תרגום לערבית الترجمة للعربية

לציון יום האדמה - חדיג'י מחמד שוואהנה

في ذكرى يوم الأرض - خديجة محمد شواهنة

נושא

האב, קאסם שוואהנה, לא חש מעולם צורך לדעת מה קרה בדיוק. " זה רצון האל. אינני מחפש את האיש שירה בה. את עונשו הכבד יקבל מידי אלוהים."

קאסם מחמד שהוואנה נולד 1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה. הוא בן 89 . אשתו צעירה ממנו בשנה. שניהם, למרות גילם, למרות מיחושים הנובעים מזקנתם, מוחם צלול ובהיר וגם הזיכרון חד. כל שנה הם משתתפים בטקסים לציון יום האדמה. בשנים האחרונות קצת יותר קשה, בגלל הגיל. שהוואנה, איש ישר, קיים את מצוות העלייה למכה החאג'. מקיים באדיקות את מצוות הקוראן ובקיא בפילוסופיות החיים: "בחייך הקצרים, תמיד תעשה רק טוב לאנשים. אין לך הרבה זמן. אף אחד אינו חי לנצח. נצל את הזמן רק למעשים טובים. אחרי שתלך לעולמך, זה מה שיישאר ממך". לא תצא מפיו ולו מילה רעה אחת על ישראל. נהפוך הוא. יותר מפעם אחת יזכיר את הטורקים והאנגלים שעשו להם הרבה צרות. אין לו טענות לגורלו. מה שקרה לו, כנראה מגיע לו זה מלמעלה. פעם אחת פלט את המשפט הנשמע רק מפי ערביי ישראל, משפט המשקף את אותה תחושה שהמדינה רואה בערבי איום ביטחוני: " במדינה, רק אל תתעסק עם נושאי ביטחון". שהוואנה קיבל מאביו בירושה 9 דונם. ב - 7 דונם מהם ניטעו זיתים עוד לפני 1948. 2 דונם שימשו לגידולי בעל, בדרך כלל חיטה. הבריטים, שערכו רישומי טאבו בארץ, לא הספיקו לרשום את רוב הקרקעות הפרטיות. לכן לא היה למשפחה מסמך מסודר על בעלותה על הקרקע. אחרי קום המדינה, לא סוד הוא כי המדינה פעלה בדרכים לא מוסריות ולא ישרות כדי לגזול כמה שיותר קרקע מידי בעליה החוקיים הלא- יהודיים. כך גזלו מקאסם שהוואנה בעת הנביטה, באביב, את שני הדונמים המעובדים באמתלה שהשטח טרשי ולא מעובד... שהוואנה תבע את המדינה בבית משפט וכמובן הפסיד.יתר על כן, הוא נאלץ לשלם קנס על הטרדת בית המשפט... לשהוואנה מבט עמוק של טוב לב אמיתי. לא טינה ולא כעס. הוא מקבל הכול בהשלמה: "זה רצון האל ואין בכוחנו לשנות כהוא זה". בתחילת שנות החמישים הצטרף למפלגה הקומוניסטית (מק"י) והיה מרכז הסניף שלה בסחנין. מאיר וילנר ומיקוניס היו חבריו הטובים. ב- 1962 הפסיק את פעילותו ופתח מעין סופרמרקט בסחנין ונהיה סוכן ראשי במגזר הערבי בצפון של בית החרושת "שמן" ובלו-בנד. היו לו קשרים ענפים עם היהודים. לא תסחוט ממנו ולו מילה אחת רעה עליהם. יושרו וכנותו הרחיקו ממנו אויבים. * * * ישבנו, קאסם, אשתו רסמיה, הבן סלים ואני ושוחחנו. ביתם, בית ערבי אופייני לבני דורו. סגפני מאד. יש רק מה שצריך. חללים גדולים, הרבה מזרנים בערמות. ספה וחצי. ארון וחצי ושני שולחנות קטנים להנחת הקפה ופירות המוגשים אוטומטית כאשר נכנס אורח. ויש רק תמונה משפחתית אחת מתחילת שנות השבעים. צילם אותה יהודי, חבר מכרמיאל. אין לחדיג'י תמונה נוספת. מספר קאסם שהוואנה: "היו אלה ימים של שמועות ומתח רב, כיוון שהייתה כוונה להפקיע כמה אלפי דונמים בבקעת סחנין. הודיעו בכפר על קיום שביתה ביום ג' 30 במרץ. ידענו שהשביתה תתקיים בכל המגזר הערבי בארץ. בלילה של ה- 29 במרץ, ראינו ושמענו כלי רכב וזחלמים צבאיים רבים, אך בשכונה שלנו, יחסית, לא היה הרבה רעש. החלטתי בבוקר, למרות השביתה, ללכת לחלקה שלי לעבוד בין הזיתים. לא הספקתי להיות זמן רב בשטח ופתאום שמעתי יריות. חזרתי הביתה כדי למנוע מהילדים לצאת מהבית. כולם היו בבית חוץ מסאלים וחאלד. סאלים היה בן 15. סלים: "כל אותו