תרגום לערבית الترجمة للعربية

שפה על התפר

لغة على خط التماس

נושא

מאז ומתמיד חייתי קרוב לתפר – בין דתיים לחילונים, בין ערבים ליהודים, בין יהודים מחו"ל לישראלים ועוד היד נטויה. כאן, קרוב לתפר, נושא השפה יכול להיות טעון מאד, מבלבל ולעיתים גם משעשע. הנה כמה דוגמאות:

 

·         הילדים של רבים ממייסדי שורשים, הישוב בו אני גרה, גדלו דו-לשוניים. בבית דיברו ההורים אנגלית, הן מתוך נוחות והן כדי לשמר את האפשרות שהילדים יוכלו לתקשר עם סבא וסבתא. הגננות דיברו עברית, אך במבטא אמריקאי, וגם ילדים ממשפחות ישראליות ותיקות נשלחו אחר כבוד לקלינאית התקשורת שתשרש את ה"ריש" האמריקאית המתגלגלת. הילדים יצרו שילובים יפים בין השפות; אחד הידועים במסורת השורשימית הוא של ילדה שבישרה לאמה בהתרגשות, עם בוא היורה – "Ima, It’s tip-tipotting outside!”

·         בשיחת פתיחה לפני מפגשים שאני מנחה לעיתים, בין נוער יהודי-אמריקאי ונוער ערבי-ישראלי, אני מסבה את תשומת ליבם ל"מלחמת 48" כדוגמה. אנחנו (וכאן אני מתכוונת –– אנחנו היהודים, בין ישראלים ובין אמריקאים) קוראים לה "מלחמת העצמאות", או "מלחמת השיחרור", כי היא מבטאת את התגשמות חלומנו לבנות מדינה יהודית אחרי אלפיים שנות גלות. הם (הערבים) קוראים לה "הנכבה" – האסון, הקטסטרופה – כי היא מסמנת בעיניהם את שברו שלל  חלומם. אירוע היסטורי אחד, שמות כל כך שונים – והם מבטאים את הפער הנראטיבי בינינו.

·         במפגשים כאלה, מצטרפים לעיתים גם צעירים יהודים ישראלים. יש ביניהם שמזועזעים ממש לשמוע שחלק מהערבים מגדירים את עצמם "פלשתינים". מה זאת אומרת?! - הם מתקוממים. פלשתינים זה ברמאללה, לא פה!

·         ילדים דתיים שהכרתי עברו ללמוד בבית הספר הממלכתי במשגב. אחת מהן התלוננה, שהמורה מבטאת את שם אלוהים המפורש! "זה כואב לי באוזן", היא מחתה. בחוגים דתיים קוראים לו "השם", כדי להימנע מלומר את השם המפורש. אבל לאוזן חילונית זה נשמע מוזר...

·         כשעברתי מעולם ההיי-טק לעולם החינוך, לימדה אותי חברה וקולגה כלל חשוב: אל תגידי "בעיה" – תגידי "אתגר"! מאז למדתי שיש עוד הרבה שימושים כאלה של "לשון נקיה" בעולם החינוך: אל תגידי "קשה", תגידי "מאתגר", אל תגיד "אוטיסט", תגיד "על הרצף", ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות.

·         גם בין ימין ושמאל בישראל יש הבדלי שפה: אמור לי היכן נמצאת בית אל, ואומר לך למי אתה מצביע ("בנימין"? – ימין; "בשטחים"? – שמאל). וכיצד את קוראת למה שקרה בקיץ 2015 ––  "הגירוש" או "ההתנתקות"? האם יש בכלל מונחים נייטראליים לדברים האלה?

·         כבר שנים שאני חברה בקבוצת פייסבוק נהדרת ששמה "אני פמיניסטית דתיה וגם לי אין לי חוש הומור". בין חגיגות של טקסים חדשניים הנותנים מקום לנשים, דיווחים על בתי כנסת משתפים, וקיטורים על כנסים מדירי נשים וחוברות לימוד סקסיסטיות, התפתחה שם שפה. חלקה מיובאת מפרקטיקות פמיניסטיות כלליות (כמו למשל: "מה החברותים אומרותים?"), וחלקה חידוש קבוצתי. מהי "פדלחושית"? – פמיניסטית דתיה ללא חוש הומור. מתנהל בקבוצה דיון ער עם יש לבטא ב"פה" רפויה או דגושה...

 

בספר בראשית (פרק י"א) מספרים על בנייתו של מגדל בבל. בסוף הסיפור מחליט אלוהים "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". אך הסיפור נפתח בפסוק " וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". נראה לי שאנחנו נמצאים אי שם באמצע, בין "שפה אחת ודברים אחדים" לבין "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". זה מוצא חן בעיני. יש לנו גרעין של שפה משותפת שמאפשר תקשורת, אבל גם הרבה איים של שפות מיוחדות לקבוצות לאומיות, אתניות, אידיאולוגיות, ודתיות. מרתק!

ציור: פיטר ברויגל האב

ציור: פיטר ברויגל האב
סיגלית אור سيجليت أور:

חברה בצוות דוגרינט, עובדת בעמותת הגליל לחינוך ערכי.
 


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required