כל הבלוגים كل المدونات

עבדויות חירויות ומה שביניהן 1.4.09

יצא כך, ובין חיפוש עבודה אחת למשניה, משלוח קורות חיים למקום זה או אחר, וריצה מראיון עבודה אחד לשני, הרהרתי על משמעות העבודה בחיינו, וכן על משמעות האבטלה. הרי גם לאבטלה יש משמעות כלשהי בהיותה אי - עבודה.
ככה קצת לפני חג פסח, החג של העבדות והחירות הבא עלינו ומאותת בפרחים לקראתנו, הכול התחבר לכדי תמונה מאוחדת. ובתמונה, המשפחה ישובה סביב שולחן הסדר, ובין הרמת כוס אחת לשנייה והברכה על המרור והמצה, כל אחד מספר מה שלומו, אם בחייו האישיים וכמובן בעבודתו.
זה לא סוד. ישנם הרבה מפוטרים, חלקם יוצאי המשבר הנוכחי, חלקם ממשברים אחרים... כל אחד מחפש את המקום שלו, אליו יוכל להגיע מידי יום, לעמול בשמחה, ולשוב לביתו מסופק ומעט יגע, עם אותה תחושת חמימות פנימית, שיש די כסף לחיות ואפילו ברווחה.
העבודה תמיד הייתה ותמיד תהיה במרכז החיים. יש מי שעוסק במה שחפץ ליבו ובדבר אליו נשמתו נכספת, וישנם אלו שאיתרע מזלם ללכת ולהרוויח כסף ולאו דווקא משמעות.
כך הרהרתי, כפי שאמרתי, במושג העבודה על אפיקיו השונים. בתקופה האחרונה, התנסיתי בעבודה מהסוג הפיסי. להזיז, להרים, להניח, לשאת על כתפיים, לסחוב, להתמודד עם כאבי גב ושרירים, תוך כדי העבודה ואחריה. עבור מי שבשנים האחרונות עסקה בעיקר בעבודות שמצריכות הזזה אקראית של העכבר, וישיבה ארוכה ומתמשכת במשרד, תוך בהייה מרוכזת בצג המחשב, זה בהחלט הכניס משב רוח רענן לנשמתי ולרקמות שריריי המתחשלים. הרי פעם, לפני המהפכה התעשייתית, בני האדם עסקו בעמל כפיים. הרוב היו פועלים קשי יום או חקלאים. אנשים היו מכלים יומם תחת השמיים והשמש, ולא על תוכנת האקסל שהצליחו לסיים רק בליל אמש.
לתוך הרהוריי, התמזג המשפט "ואדם לעמל יולד". יעני, אדם נולד בכדי לעבוד. וואלה ? שאלתי את עצמי, האומנם כך ? זאת התוכנית הכבירה של הכול יכול שם למעלה ? שרק נעבוד ונעבוד ונעבוד ? התשובה היא כן, ולא. חכמים (וחכמות) שאלו את השאלה, "מדוע לא ברא אותנו אלוהים בדרך כזו שהאדם יקבל את צרכיו ללא עמל ויגיעה ?" התשובה, כמו בהרבה מקרים, בגוף השאלה. כולנו כבר יודעים שהתענוג האמיתי,נמצא במה שעמלנו בכדי להשיגו.
לא שאנחנו לא אוהבים מתנות פה, אבל רובינו, מעדיפים לעבוד בשבילן. בתור מי שטעמה את טעמה המריר של האבטלה, למדתי כי לזמן הפנוי יש ערך רב כאשר הוא בא לצד זמן של עבודה. יש איזו מתיקות שנמזגת לתוך שעות הפנאי שנותרו ליום. החכמים ממקודם, ממשיכים ומסבירים כי העמל ירד אל העולם "בכדי שהאדם יחווה תענוג אמיתי בהישגיו". לו היה מקבל את השפע בלי עמל ויגיעה, לא היה מתענג ממנו באמת, כי למתנת-חינם אין ערך. אבל אז, ניתן לומר כי אלוהים הגדול היה יכול לברוא את האדם בצורה כזו שהוא יידע איך להתענג על מתנת חינם ולחסוך את כל העניין של להדפיס כרטיס. אז זהו שהרעיון העיקרי הוא כי לאדם, דרך עמלו, ניתנה ההזדמנות ליצור משהו, ואז הוא הולך ונהיה דומה יותר לבוראו. כך הוא לא רק "מקבל" אלא גם משפיע ויוצר.
אני מוצאת דמיון רב מהמצופה בין העבדות לחירות. כלומר, הן משתלבות אחת בשנייה. העבודה מקנה לנו את החירות מן האבטלה, מחוסר המעש. היא מעניקה לנו את דרור העשייה וחופש היצירה, וכמובן חירות בעובר ושב, וברכישות השונות שאנו מבצעים. כפי שנאמר קודם, העבודה מקנה לנו את החופש הפנימי המוחלט ליהנות מהחופש הפיסי. החירות לעומת זאת, כשהיא מגיעה לדרגתה הקיצונית של האבטלה, אז היא כבר לא חירות. שכן כשאדם "משועבד לחופש", הוא כבר אינו נמצא בחירות כלל, אלא הוא עבד של אותו החופש.
אני לא יודעת אם בני ישראל הרגישו ככה אחרי שנות העבדות במצריים. הם בטח היו, תכלס, במצב רציני של הזדקקות לחופש ארוך, יותר מסופשבוע
"הכול כלול" באילת. אבל כפי שהאבטלה מעוררת בנו משהו פנימי, הדוחק בנו לצאת ולפעול, כך גם ידעו בני ישראל ללכת אחרי משה שטבע את שחרורם מידיו המעבידות בפרך של פרעה. כי אנחנו כאלה, בני האדם, טוב לנו אי שם באמצע, בין עבדות לחירות, בין עמל לרגע של פנאי.
ומי שעמלו אינו חלק משגרת יומו, והוא נאבק לפרנסתו, כדאי שייזכר, (ואפילו יזמזם) את מילות השיר המאיר אריאלי הנפלא: "אבל עברנו את פרעה... נעבור גם את זה".

(פורסם גם בעיתון "על הצפון" 31/3/09)

אסנת היא תושבת הגליל ועוסקת בכתיבה, אהבה ומה שביניהן

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם