבוא למפגש הזה גם בשנה הבאה, ואני מקווה שגם אתם.