היום נשמעו הדי יריות והפגנות, וכיוון שעד אותו רגע לא נהרג אף אחד, אנשים אמרו שהחיילים יורים כדורי סרק. לכן לא פחדנו. יצאנו לרחוב וזרקנו אבנים על החיילים. חאלד היה הקטן מכולם, בן 8. חדיג'י הייתה בת 21. כיוון שהייתה בחורה וחשבנו שאין סיבה שיחשדו או יפגעו בה, החלטנו לשלוח אותה לחפש את חאלד ולהחזירו הביתה. היא יצאה והגיעה עד לצומת הקרובה, כ - 100 מטר מכאן, מהבית. החיילים החלו לצעוק עליה, כנראה אמרו לה שתלך הביתה כי יש עוצר. היא הסתובבה ופנתה בחזרה ואז חטפה שני כדורים בגבה ומתה במקום. כמה אנשים הביאו אותה לכאן ללא רוח חיים. לא ידענו מה לעשות. לקחנו אותה לבית החולים בנהריה בטנדר של הבן הבכור, שם קבע רופא את מותה. בהמשך היום הגיעו לשם שני הרוגים נוספים מסחנין ואחד מעראבה. לקראת אחר הצהריים לקחו את כולם למכון באבו כביר לקבוע את סיבת המוות. נסענו לאבו כביר." האם קיבלתם את דו"ח הנתיחה לאחר המוות? קאסם שהוונא: "לא. אלה היו זמנים אחרים. אתה לא כל כך יודע מה לעשות. הממסד היהודי היה מרוחק ומאיים. לא חשנו צורך להבין מה קרה. היה ברור שהיא נורתה. זה רצון האל וכך קיבלנו את זה. ייתכן שהמסמכים הגיעו לידי ראש המועצה דאז. אולי הם נמצאים במקום כלשהו. מעולם לא חשבנו לחפש אותם." אז איך אתם יודעים שהיא נורתה בגבה ? שהוואנה: "בעת שטיפת הגופה במסגד וטיהורה לפני הקבורה, ראו את כניסת הכדורים בגבה." מתי היא נקברה? שהוואנה: "באותו היום. כשעתיים לפני השקיעה עזבנו את אבו כביר ובאותו הלילה קברנו אותה." מה היה כל כך דחוף לקבור אותה? שהוואנה: "לא יודע. אני מניח שהיה לחץ ודרישה מטעם השלטונות וכנראה זה נכפה על ראש המועצה. כך נקברו כל הקורבנות באותו הלילה. חוץ מזה, מקובל אצלנו שככל שהקבורה סמוכה למועד הפטירה, כך העצב יותר חלש, עוד לא הספיק להתעצם. ובמקרה הזה הקבורה המהירה מנעה התגברות המהומות. אני זוכר שהיתה בקשה מצד אישים ומכובדים לקבור עוד באותו הלילה." "חדיג'י נולדה שישית במשפחה. היא למדה עד כיתה ג'. בתקופה ההיא החיים היו מאד קשים. לא הבנו את ערך הלימודים. היינו 12 נפשות ותמיד הייתה עבודה רבה בבית. חדיג'י הפסיקה ללמוד על מנת לעזור בבית." שהוואנה ואשתו שכלו גם בן בתאונת דרכים. "כן, עצוב ויש געגועים. אבל אנשים מאמינים תופסים באופן שונה מהאתאיסטים ומשלימים עם אירועים טרגיים. אללה הוא זה שנותן לנו חיים והוא זה שלוקח לנו אותם. זה לא בידינו." האם פניתם לקבל פיצוי מהמדינה? "לא חשבנו על זה ולא פנינו לכיוון הזה. הממשלה מצידה מעולם לא שאלה אותנו ולא התייחסה אלינו. מה אני יכול לעשות? זה חייב להיות אינטרס שלהם. זו אינה הבעיה שלי, זו הבעיה שלהם! אני את כסף שלהם לא הייתי לוקח בכל מקרה. לקחת כסף מהממשלה זה כאילו מכרתי את בתי. לשהיד אין מחיר! לקבל כסף בעבורו, זה לטמא אותו. המועצה ניסתה לסייע לי בכסף, אבל לא לקחתי. אינני זקוק. שיתנו למי שבאמת צריך." לא פשוט לנו אולי לעכל את סיפורו של שהוואנה. על ידי היכרות עם האנשים שמאחורי האירועים, אולי נצליח למנוע להבא את הפגיעות המיותרות בחפים מפשע. הראיון נערך ב2007

עין קיניה

الوالد قاسم شواهنة لم يشعر ابدا انه بحاجة لمعرفة ما جرى بالضبط. "هذه ارادة الله ولا ابحث عن مطلق النار عليها. عقابه الشديد سيانله من الله".

עין קיניה
תיוג
ישובים
איציק גרשוני ايتسيك جرشوني:

תושב משגב, רודף שלום וקיום משותף.

לבלוג של איציק בדוגרינט בנושא בני סחנין וכדורגל בכלל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required